התביעה הוגשה בחוסר תום לב-ביה"ד חייב בהוצאות משפט של 18,000 ש"ח

_yyy רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים.

( להלן תמצית העובדות הצריכות להכרעה

2.    הנתבעת הינה תאגיד, אשר הוקם ביום 5.12.85 ועיסוקו בתחום הפרזול לנגרות. הנתבעת סיימה פעילותה בסוף שנת 2006.

בעלי המניות של הנתבעת היו בעלה של התובעת - מר יצחק שהרבני (להלן: "מר שהרבני") ומר אריה כהן (להלן: "מר כהן"), כאשר חלוקת המניות ביניהם היתה 50%-50%. מר כהן ומר שהרבני אף כיהנו כדירקטורים בנתבעת (ראה - נספח א' לתצהיר מר כהן: תמצית רישום רשם החברות).

במהלך תקופת פעילותה של הנתבעת התקיימה חלוקת תפקידים בין מר כהן לבין מר שהרבני, כך שמר שהרבני עסק בעיקר בנושאי ה"פנים" של הנתבעת (הנהלת חשבונות, טיפול בעובדים והכנת המשכורות) ואילו מר כהן עסק בעיקר בקשר עם הספקים.

מר שהרבני (אשר טיפל כאמור במשכורות העובדים) דיווח על אשתו (התובעת) כעל עובדת הנתבעת לרשויות המס ולביטוח הלאומי ואף היה אחראי על הפקת תלושי שכר עבורה ע"י הנתבעת וזאת, משך תקופה של 14 שנים ו-9 חודשים; קרי - החל מחודש 4/92 ועד לתום פעילותה של הנתבעת (ראה - נספח נ/1; נספח א'-ב' לתצהיר התובעת).

בתלושי השכר של התובעת אף דווח כי התובעת מועסקת במשרה מלאה, 8 שעות ליום, ללא היעדרויות.

המחלוקת העיקרית בתיק זה נוגעת לשאלה - האם תלושי השכר הללו אכן הופקו בגין עבודה בפועל שביצעה התובעת או שמא מדובר ב"פיקציה" לה אחראי מר שהרבני. "פיקציה" שנועדה לאפשר לתובעת ליהנות מזכויות בביטוח הלאומי ולהביא להפחתה בנטל המס המוטל על בני הזוג שהרבני, עקב פיצול מלאכותי של שכרו של מר שהרבני באמצעות תשלום חלק משכרו לאשתו.

3.    יצוין כבר כאן כי מר שהרבני (מטעמים השמורים עימו) לא נקרא מטעם התובעת ליתן עדות, אולם בדיון שהתקיים ביום 2.10.08, בו נכח, הוא השיב לשאלת ביה"ד תוך שהוא מודה בעובדה שהוא (מר שהרבני) עבד בהיקף זהה לזה בו עבד מר כהן, אולם קיבל משכורת נמוכה מזו של מר כהן. לדבריו, היתה הסכמה בינו לבין מר כהן לפיה, הוא (מר שהרבני) יקבל משכורת נמוכה משל מר כהן ואילו אשתו (התובעת) תקבל "משכורת שניה" (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול ש' 23-25).

במהלך הדיון הנ"ל הודתה התובעת גם בכך שצירוף "שכרה" לשכרו של בעלה, מר שהרבני היה שווה לשכר ששולם למר כהן (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול ש' 2-4; כן ראה - נספחים ג-ה לתצהיר מר כהן: טפסי 106 של מר כהן, של התובעת ושל מר שהרבני), כאשר מטפסי 106 שהוצגו לביה"ד עולה כי "הסדר" זה הביא להפחתה בנטל המס של בני הזוג שהרבני בהשוואה לזה שהוטל על מר כהן, כך למשל:

א.    בשנת המס 2005 קיבל מר שהרבני משכורת חייבת במס בסך של 384,507 ש"ח,  אשתו התובעת (הגב' שהרבני) קיבלה "שכר" בסך 41,850 ש"ח (סה"כ יחד 426,357 ש"ח) ואילו מר כהן קיבל בגין שנה זו שכר בסך של 427,045 ש"ח.

בהתאם לכך המס ששילם מר כהן בשנת 2005 עמד על סך של 135,639 ש"ח, ואילו המס המצטבר ששילמו בני הזוג שהרבני בשנה זו עמד על סך של 117,685 ש"ח.

ב.    בשנת המס 2004 קיבל מר שהרבני משכורת חייבת במס בסך של 565,362 ש"ח,  אשתו התובעת (הגב' שהרבני) קיבלה "שכר" בסך 40,200 ש"ח (סה"כ יחד 605,562 ש"ח)ואילו מר כהן קיבל בגין שנה זו שכר בסך של 605,976 ש"ח.

בהתאם לכך המס ששילם מר כהן בשנת 2004 עמד על סך של 240,658 ש"ח ואילו המס המצטבר ששילמו בני הזוג שהרבני בשנה זו עמד על סך של 220,756 ש"ח.

ג.     בשנת המס 2003 קיבל מר שהרבני משכורת חייבת במס בסך של 567,297 ש"ח,  אשתו התובעת (הגב' שהרבני) קיבלה "שכר" בסך 40,200 ש"ח (סה"כ יחד 607,497 ש"ח)ואילו מר כהן קיבל בגין שנה זו שכר בסך של 607,625 ש"ח.

בהתאם לכך המס ששילם מר כהן בשנת 2003 עמד על סך של 254,259 ש"ח ואילו המס המצטבר ששילמו בני הזוג שהרבני בשנה זו עמד על סך של 247,679 ש"ח.

עוד יאמר - כי מהראיות עולה ש"שכרה" של התובעת (שעמד על שכר המינימום) לא נקבע בעקבות משא ומתן שנוהל עם התובעת, כאשר התובעת מצידה אף לא היתה מעורבת בקביעת "שכרה" (ראה - עמ' 18 לפרוטוקול ש' 9-13).

4.    ביום 30.11.06 נמסר לתובעת מכתב הנושא את הכותרת: "מכתב פיטורים - הפסקת עבודה" אשר נחתם על-ידי בעלה של התובעת (מר שהרבני) (ראה - עמ' 16 לפרוטוקול ש' 14-15).