פסק דין חדש הנוגע להפעלת מכשיר "דבורה" בידי משטרת ישראל

בפתח החלטתי הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה וזאת מחמת הספק.

מבוא -

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בהתאם לו נהג הנאשם ביום 19.3.08 ברכב מסוג מאזדה במהירות של 137 קמ"ש כאשר המהירות המירבית המותרת במקום (כביש 40) היא 90 קמ"ש.

המהירות המיוחסת לנאשם נמדדה באמצעות מכשיר מסוג BEE III  IL  מתוצרת חברת MPH

(להלן - "דבורה").

ביום 30.12.08 כפר הנאשם במהירות שיוחסה לו וטען כי נסע בין 90 ל- 100 קמ"ש לכל היותר.

הנאשם הודה בעצם הנהיגה, במקום ובזמן שהופיעו בכתב האישום.

לאחר שפעמיים לא הצליחה התביעה להביא את עדיה לבית המשפט (ואף נפסקו לנאשם הוצאות בשל כך), החלה ביום 12.5.09 להישמע פרשת התביעה.

מאחר ולגבי מכשיר ה"דבורה" לא ניתנה עדיין החלטה עקרונית של בית המשפט המבססת את אמינות המדידה והתוצאה שמספק מכשיר ה"דבורה", החליטה המדינה לבקש את תיקון את כתב האישום ע"י הוספת שני עדים מומחים מטעמה. לאחר שבקשתה אושרה,  העידו מטעמה בסה"כ שלושה עדים:

ע.ת 1 - רס"ר אייל מכלוף - השוטר אשר ערך את הדוח (ת-1) וכן את זיכרון הדברים להפעלת                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           מכשיר ה"דבורה" הספציפי של דוח זה (ת-2).

ע.ת 2 - המהנדס יצחק בן הרואה  (חיבר את חוות דעת המומחה - ת-3 וערך את נספחיה - ת-4)

ע.ת 3 - רפ"ק ארז כהן - (חיבר את המסמך המשלים לת-3 מטעם משטרת ישראל - ת-5)  

עם סיום פרשת התביעה העיד הנאשם עצמו, ולאחר שנוצר קושי בהבאת עד מטעמו (נוסע ברכבו) סיכמו הצדדים את טענותיהם והתיק נלקח על ידי לכתיבת הכרעת הדין.

כפי שהסברתי לעיל, ואף שהנאשם לא כפר מפורשות באמינות מכשיר ה"דבורה" , העלתה המדינה מטעמה (ובעיני בצדק רב) את שאלת אמינותו של מכשיר ה"דבורה", לצורך מדידת מהירותו של כלי רכב באופן מדויק, וכחלק מיסודות העבירה שעליה להוכיח מעבר לכל ספק סביר במהלך פרשת התביעה.

להבדיל ממכשירי מדידה אלקטרוניים אחרים (ממא"לים) בהם עושה שימוש משטרת ישראל ולגבי רובם ניתן "הכשר" משפטי {דוגמת הממל"ז - LTI 20-20   לגביו ביסס בית המשפט העליון את שאלת אמינותו בע"פ 4682/01 גבריאל לוי נגד מדינת ישראל, נח (1) 304}

  טרם ניתנה החלטה עקרונית דומה ביחס למכשיר ה"דבורה" .

במצב המשפטי שנוצר, חשה המדינה צורך משפטי להוכיח כי המכשיר אשר מדד את הנאשם הוא אכן מכשיר טוב ומדויק לביצוע המשימה לשמה רכשה אותו משטרת ישראל.

במהלך פרשת התביעה הגישה המדינה באמצעות ע.ת 2 חוות דעת מקצועית עבת כרס ובאמצעותה (יחד עם עדותו בבית המשפט) ביקשה לבסס מעבר לכל ספק סביר את עמדתה לעיל.

מאחר ובתיק זה העיד מומחה מטעם המדינה ומאחר ועד מומחה זה נתמך בעדותו של רפ"ק ארז כהן - ראש מעבדת מכשור אכיפה של אגף התנועה במשטרת ישראל, הגיע בעיני השעה כי בית המשפט יקבע את עמדתו באשר לאמינותו של מכשיר ה"דבורה" לצורך הכרעת הדין בתיק זה.