1. ענינה של התובענה במחשב נייד אשר התובעת מסרה למורת בתה לצורך מופע בבית הספר, ואשר לא הושב, ופיצוי בגינו.
2. לטענת התובעת, כשבועיים לפני סיום הלימודים הביאה בתה לכיתה מחשב נייד למופע, וזאת על פי בקשת הנתבעת אשר הינה מורתה.
3. התובעת טוענת כי הנתבעת אמרה לבתה כי המחשב יהיה שמור בארון , ביום האחרון ללימודים בתה לא היתה בבית הספר והם לא קיבלו את המחשב חזרה. לטענתה, פניה אל הנתבעת נענתה בתשובה כי המחשב נמסר ל"איזו תלמידה", התלמידה נשאלה ואמרה שלבסוף לא לקחה את המחשב וגם הודיעה לנתבעת כי לא תיקחו, ולבסוף לא התקבל המחשב אשר היה באחריות הנתבעת.
4. הנתבעת טוענת כי היה צורך בדגם מחשב נייד שישמש כחלק ממופע הסיום ובתה של התובעת התנדבה להביא מחשב נייד בלתי שמיש.
הנתבעת מוסיפה כי התלמידה (בתה של התובעת) אישרה כי המחשב הובא בהסכמת וידיעת הורי התלמידה, וכי התלמידה הדגישה כי המחשב לא שמיש והתכוונו לזרוק אותו לפח.
לטענת הנתבעת, במשך שבועיים שלאחר המופע התלמידה התבקשה לקחת את המחשב לביתה ובכל פעם סרבה מסיבות שונות. בסיום שנת הלימודים לא הופיעה התלמידה ליום האחרון ותלמידה אחרת התבקשה להשיב את המחשב לתלמידה ובהמשך פנתה אליה התובעת ואמרה לה כי המחשב לא הגיע לידם, ובחיפוש בבית הספר הוא לא נמצא.
5. בדיון העידו התובעת והנתבעת. התובעת מאשרת בעדותה כי המחשב לא היה תקין ולא חששה שיתקלקל בו משהו. התובעת אינה יודעת לומר מה לא היה תקין במחשב. התובעת יודעת לומר מאיזו חברה המחשב, מה מחיר רכישתו, ותו לאו.
לשאלה מדוע לא לקחה את המחשב בתום ההצגה אשר בה היא ראתה את המחשב משיבה התובעת כי אין לה תשובה וכי זה "לא עלה לי בראש באותו רגע
".
6. הנתבעת מאשרת כי היה צורך במחשב כחפץ במסגרת ההצגה. היא מוסיפה כי ביקשה מהתלמידים כי יכינו דגם מקרטון ובתה של התובעת אמרה שיש להם מחשב נייד מקולקל "ואם הוא לא בפח אני אוכל להביא
", ומדגישה כי שבה וביקשה מבתה של התובעת כי תיקח את המחשב שהיה בארון משך שבועיים ונתקלה בכל פעם בתירוץ אחר.
7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את התובענה.
8. ביחס לדברים אשר נאמרו לגבי המחשב (כי התכוונו לזרוק אותו לפח) אין כל גירסה הסותרת את גירסת הנתבעת. הדברים מקבלים חיזוק בדברי התובעת עצמה אשר מאשרת כי המחשב לא היה שמיש.
9. היה ידוע לתובעת כי המחשב עתיד לשמש בהצגה כחפץ לצורך הדגמת מחשב, ולא לצורך הפעלתו כמחשב.
10. ככל שהיה למחשב האמור ערך כלשהוא מבחינת התובעת, הרי שהיה עליה לומר זאת, וייתכן שהיה לדבר השפעה על ההחלטה אם בכלל לקחתו להצגה, או לכל הפחות היתה עתידה להיות לכך השפעה על אופן השמירה עליו.
11. התנהלות התובעת עצמה מעידה על כך שמבחינתה לא היה למחשב זה כל ערך. התובעת עצמה לא טרחה לקחת את המחשב חזרה מיד בתום ההצגה, ואם לא די בכך, לא טרחה לגרום לכך שהמחשב ישוב אליה במשך שבועיים לאחר מכן.
12. מכל האמור אני קובע כי המצג אשר הוצג בפני הנתבעת היה מצג לפיו מדובר בחפץ לא שמיש וחסר ערך אשר אלמלא נמסר להצגה היה מושלך לפח.
במצב דברים זה אין לחייב את הנתבעת בשמירה על החפץ, ואין להטיל עליה אחריות לגביו.
13. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם סכום התביעה לא הוכח. התובעת אינה יודעת לומר מה לא היה תקין במחשב, ולמעשה הוא היה במצב כזה שלדבריה שלה לא היה לה חשש שמשהו יתקלקל בו. לאור האמור לא ניתן לומר כי התובעת הוכיחה שווי כלשהו, וודאי שלא את הסכום הנתבע שהוא סך 3,000 ש"ח. אין בפני כל ראיה לשווי המחשב, וספק רב אם היה לו ערך כמחשב, לאור האמור לעיל.
14. מכל האמור אני קובע כי לנתבעת הובא, בהתנדבות, חפץ אשר נמסר לה כי עתיד היה להיות מושלך, כדי שישמש כדגם מחשב בהצגה, התובעת לא פעלה לקבלו חזרה בתום ההצגה, והתנהלותה לגביו חיזקה מצג זה, ולפיכך אין לחייב את הנתבעת בשמירה או באחריות לגביו, ובנוסף לא הוכח שווי כלשהו בו ניתן לחייבה.
15. אשר על כן התביעה נדחית.