1. 1. התביעה שבפני היא לתשלום פיצוי כספי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, עקב נפילתה בחנות של הנתבעת (להלן - "החנות") בשל הנחת ארגזים בפתח החנות.
2. 2. אין חולק כי ביום 12.12.08 הגיעה התובעת לחנות וביציאתה ממנה נפלה התובעת. כך גם אין חולק, כי כתוצאה מנפילת התובעת, נשברה ידה.
3. 3. הנתבעת טוענת כי נפילת התובעת היתה בשפת המדרכה הגבוהה, המצויה בכניסה לחנות ונתונה לאחריות עיריית ירושלים ולא באחריותה כבעלים על החנות.
בנוסף טוענת הנתבעת כי התובעת נפלה, בשל מצבה הפיזי הדורש ליווי של אדם נוסף אשר בגינו היא נוהגת להגיע לחנות, עם מלווה.
אין חולק, כי במועד האירוע הגיעה התובעת לחנות בכוחות עצמה ולא הוכחש, כי היא נוהגת לבוא לחנות עם מלווה. נציג הנתבעת אף טען, כי התובעת, סיפרה לו כי היא נפלה כבר בשוק באותו יום ואילו התובעת, הכחישה זאת.
בחינת מקום האירוע ונסיבותיו:
4. 4. עדות התובעת עשתה עלי רושם מהימן, בנוגע לנפילתה בפתח החנות בעת שיצאה ממנה ולא בשפת המדרכה, כנטען ע"י נציג הנתבעת. נציג הנתבעת, לא הביא כל ראיה על מנת להוכיח את מקום המדרכה בסמוך לחנות (בתמונה או בתשריט של החנות) ולא הוכיח כי שפת המדרכה גבוהה, כטענתו וכן לא נישלחה על ידו הודעת צד ג', כנגד העירייה. בנוסף, מהעדויות עולה כי מיד עם נפילת התובעת, נזעק נציג הנתבעת לעזרתה וביקש, לסייע לה להתרומם. אילו אירע הדבר ברחוב השוק ההומה אדם, סביר להניח שעוברי אורח היו נתקלים בתובעת וכן צפוי, שהיו מסייעים בידה, עוד קודם ליציאת נציג הנתבעת לעברה, על מנת להרימה מרצפת הרחוב. לא כך ארע ולא הובא עד ראייה מהרחוב, להעיד ולתמוך בגירסת נציג הנתבעת בנידון.
5. 5. לפיכך אני קובעת, כי אירוע הנפילה התרחש בחנות, בעת שהתובעת ביקשה לצאת מפתח החנות.
6. 6. התובעת טענה בכתב התביעה, כי היו מונחים ארגזים ריקים בפתח החנות, אך לא פרטה באיזה אופן הונחו. בנוסף, התובעת לא הציגה תמונה כלשהי של פתח החנות ושל הארגזים שהיו מונחים בה, אף שלגירסת בנה שהעיד בפני, הוא ראה את הארגזים מונחים בחנות, גם למחרת היום. בעדותה הוסיפה התובעת ואמרה, כי הארגזים היו מונחים על עגלה. לדבריה, הארגנים נפלו והעגלה שעליה הם הונחו, התדרדרה לעברה ופגעה בידה.
לדבריו, הבן הוא ראה את העגלה למחרת האירוע, אשר מונחים עליה ארגזים של "תנובה". לדבריו, העגלה בולטת בכ-10 ס"מ, לפתח הכניסה לחנות.
7. 7. נציג הנתבעת, הכחיש כי מצויה עגלה בחנות שמונחים עליה ארגזים של "תנובה". לדבריו, הספק של "תנובה" אוסף בכל יום את הארגזים הריקים ולא נותרים ארגזים ריקים בחנות, אך לא הובאה כל ראיה בתמיכה לכך. בה בשעה, נציג הנתבעת הודה כי התובעת נפלה וכי הוא מיהר לסייע לה לאחר נפילתה.
בחינת עוולת הרשלנות:
8. 8. על התובעת להוכיח בהתאם לסימן ד' לפרק ג' לפקודת הנזיקין (נ"ח), כי הנתבעת חבה כלפיה חובת זהירות מושגית וקונקרטית (ראה: ע"א 243/83
עיריית ירושלים נ'
גורדון, פד"י לט(1) 113, 129). חובת זהירות מושגית, מתקיימת ביחסים בין התובעת לנתבעת, משקבעתי כי האירוע התרחש בתוך החנות ולא מחוצה לו בהיות הנתבעת, המחזיקה במקרקעין ואילו התובעת, מבקר במקרקעין לביצוע קנייה אצלה (ראה: ע"א 145/80
ועקנין נ'
המועצה המקומית בית שמש פד"י לז(1) 114, 125).
למרות זאת, כפי שנפסק בע"א 145/80 הנ"ל : "חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצר הסיכונים יישא באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות אנוש המקובלת ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת... השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון... עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק. "נפילה או החלקה היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן פורת בת"א (י-ם) 277/59, בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום".
9. 9. דברים אלה יפים גם לענייננו. בפרט, היכן שהוכח כי התובעת מבקרת בקביעות בחנות של הנתבעת ובעוד מהעדותה ומעדות בנה, עולה כי העגלה שניטען שהונחו עליה הארגזים, מונחת שם בקביעות. על כן, צפוי שהתובעת תזהר מהנחת ארגזים בחנות והיה עליה, לבחון את דרכה בחנות ולא להתעלם מעגלה הנראית לעין, אשר מונחים עליה ארגזים המוגבהים מריצפת החנות. אילו עשתה כן, לא היתה נתקלת בארגזים.
10. 10. בנסיבות אלו, לא היה בהנחת הארגזים כדי ליצור "סכנה בלתי רגילה", אשר הנתבעת צריכה לצפות לה. מחדלה של התובעת, הוא שגרם לנפילתה ולא הוכח על כן, כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפיה. לפיכך אני קובעת כי לא הוכח כי נפילת התובעת היתה בשל התרשלות של הנתבעת בהנחת הארגזים בחנות.
11. 11. יחד אם זאת, השתכנעתי מעדותה של התובעת כי הארגזים, הונחו על
עגלה, אשר נהדפה לעבר התובעת. צפוי על כן, שהתובעת תכוון כאמור לעיל את צעדיה בחנות ותרחיק עצמה מהעגלה שבלטה בחנות, על מנת לא להיתקל בה. כך גם, לא סביר, שהארגזים נפלו מעצמם מהעגלה, אלא אם כן יד אדם נגעה בהם. לפיכך ולאור עדותה של התובעת כי היא היתה ליד העגלה, סביר להניח שניסתה להיאחז בעגלה, על מנת להיתמך בה ביציאתה מהחנות. בכך, גרמה התובעת לנפילת הארגזים ולהדיפת העגלה לעברה. כתוצאה מכך, נפלה התובעת בשל חוסר זהירות מצידה. יוער, כי התרשמתי מהעדויות, כי התובעת אכן זקוקה כגירסת הנתבעת ליד מסייעת בהליכתה, כדי למנוע נפילות ובמועד האירוע, שינתה התובעת ממנהגה בהגיעה בגפה לחנות ונמנעה, מלבקש עזרה מנציג הנתבעת ביציאתה ממנה.
לפיכך, נפילתה אינה באחריות הנתבעת.
12. 12. יחד עם זאת התרשמתי מהעדויות כי גלגלי העגלה לא היו נעולים, כפי שראוי שיעשה, כדי למנוע את נסיעתה, אף שהיה על התובעת להימנע מלהיאחז בעגלה, כדי למנוע מעצמה נזק בראותה שעסקינן בעגלה, כדבריה.