תחושות קשות בשל בירורים בחשד לעבירה אינן מקימות עילה לפיצוי

מהו היקף הבדיקה והחקירה שנדרש מעביד לבצע בטענות על עבירה לכאורה שעבר עובדו, בטרם יגיש על כך תלונה למשטרה?

זו השאלה המרכזית העומדת להכרעה בפרשה זו.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

למעשה, מרבית העובדות הרלוונטיות והדרושות לצורך הכרעה בתביעה, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

1.                                                       בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו היה התובע (להלן: "חובב") עובד של הנתבעת 1 (להלן: "החברה").

הנתבע 2 (להלן: "זמיר") היה קצין הביטחון הארצי שלה ואילו הנתבע 3 (להלן: "בן שלוש") שימש כקצין הביטחון במחוז תל אביב.

2.                                                       בתקופה שמתחילת חודש יוני 1996 ועד ליום 13.3.1997 ערכה החברה חקירה פנימית בדבר היעלמם של 112 תופי נחושת, שני תופי כבל 4X150 מנחושת ו - 56 טון כבלי נחושת במחסן החברה בבית דגן. אין חולק כי מדובר בגניבה בסדרי גודל עצומים, ולהערכת זמיר ובן שלוש בתצהיריהם המדובר בציוד ששוויו למעלה ממיליון דולר ארה"ב.

ביום 30.6.1996 הגישה החברה באמצעות מנהל המחסן, מר יוסי אויגינר תלונה למשטרה על גניבת הטובין הנ"ל (נספח ח' לתצהיר זמיר).

3.                                                       בנוסף, החברה שכרה חברת חקירות חיצונית אשר בין היתר תיחקרה את עובדי המחסן וביניהם עובד בשם מאיר ארביב (להלן: "ארביב").

ארביב הכחיש בתחילה כל קשר לחוסרים ואולם בדיקת פוליגרף שעבר ביום 30.1.1997 הצביעה על ממצאי שקר בתשובותיו. במהלך אותו יום עבר ארביב תיחקור על ידי נציג חברת החקירות, מר דני אליהו. בחקירה נכח גם בן שלוש (עמ' 40-41 לפרוטוקול).

בתיחקור זה הודה ארביב במעורבותו בפרשה. הוא הודה כי קיבל שוחד מנהגי קבלנים וכי תמורת השוחד העביר לאותם נהגי קבלנים שני תופים ללא רישום, תמורת 8,000 ש"ח לכל תוף, וחתם על הצהרה בכתב (להלן: "ההצהרה הראשונה").

ביום 2.2.1997 עבר ארביב תיחקור נוסף על ידי מר אליהו בנוכחות בן שלוש. הפעם הרחיב, וקשר את חובב לגניבת שני תופים נוספים. בהצהרתו בכתב במועד זה (נספח י' לתצהיר זמיר - להלן: "ההצהרה השניה") מסר ארביב כדלקמן:

"לפני כשנה פנה אלי עובד חברה ממחלקת הרתך בשם סמי חובב בבקשה לעזור לחברו קבלן משנה העובד עם הקבלן ו' בטענה כי נגנב ממנו תוף 150X4. בקשתו של סמי חובב היתה להעמיס תוף 150X4 על המשאית של חברו הקבלן ואת השובר ימסור בהמשך. כעבור שבוע פנה אלי שוב סמי חובב ושאל מה קורה עם התוף. כשאמרתי לו שאני חייב שובר הנ"ל הבטיח כי תוך מספר ימים ימסור לי שובר. לאור הבטחתו, העמסתי תוף מסוג 150X4 לאותו קבלן בשם ש' שעבד עם ו'.

כעבור תקופה מסויימת חזר סמי חובב מחו"ל והביא לי זוג נעליים בטענה שהקבלן נתן בתמורה לתוף עד לקבלת השובר.

כשביקשתי את השובר עבור התוף ביקש סמי חובב תוף נוסף והוא ידאג לשובר עבור שני התופים. העמסתי תוף נוסף מסוג 150X4 לאותו קבלן ומאז טרם נמסר השובר. ברצוני לומר כי הקבלן רצה לפצות אותי בעזרה ומסר דרך סמי חובב סך 1,000 ש"ח במזומן".

4.                                                       ביום 6.2.2007 הוציאה החברה דו"ח מסכם ובו פורטו שיטות הגניבה שנחשפו ואת עובדי החברה שנחשפו. בין היתר תיארה חברת החקירות את חובב כמי ששמו עלה בחקירת ארביב כמי שתיווך בעיסקת התופים. עוד נאמר בדו"ח זה כי חובב טרם זומן לחקירה. בהמלצות הדו"ח נאמר כי מומלץ להעביר את כל חומר הראיות למשטרה (נספח י"א לתצהיר זמיר).

5.                                                       יש להדגיש כי עד ליום 11.3.1997 חובב לא תוחקר. במועד זה הוא זומן לשיחה במשרדו של מנהל כוח האדם באגף דרום של החברה, מר אבו רביע, שם נמסר לו לראשונה על ידי הנ"ל ועל ידי זמיר כי על פי מידע שהגיע לחברה סייע להוצאת רכוש של החברה ממחסניה ללא שובר מתאים. חובב הכחיש את הדברים וזמיר הציע לו לעבור בדיקת פוליגרף. דא עקא, חובב סירב לכך (סעיפים 24-25 לתצהיר זמיר, עדות חובב עמ' 13 ש' 17-32 לפרוטוקול, ובמשך עמ' 14 ש' 1-5).

6.                                                       ביום 12.3.1997 הושעה חובב מעבודתו "עד גמר החקירה המשפטית" (נספח י"ג לתצהיר זמיר), וביום 13.3.1997 הגיש בן שלוש תלונה למשטרת ישראל ומסר הודעה בצירוף החומר הרלוונטי (נספח י"א לתצהיר בן שלוש). במסגרת זו מסר בן שלוש למשטרה גם את הדברים המיוחסים לחובב, וגיבה אותם בהצהרתו השניה של ארביב (עמ' 3-4 להודעתו).

7.                                                       בשלב זה, כאמור, הועבר החומר לחקירת המשטרה ולאחר מכן לפרקליטות מחוז מרכז.