השופט א' גרוניס:
1. ביום 30.11.03 הגישו המשיבות 4-1 (להלן - התובעות) תביעה כספית בסכום העולה על 22 מיליון ש"ח נגד המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 23.8.04 הגיש המבקש בקשה לסילוק התביעה על הסף. בבקשה נטען, כי המצאת כתב התביעה לידיו של המבקש מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וכי ישראל מהווה "פורום לא נאות" לבירור התובענה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' כרמל) דחה את הבקשה. מכאן, בקשת רשות הערעור שלפנינו.
2. כתב התביעה שהגישו התובעות מתאר מסכת עובדתית מורכבת הנפרשת על פני מספר יבשות. מכתב התביעה עולה, כי התובעות הינן חברות זרות. התובעות 1 ו-2, שנתאגדו באי מאן, נמצאות בשליטה מלאה של חברה בשם B.G. Overseas Ltd (להלן - חברת BGO), שנתאגדה בליכטנשטיין. התובעת 3, שנתאגדה אף היא באי מאן, נמצאת בבעלות חברה שנתאגדה באיי קיימן. התובעת 4, שנתאגדה במדינת דלאוור בארצות הברית, נמצאת בבעלות חברה אחרת שנתאגדה באיי קיימן. המבקש, שהינו אזרח ותושב גרמניה, שימש כיועץ השקעות של התובעות. מקום ומועד כריתת החוזים בין המבקש לתובעות אינו ברור. התובעות אומנם טענו, כי עוד בשנת 1993 נחתם בישראל בין המבקש לבין חברת BGO חוזה לפיו המבקש יעניק לחברה ייעוץ בתחום ההשקעות, ואולם הסכם זה לא צורף לכתב התביעה. יחד עם זאת, לכתב התביעה צורפו ארבעה הסכמים, שנחתמו בשנת 1997 בליכטנשטיין בין המבקש לבין כל אחת מהתובעות. על פי האמור בהסכמים אלה, תפקידו של המבקש היה לייעץ לתובעות בעניין השקעות הון, לתאם את פעילותן ולהורות על תשלומים מחברות אלה לצדדים שלישיים או לצדדים הקשורים בפעילותן. במסגרת עבודתו עבור התובעות הקים המבקש את חברתHector Investment and Holdings Inc. (להלן - חברת Hector), שנתאגדה בפנמה, החזיק במניותיה והיה בעל זכות חתימה בה. לטענת התובעות, הפר המבקש את ההסכמים האמורים תוך שהוא מועל בכספיהן בכמה דרכים. על פי הנטען, העבירו התובעות 1 ו-2 כספים מהחשבון שלהן בשוויץ לחשבונה של חברת Hector בליכטנשטיין. חברת Hector הייתה אמורה להעביר כספים אלה לחברה אחרת בשם Medos Capital UK Ltd. (להלן - חברת Medos), הרשומה בלונדון, וזו הייתה אמורה להעבירם למשרדיה בישראל של חברת סוליד ISG בע"מ, שנתאגדה בישראל. לטענת התובעות, המבקש העביר מחברת Hector, שבבעלותו, לחברת Medos רק חלק מהכספים, ואילו את היתרה נטל לעצמו. יצוין, כי לאחר הגשת תביעתן של התובעות בישראל, הגישה אף חברת Hector עצמה תביעה בגרמניה נגד המבקש בגין מסכת עובדתית זו. עוד טוענות התובעות, כי המבקש הורה במרמה על העברת כספים מחשבונותיהן של התובעות 4-2 בגרמניה ובאי מאן לחשבון הבנק בשוויץ של חברת Euxin AG, אשר הייתה בבעלותו. יוער, כי פרט למבקש, הופנתה התביעה אף נגד המשיבים 6-5 המתגוררים בשוויץ. טענתן של התובעות הינה, כי אלה שימשו כמנהלי חברת ניהול ונאמנות בשוויץ, כאשר המבקש ניהל חלק מעסקיו באמצעותם. בנוסף, הוגשה התביעה נגד המשיב 7 המתגורר בליכטנשטיין. הסעד המבוקש בתביעה הינו השבת הסכומים שנגזלו, על פי הנטען, על ידי המבקש והמשיבים 7-5. ראוי לציין, כי עובר להגשת התביעה בישראל, הגישו התובעות תביעה דומה נגד המבקש בשוויץ. ביום 15.6.04 נדחתה תביעה זו באופן סופי מחמת חוסר סמכות.
3. כתב התביעה הומצא הן למבקש והן למשיבים 7-5, אך אופן ביצוע ההמצאה היה שונה. כך, באשר למשיבים 7-5, קיבלו התובעות היתר להמצאת כתב התביעה מחוץ לתחום השיפוט. לאחר ביצוע ההמצאות מחוץ לתחום השיפוט, ומשאלה לא התגוננו, נטלו התובעות פסק דין נגדם. לעומת זאת, המצאת כתב התביעה למבקש התבצעה בזמן שהותו של זה בישראל. המבקש שהה בארץ על מנת להעיד כעד תביעה במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגד אדם בשם ישראל פרי (להלן - פרי), שהינו אזרח ותושב ישראל. כתב התביעה נמסר למבקש בתום יום עדותו הראשון. יוער, כי פרי קשור עם המשיבות בקשר הדוק, שטיבו לא הוברר עד תום במסגרת הדיונים בבקשה נשוא דיוננו. ביום 23.8.04 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לסילוק על הסף של התביעה. טענותיו היו, כי המצאת כתב התביעה לידיו בישראל בעת הגעתו להעיד מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וכי בית המשפט הישראלי מהווה "פורום לא נאות" לדיון בתובענה. עוד נטען, כי "הפורום הנאות" לבירור התובענה הינו בית המשפט בגרמניה.
4. בהחלטתו מיום 30.8.05 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטה נקבע, כי מועד ואופן המצאת כתב התביעה למבקש אינם שנויים במחלוקת, אך אין בכך כדי לבסס טעם שמכוחו יש לסלק את התביעה על הסף. עוד נקבע, כי המעשים המהווים את עילת התביעה נעשו בארצות שונות, ללא כל זיקה לישראל או לגרמניה. משכך, אין עדיפות מיוחדת לבית המשפט הגרמני על פני בית המשפט הישראלי בבירור התובענה. כן נאמר, כי הגשת התביעה בישראל נעשתה, ככל הנראה, מכיוון שהדמות הדומיננטית העומדת מאחורי כל הגופים השולטים בתובעות הינו פרי. בית המשפט אומנם ציין, כי המבקש הוא אזרח ותושב גרמניה וכי ייתכן שמלאכת גביית העדויות תהא קלה יותר במדינתו, בשל קיומם של עדים משוויץ. ברם, בית המשפט לא מצא כי יש בכל אלה כדי לשכנעו שמאזן הנוחות נוטה באופן ברור לעברו של הפורום הזר הגרמני. משכך נדחתה הבקשה. בעקבות זאת, הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור, בגידרה נתבקש אף עיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי. ואכן, בהחלטת בית משפט זה מיום 16.11.05 עוכב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.
5. המבקש משיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי. טענותיו של המבקש מושתתות על שני נדבכים. הנדבך הראשון נוגע לנסיבותיה של המצאת ההזמנה לדין לידיו. כאמור, המצאה זו התבצעה בתום יום עדותו הראשון של המבקש במשפטו הפלילי של פרי. לטענת המבקש, הגשת התביעה נגדו מהווה אמצעי פסול לשם הפעלת לחץ עליו מצידו של פרי, מתוך מטרה להשפיע עליו בעדותו בהליך הפלילי. משכך טוען הוא, כי יש לדחות על הסף את התביעה בשל שימוש לרעה בהליכי משפט. הנדבך השני של טענות המבקש נוגע לשאלה מהו "הפורום הנאות" לבירור התובענה. לפי הנטען, לא קיימת כל זיקה בין המבקש, התובעות ועילת התובענה לבין ישראל. "הפורום הנאות" לבירור התביעה, כך נטען, נמצא בגרמניה. בהקשר זה צוין, כי המבקש הוא אזרח ותושב גרמניה וכי לבית המשפט בגרמניה תהיה נגישות עדיפה לעדים ולמסמכים בעלי זיקה לתביעה. עוד מציין המבקש, כי בגרמניה נפתח נגדו הליך פלילי בגין העובדות נשוא כתב התביעה. לבסוף נטען, כי הוגשה בגרמניה נגד המבקש תביעה אזרחית על ידי חברה אחות של התובעות. לטענת המבקש, תביעה זו דומה במסכת העובדתית שלה לתביעה שהוגשה בישראל.
6. התובעות סומכות את ידיהן על החלטתו של בית משפט קמא. לעניין מועד ונסיבות המצאת כתב התביעה טוענות התובעות, כי מדובר במהלך לגיטימי של המצאת כתב תביעה לנתבע בהזדמנות הראשונה בה היה הוא זמין. עוד נטען, כי התביעה לא הוגשה כאמצעי לחץ, אלא לשם גביית הכספים שהמבקש חב לתובעות. בנוגע לנאותות הפורום נטען, כי לא ניתן לייחס את מירב הזיקות של הסכסוך למקום גיאוגרפי כלשהו. זאת, שכן בעלי הדין באים מארצות שונות ומאחר שהפעולות העומדות ביסוד עילת התביעה נעשו במסגרת עסקים חובקי עולם ובמקומות שונים. לפיכך נטען, כי אין כל פורום טבעי אשר לו קשר מהותי ומשמעותי לתביעה. לגישתן של התובעות, היעדר הזיקה של התביעה לישראל חל במידה שווה גם על גרמניה, שהיא הפורום הנאות החלופי המוצע על ידי המבקש. התובעות אינן חולקות על כך שהמבקש מתגורר בגרמניה, אך לטעמן הדבר אינו מעלה ואינו מוריד באשר לנאותות הפורום, שכן רוב פעילותו עבורן נעשתה מחוץ למדינה זו. בנוגע לעדים ולמסמכים בגרמניה ובשוויץ נטען, כי לא פורט בתצהיר באלו עדים ובכמה מסמכים מדובר, אם בכלל. התובעות מוסיפות, כי אם תגשנה כעת את תביעתן בגרמניה, תידחה זו מחמת התיישנות. משכך, אם לא תינתן התחייבות של המבקש שלא להעלות את טענת ההתיישנות בבית המשפט בגרמניה, הרי שאין לסלק את התביעה על הסף, אף אם ישראל הינה "פורום לא נאות".
7. החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. בהתאם לכללי המשפט המקובל, שאומצו בדין הישראלי, בתביעות In Personam נרכשת סמכות השיפוט על ידי המצאה של כתבי בי-דין לנתבע (ראו, טליה קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 17 (2000) (להלן - קונפינו שר)). קיימות מספר דרכים חלופיות באמצעותן יכול בית המשפט לרכוש סמכות כאמור. אחת מדרכים אלה הינה ביצוע המצאה לנתבע הנמצא בתחומי המדינה. על פי דרך זו, רוכש בית המשפט הישראלי סמכות שיפוט עם המצאת ההזמנה לדין לידי הנתבע בתוך גבולות המדינה. בהקשר זה, עולה השאלה האם במסגרת הדיון בשאלה האם מדובר בהמצאה כדין יש להיזקק לנסיבות ההמצאה. בעניין זה נקבע, כי בית המשפט הישראלי קונה לעצמו את סמכות השיפוט הבינלאומית אפילו אם ההמצאה בוצעה בזמן הימצאות אקראית וזמנית של הנתבע בארץ (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 38 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); המ' 420/63 אברמובסקי נ' גלייטמן, פ"ד יז 2605 (1963)). יתר על כן, אין צורך בקיום זיקה כלשהי בין עילת התובענה או בעלי הדין בה לבין המדינה שבה מוגשת התביעה (ראו, קונפינו שר, בעמ' 27-25; סטיבן גולדשטיין "סמכות בינלאומית מבוססת על תפיסת הנתבע - הלכה למעשה כיום" משפטים י 409, 413 (1980)). על אף האמור לעיל, קיימים מקרים, אך חריגים ונדירים בלבד, בהם ניתן יהיה לקבוע כי המצאה לנתבע אינה כדין, אף שזו נעשתה בתחומי המדינה. יפים לעניין זה דברים שאמר השופט י' זוסמן בבר"ע 156/73 .Uniroyal Inc נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כ"ח(1) 229 (1973):
"אכן אם יארוב התובע לנתבע תושב-חוץ שנמצא במעבר בנמל התעופה בלוד, וימציא לו שם כתב-תביעה כדי לבסס על ההמצאה שיפוטו של בית-המשפט בישראל, יתכן שבית-המשפט יבטל את ההמצאה, לבקשת הנתבע, מהיותה שימוש לרעה בהליך שיפוטי. אך כל עוד לא עשה כן, ההמצאה תקפה, ואין מקום לבדוק תקפה מבחינת כללי הסמכות הבינלאומית כמבואר לעיל"(שם, בעמ' 231).
משמע, רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ייפסל תוקפה של המצאה לנתבע בתחומי המדינה. בין מקרים אלה ניתן למנות מקרה שבו התובע הביא להגעתו של הנתבע לארץ בדרכי רמייה (ראו,Cheshire, North and Fawcett, Private International Law, 355 (14th ed., 2008)). במקרה דנא, אין חולק כי המבקש לא הגיע לישראל עקב תרמית כלשהי מצד התובעות. טענתו של המבקש מתמקדת בכך שההמצאה בוצעה במהלך שהייתו בארץ לשם נתינת עדות במשפט פלילי וכי הדבר נעשה מתוך כוונה להפעיל עליו לחצים. לבחינת טענה זו נפנה עתה.
8. יש לזכור, כי המצאת הזמנה לדין לנתבע הנמצא בתחומי המדינה מהווה על דרך הכלל פעולה לגיטימית הנעשית מתוך רצון של הצד התובע למצות את זכויותיו המשפטיות בבית המשפט של המדינה. משכך, אין לקבוע כלל קטגורי השולל בכל מקרה המצאת כתבי בי-דין לנתבע המגיע לישראל לצורך השתתפות בהליך משפטי. שאלת השימוש לרעה בהליכי משפט צריכה להיבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו. למשל, יש מקום לבחון מהו ההליך המשפטי שלשמו הגיע הנתבע לארץ ומיהם הצדדים לו. מנגד, יש ליתן הדעת לתועלת הציבורית הטמונה בהגעת הנתבע לארץ כדי להעיד. אי פסילת ההמצאה עלולה ליצור תמריץ שלילי לעדים זרים להגיע לארץ לשם מתן עדות במשפטים פליליים המתנהלים במדינה. שיקול זה הביא לכך שבמדינות מסוימות, ובכלל זה ארצות הברית, לא הותרה המצאה של הזמנה לדין בעת הגעת נתבע פוטנציאלי זר למדינה לשם מסירת עדות (ראו, Lamb v. Schmitt, 285 U.S. 222 (1936)).
9. במקרה דנא, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לפסול את תוקפה של ההמצאה בשל שימוש לרעה בהליכי משפט. דעתנו הינה, כי צדק בית המשפט בקביעתו זו. אכן, הדעת אינה נוחה מביצוע ההמצאה בנסיבות שתוארו. ואולם, מספר נימוקים הובילונו למסקנה כי אין לפסול את תוקף ההמצאה. ראשית, תביעתן של התובעות הוגשה תחילה לבית המשפט בשוויץ, אך נדחתה מחמת חוסר סמכות. מעצם הגשת התביעה תחילה בשוויץ ניתן ללמוד, כי התביעה שהוגשה בישראל לא הוכנה במיוחד לשם הפעלת לחצים על המבקש בעניין עדותו. מדובר במחלוקת אמיתית בין הצדדים, ולא בכזו שהועלתה לצרכי איום על המבקש. שנית, למבקש היה ברור עוד טרם הגשת התביעה בישראל, כי התובעות מעוניינות להגיש נגדו תביעה בגין מעשים שלטענתם בוצעו. בהקשר זה התובעות אף העלו את הטענה, כי טרם הגיעו לארץ ביקש המבקש הגנה מפני הגשת תביעה כנגדו. במצב שכזה, לא ברור עד כמה ניתן לומר כי המצאת כתב התביעה עשויה להוות אמצעי לחץ על המבקש.
10. משהוענקה לבית המשפט סמכות לדון בתביעה, קמה לו חובה לעשות שימוש בסמכות זו. עם זאת, לכלל זה הוכרו מספר חריגים, אשר בהתקיימם עשוי בית משפט בעל סמכות לראות לנכון שלא להפעיל את סמכותו. אחד מאותם חריגים מקורו בדוקטרינת "הפורום הלא נאות" ((Forum Non Conveniens לפי דוקטרינה זו, בהתעורר שאלה של ברירת מקום שיפוט בין בית משפט מוסמך בישראל לבין בית משפט זר, שאף הוא בעל סמכות בינלאומית לדון בתובענה, רשאי בית המשפט בישראל בתנאים מסוימים למחוק את התביעה שהוגשה לו כדי שזו תנוהל בפני בית המשפט הזר (ראו, ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365, 386-384 (השופט א' ברק) (1985) (להלן - עניין אבו עטיה); בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625, 656-654 (השופטת ד' ביניש) (2002)). המבחן המכריע לבחינת תחולתה של דוקטרינת "הפורום הלא נאות" הינו האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול נסיבותיו של המקרה. בכלל זה יש לבחון את השאלה מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת נשוא הדיון, אליו מובילות מירב הזיקות הרלוונטיות (ראו, ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר נ' CAE Electronics Ltd, בפיסקה 18 (לא פורסם, 4.9.2007); רע"א 851/99T. Van Doosselaere נ' Depypere, פ"ד נז(1) 800, 815-813 (2003)). לשם בחינת שאלה זו, על בית המשפט להביא בחשבון שיקולים שונים. על שיקולים אלו ניתן למנות את מקום מושבם ועסקיהם של הצדדים, גישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאתם ועוד (ראו, רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת, פ"ד מח(3) 265, 270-269 (1994) (להלן - עניין זריקאת); מיכאיל קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו" מחקרי משפט יט 67, 70-69 (2002) (להלן - "שיקולי הפורום הנאות")). יובהר, כי נטל ההוכחה לעניין קיומו של פורום זר מוסמך, שהינו בעל מירב הזיקות הרלוונטיות לסכסוך, מוטל על כתפיו של הנתבע. המבחן בו עליו לעמוד אינו מאזן נוחות רגיל, אלא עליו לשכנע את בית המשפט כי המאזן נוטה בבירור ובאופן משמעותי לעבר הפורום הזר (ראו, ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מח(2) 77, 84-82 (1994)). מעבר לכך יצוין, כי בפסיקה כיום מסתמנת מגמה של הגברת נטל זה וצמצום ההיענות לטענת "פורום לא נאות". זאת, לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניות (ראו, רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 114 (השופט ת' אור) (1998); רע"א 749/05Insight Venture Partners נ' טכנו הולד אחד (לא פורסם, 11.4.05)).
11. יישום הכללים האמורים על המקרה דנא מלמד על מספר אינדיקציות לעדיפותו של הפורום הגרמני על פני זה הישראלי. כך, המבקש הינו אזרח ותושב גרמניה. זאת ועוד, התובעות אומנם אינן רשומות או פועלות בגרמניה, אך גם לא בישראל, ולכן לא ניתן לומר כי קיום ההליך בגרמניה יקשה עליהן יותר מאשר קיומו בישראל, ובפרט שהן פועלות גם באירופה. יתר על כן דומה, כי קיימת אפשרות ממשית שהדיון בתביעה יחייב שמיעת עדים משוויץ, דבר שיהיה קל יותר לעשותו בגרמניה הסמוכה. עוד יוער, כי בגרמניה הוגשה נגד המבקש תביעה של חברת Hector. כתב התביעה, אשר צורף לבקשת הסילוק על הסף, מתאר מסכת עובדתית הדומה בחלקה לזו של התביעה שהוגשה בארץ. אמנם, לא קיימת זהות בין הצדדים בתביעה זו לבין הצדדים בתביעה שהוגשה בארץ. ואולם, במצב בו בית המשפט בגרמניה כבר דן בתביעה דומה, נראה כי ריכוז התובענות בפורום אחר הינו ראוי ויעיל יותר. לצד זאת, כפי שהובהר לעיל, שיקולי נוחות הצדדים אינם מכריעים את הכף במסגרת ההחלטה בדבר נאותות הפורום. על בית המשפט להידרש גם לשיקולי יעילות, במסגרתם נבחנת השאלה מהו הפורום המתאים לציפיותיהם הסבירות של הצדדים והאם לישראל ולשיטת המשפט הישראלית יש עניין אמיתי בתובענה (ראו, רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118, 124-123 (2001); רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos de Saude S/C Ltda, פ"ד נז(5) 414, 422-421 (2003) (להלן - עניין אלביט)). לטעמי, בחינתם של שיקולים אלה מחזקת את משקלם של הטיעונים שהוצגו לעיל. בחינת ציפייתם הסבירה של הצדדים מובילה למסקנה, כי הפורום הישראלי אינו הפורום המתאים לדיון בתובענה. עבודת המבקש עבור המשיבות אמנם התפרסה על פני מדינות שונות ברחבי העולם, אך ישראל לא נמנתה על אחת מהן. כמו כן, לא ניתן למצוא זיקה מהותית בין ישראל לבין הסכסוך שבין הצדדים. אכן, נראה כי בין התובעות לבין פרי, שהינו אזרח ישראלי, קיים קשר הדוק. ואולם, התובעות לא הבהירו מהותו של קשר זה, ומכל מקום פרי אינו צד להליך. במצב שכזה, אין לייחס למשיבות ציפייה כי ההליך המשפטי יתנהל בבית משפט בישראל.
אשר לשיקול ה"מערכתי", ברי כי האינטרס של מערכת המשפט הישראלית בבירור תובענה מסוג זה שהוגש על ידי התובעות הינו קטן יחסית. המשאבים השיפוטיים הינם מוגבלים. קיום הליכים בבית המשפט הישראלי על אף היותם בעלי זיקה חלשה, אם בכלל, לישראל עשוי לבוא בסופו של יום על חשבונם של מתדיינים והליכים אחרים, שזיקתם לפורום הישראלי רבה הרבה יותר (השוו, רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (לא פורסם, 14.9.2005); רע"א 3136/00 סלמאן נ' שוקייר, פ"ד נה(2) 97, 100 (2000); "שיקולי הפורום הנאות", בעמ' 89-88). זאת, גם בהתחשב בכך שהתובעות אינן חברות שהתאגדו בישראל, ומשכך לא קיימת הצדקה מהותית להקל עליהן את ההתדיינות בישראל (ראו, עניין אלביט, בעמ' 422). אוסיף, כי ער אני לכך שבפסיקת בית משפט זה הובעו דעות שונות בשאלה האם יש בשיקול ה"מערכתי" משום שיקול עצמאי לדחייתה או קבלתה של בקשת סילוק על הסף (ראו, עניין אבו עטיה, בעמ' 386; עניין זריקאת ; ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554, 577 (1993) (להלן - עניין אבו-ג'חלה)). לטעמי, שיקול זה בהחלט מהווה שיקול נוסף אשר על בית המשפט לבחון בגדר המבחנים לקביעת נאותות הפורום.
12. עוד נעיר, כי בבחינת שאלת "הפורום הלא נאות" עשויה להיות חשיבות מסוימת גם לנסיבות המצאת התביעה לנתבע. דוקטרינת "הפורום הלא נאות" התפתחה, בין היתר, בשל אלמנט המקריות הטמון לעיתים בהמצאת כתבי בי-דין לזר הנמצא במדינה והקניית הסמכות לבית המשפט בדרך זו (ראו, "שיקולי הפורום הנאות", בעמ' 83-78). דברים אלה מחייבים ליתן משקל מסוים גם לנסיבות המצאת כתב התביעה לנתבע. במקרה דנא התבצעה ההמצאה בעת הימצאותו הזמנית והקצרה של המבקש בארץ, שעה שבא להעיד במשפט פלילי. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, לא הוכח שיש לראות בהמצאה זו משום שימוש לרעה בהליכי משפט. ואולם, אלמנט האקראיות הטמון בהמצאה למבקש בזמן שהותו הזמנית, יש בו כדי להוות נתון נוסף שיש להתחשב בו בעת הבחינה של דוקטרינת "הפורום הלא נאות" במקרה הנוכחי. לסיכום הדברים, הרי שמקום מושבו של הנתבע, התביעה בנושא דומה שמתבררת בבית המשפט בגרמניה, מיקומם של העדים במדינה שכנה לגרמניה ונסיבות המצאת התביעה, כל אלה תומכים בקבלת עמדתו של המבקש.
13. לצד האמור, תנאי חשוב להחלת דוקטרינת "הפורום הלא נאות" הינו כי ההתדיינות בפורום הזר הינה אפשרית, במובן זה שהתובע אכן יכול לנהל את התביעה שם ולא קיימת מניעה מעשית או חוקית לכך. בענייננו מתעוררת השאלה מה הדין במצב בו תביעתו של התובע עשויה להידחות מחמת התיישנות אם תוגש בפורום הזר. היינו, האם גם במקרה זה תידחה התביעה בבית המשפט בישראל מחמת היותו "פורום לא נאות", על אף שמשמעות הדברים הינה כי התביעה לא תידון לגופה באף אחד מבתי המשפט. הדיון בשאלה זו עשוי היה להתייתר אילו התחייב המבקש במקרה דנא לוותר על העלאת טענת ההתיישנות בפורום הזר, אם תתקבל בקשתו ותסולק התביעה על הסף (ראו, עניין אבו-ג'חלה, בעמ' 580-579; השוו בהקשר קרוב של תניית שיפוט, ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G.M.B.H, פ"ד נ(4) 73, 78 (1996)). ברם, התחייבות כאמור לא ניתנה על ידי המבקש. זאת, על אף שלפרקליטו הוצגה שאלה קונקרטית במהלך הדיון בפנינו וניתנה לו אפשרות להודיע כי טענת ההתיישנות לא תועלה על ידו אם תידון התובענה בגרמניה. משכך, עלינו לבחון מה ההשלכה של האפשרות שהמבקש יעלה טענת התיישנות בפורום הגרמני. בעניין זה הוגשו לבית משפט קמא שתי חוות דעת של מומחים, אחת מטעמו של המבקש ואחת מטעמן של התובעות. חוות דעת אלה דנו בשאלה האם המצב המשפטי בגרמניה יאפשר כעת לתובעות להגיש תביעה שם, מבלי שזו תידחה מחמת התיישנות. כפי שעולה הן מחוות הדעת של ד"ר אימל, המומחה מטעם המבקש, והן מחוות הדעת של עורך הדין רוזבך, המומחה מטעם התובעות, המצב המשפטי בגרמניה אינו מאפשר תשובה חד משמעית לגבי שאלה זו.
14. דומה, כי במצב שכזה, בו שאלת ההתיישנות בפורום הזר הינה מורכבת וסבוכה, ואילו המבקש מצידו מסרב להתחייב שלא להעלות שם את טענת ההתיישנות, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה כי טענה ההתיישנות אכן תעלה ותתקבל בפורום הזר. ואולם, גם אם בית המשפט יוצא מנקודת הנחה זו, אין בהכרח משמעות הדברים כי הוא ידחה את הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה לו. תחת זאת, על בית המשפט לבחון את מערכת הנסיבות, ובפרט את התנהגותו של התובע. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון האם התובע פעל באופן בלתי סביר בהגישו את התביעה לפורום המקומי מבלי לנקוט בצעדים למניעת ההתיישנות בפורום הזר. כך, במקרה בו מגיש התובע את תביעתו בפורום המקומי, מכיוון שתקופת ההתיישנות בפורום הזר כבר חלפה, ייטה בית המשפט לקבל את בקשת הסילוק על הסף. הוא הדין במקרה בו ברור כי היה על התובע לפתוח בהליכים משפטיים בפורום הנאות הזר או לפעול בדרכים משפטיות אחרות שעמדו בפניו לשם מיצוי הדין, אך הוא לא עשה כן (ראו, למשל, ע"א 489/85 סאלחאת נ' עיריית שכם, פ"ד מב(1) 497, 505-504 (1988)). אינני סבור, כי התובעות פעלו בהכרח באופן בלתי סביר, בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות, כאשר הגישו את התביעה בישראל. עם זאת, לאור האמור לעיל בדבר היותו של הפורום בגרמניה הפורום בעל מירב הזיקות לתביעה, סבור אני כי הפתרון הראוי במקרה זה הינו להתנות את סילוק התביעה בהתחייבות מוחלטת ובלתי מותנית של המבקש שלא להעלות בגרמניה טענת התיישנות. אם לא יסכים המבקש לעמוד בתנאי זה, הרי שהתביעה תתברר בישראל, חרף היותו של הפורום הגרמני מתאים יותר. אין לאפשר למבקש לאחוז את החבל בשני קצותיו - לטעון כי קיים פורום חלופי נאות בבית המשפט בגרמניה, אך להימנע מלהתחייב שלא להעלות שם את טענת ההתיישנות. קבלת עמדתו תביא לכך שהתביעה עשויה שלא להידון כלל לגופה, אף שנעשה ניסיון להגישה בשלושה בתי משפט ברחבי העולם (שוויץ, גרמניה וישראל). אפשרות זו לא ניתן לקבל.
15. לאור האמור, הערעור מתקבל ותביעתן של התובעות תידחה על הסף, בכפוף להמצאת התחייבות של המבקש עד ליום 12.10.09 כי לא יעלה טענת ההתיישנות אם תוגש תביעה בגרמניה. היה ותומצא ההתחייבות כאמור, ישאו המשיבות 4-1 בשכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח. היה ולא תומצא ההתחייבות, הערעור יידחה והתביעה תתנהל בארץ. במקרה זה יישא המבקש בשכר טרחת עורך דין בסכום הנזכר.