ביה"ד ביטל החלטה להתיר פיטורי עובדת הנמצאת בטיפולי פוריות

1.         עובדת בטיפולי פוריות פוטרה. הממונה על עבודות נשים נתנה היתר לפיטורים. התובענה דנן מעלה את השאלה  מהם השיקולים שצריכה הממונה על חוק עבודת נשים לשקול בעת מתן היתר לפיטורים כאמור, כאשר הפיטורים לא על רקע טיפולי הפוריות.

            זהו ערעור, על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים (להלן: "הממונה"), מיום 17/8/08, לפיה אין קשר בין פיטורי המערערת לבין טיפולי הפוריות שעברה, ולפיכך התירה  הממונה את פיטורי המערערת (להלן: "ההחלטה").

2.         יודגש כי הערעור מופנה למעשה כנגד  החלטת המשיבה מס' 2 (שתכונה להלן המשיבה או המשיבה 2), ואין אנו עוסקים בתובענה כנגד המשיבה 1.

3.         המערערת עבדה מיום 1/10/02 כמורה בבית הספר הממ"ד תורני פסגת זאב מזרח. המערערת פוטרה לקראת שנה"ל תשס"ח במכתב שנתקבל אצלה בראשית חודש 6/08. המערערת הועסקה כמחנכת, כאשר הסכם העבודה עימה נחתם על ידי העמותה - רנה קאסן (להלן: "העמותה"). המערערת ביקשה מהעמותה לעבוד כעובדת משרד החינוך, ובקשתה זו סורבה.

4.         המבקשת קיימה פגישה בעניין העסקתה באמצעות משרד החינוך עם המנהל מר חנן זוהר. בקשתה זו סורבה. בעניינה של המבקשת פנה חבר כנסת (להלן: ח"כ) למנהל מנח"י ירושלים וביקש לבחון בחיוב את בקשתה לעבוד באמצעות משרד החינוך . ח"כ הנ"ל שלח 3 מותבים למנהל מנח"י, שכולם עסקו בזכויותיה של המערערת וברצונה לקבל את שכרה כמו גם להתקשר עם משרד החינוך ישירות.

5.         המערערת נמצאת בטיפולי פוריות מראשית שנת 2008 ובעטיים של טיפולים אלה נעדרה מספר מצומצם של ימים.

טענות הצדדים

6.         לטענת המערערת, הממונה, לאחר שהגיעה למסקנה שפיטוריה לא היו על רק הטיפולים "הרימה ידיים" והותירה את המערערת ללא כל הגנה חרף מצבה הרגיש והפגיע. כן טענה כי בכך הופלתה לרעה לעומת מקרה אחר בו עסקה הממונה שם נמצא כי הפיטורים לא היו קשורים בצורה כלשהי לטיפולי הפוריות, ובכל אופן הפיטורים לא אושרו כמפורט בהחלטה בנספח ת/2 לערעור. עוד טענה המערערת כי פיטוריה היו שלא במועד הנכון הואיל ופוטרה במכתב שהתקבל ביום 2/6, בעוד שמורים יש לפטר לכל המאוחר עד ליום 30/5.

7.         לטענת המשיב 2 ההחלטה ניתנה כדין לאחר הפעלת שיקול דעת ולאור הראיות שעמדו באותה עת בפני הממונה. בכל אופן נמצא כי הפיטורים לא היו על רקע טיפולי הפוריות ומידת התערבותו של בית הדין בשיקולי הממונה מוגבלת כמידת ההתערבות בהחלטותיה של הרשות המנהלית, בהם יתערב בית משפט רק אם מתקיימות עילות ההתערבות הקיימות במשפט המינהלי. באשר להחלטה במקרה האחר אליו הפנתה המערערת - ת/2 טענה המשיבה בקצרה כי זו אינה רלבנטית (סעיף 44 סיפא לסיכומי המשיבה). פיטוריה של המערערת נבעו ממערכת היחסים העכורה אליה הגיעה אל מול מנהל בית הספר. המשיבה 1 תמכה, כמצופה, בעמדת המשיבה - הממונה - לפיה ניתן היתר לפיטורים כאשר היא טוענת שהפיטורים היו כדין.

ההכרעה

8.         היקף ההתערבות בהחלטת הממונה על עבודת נשים הורחב עם הוספת סעיף 13ד לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (להלן: "החוק"). המצב לפני התיקון סוכם על ידי כב' השופטת נילי ארד בע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' זהבה גולדנברג-רוייט פד"ע לח 170, 177 (2002) כדלקמן:

"8. מלשונו של סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים למדים אנו את העקרונות האלה:

(א) הכלל הוא שאין לפטר עובדת בהיריון.

(ב) הנטל להוכחת הטענה, לפיה הפיטורים אינם בקשר להיריון, הוא על המעביד הטוען זאת (דב"ע שן/115-3 מאסטרו בע"מ - שחם (בלוך)...

(ג) ההגנה על העובדת היא מוחלטת, מקום בו הגיע המפקח למסקנה שהפיטורם הם "בקשר להיריון", ואין מוקנה למפקח שיקול דעת אלא שלא להתירם בלבד.

(ד) מנגד, מקום בו מפוטרת עובדת בהיריון, לאו דווקא משיקולים הנובעים מהיותה בהיריון, אין המפקח חייב בחובה מוחלטת להתיר את הפיטורים, כי אם "רשאי" הוא אף שלא להתירם. במקרה כזה יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי  העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים."

9.         כיום לאחר התיקון והוספת ס' 13ד לחוק נתונה לבית הדין סמכות להתערב בהחלטת הממונה לא רק על פי עילות המשפט המינהלי, אלא אף כערכאת ערעור שבה על בית הדין לבחון את הראיות שהיו בפני הממונה ולבחון את הקשר בין ראיות אלה לבין קביעותיה העובדתיות ולמסקנות העולות מהן. כמובן שבית הדין רשאי להתערב אף על פי עילות ההתערבות של המשפט המינהלי, כפי שהיה רשאי לעשות עוד לפי התיקון של ס' 13ד הנ"ל.

10.        אין זה המקום לשרטט את כל השיקולים שעל הממונה לשקול בבואה ליתן היתר. יחד עם זאת נעיר הערות אחדות, באשר למתווה אותו עליה לשקול.

            נקדים ונאמר כי בעת טיפולי פוריות מצבה של העובדת בשוק העבודה קשה. מצבה המנטלי עשוי להיות מורכב כפועל יוצא  של מאבקה לזכות בפרי בטן ושל הטיפולים והיכולת שלה להתמודד על תפקיד ומשרה אחרת באותה עת פחותים מהכוחות הרגילים שלה. מציאות זו מצדיקה הגנה רחבה יותר מזו הניתנת לעובד רגיל הנמצא במצב טוב יותר באשר ליכולת להיקלט בשוק העבודה באותה עת.