התובעת רכשה מן הנתבעת כלב כחיית מחמד עבור בתה. מדובר בכלב מסוג שי צו. בדיעבד ידוע ואין ספק שבעת המכירה סבל הכלב מפגם חמור בעינו שהביא בסופו של דבר לעקירת עין אחת.
הכלב נמכר תמורת סכום של 2,000 ש"ח, לאחר שהנתבעת רכשה אותו מספר חודשים קודם תמורת 3,500 ש"ח.
בעת מכירת הכלב אמרה הנתבעת לתובעת שלכלב בעיה בעין, והוא מטופל בטיפות עיניים אנטי דלקתיות. היא אף מסרה להם את הטיפות להמשך טיפול.
ביום 1.12.08 נרכש הכלב והועבר לחזקת התובעת. למחרת, ביום 2.12.09 נבדק ע"י וטרינר, ד"ר גיא אוהב שלום, שקבע כי "נראה שהכלב עיוור בעינו השמאלית". עובדה זו מופיעה גם באישור מאת ד"ר אלי ירון מאותו תאריך (נספחים 7א', 8ו', לכתב התביעה). נספח 11 א' לכתב התביעה הוא סיכום בדיקת עיניים של ד"ר חווי צרפתי, רופאת עיניים וטרינרית , שבדקה את הכלב ביום 5.12.08 וקבעה שהכלב סובל מעיוורון בעין שמאל על רקע פגיעה בקרנית.
הקביעה הרפואית הברורה בדבר העוורוןן ימים ספורים לאחר חילופי הבעלים מצביעה על כך שהליקוי בעין היה קיים גם במועד מכירת הכלב, וכך אני קובעת.
הנתבעת טוענת שלא היתה מודעת לחומרת הליקוי בעין, וגם הוטרינר שאליו פנתה לא אמר לה זאת.
טענה זו מעוררת תמיהה נוכח הפער הגדול בין המחיר בו רכשה את הכלב (3,500 ש"ח ) לבין המחיר בו מכרה אותו (2,000 ש"ח). מחיר זה היה המחיר המבוקש על ידה כבר במודעה שפרסמה באתר האינטרנט.
הנתבעת הסבירה את ההפרש בין המחירים בצורך למכור את הכלב בשל מצבה הכלכלי שלא איפשר לה להחזיק בכלב. אולם דווקא מצב כלכלי קשה אמור היה להביא אותה לדרוש מחיר גבוה ככל האפשר, ולא למכור את הכלב במחיר נמוך מהמקובל.
כאמור, המחיר הנמוך הופיע כבר מלכתחילה במודעה ולא נטען שהופחת כתוצאה ממו"מ בין הצדדים, העדר קונים וכדומה. כך שקיימת אפשרות סבירה שהנתבעת היתה מודעת לעיוורונו של הכלב, או לפחות לכך שהוא סובל מבעיה של ממש בעינו, ולכן דרשה מלכתחילה מחיר נמוך יחסית.
מכל מקום, גם אם הנתבעת לא היתה מודעת לכך, היא מכרה לתובעת כלב עיוור בעינו האחת. כיוון שהנתבעת עצמה ידעה על מחלה בעין, והאבחון הראשוני ניתן יום לאחר העסקה ע"י וטרינר שאינו מומחה ברפואת עיניים, הרי שאין מדובר "בפגם נסתר", במחלה שטרם התפרצה וכד', אלא בליקוי רפוא משמעותי. פגם כזה היה על הנתבעת להביאה לידיעת התובעת , ולכל הפחות להביא לידיעתה את הצורך לבדוק ולברר מצבו של הכלב טרם הקניה.
הכלב שנמכר היה, ככל שניתן לכנות כך יצור חי, "סחורה פגומה" שנמכרה ע"י הנתבעת לתובעת , ללא גילוי נאות.
התובעת טוענת כי פנתה לנתבעת בסמוך למועד העיסקה וביקשה לבטל אותה , אך סורבה. כיום, לאחר מספר חודשים, שני הצדדים אינם מעוניינים בהסדר שהטוצע במהלך הדיון, הכולל ביטול החוזה, השבת התשלום והחזר הוצאות.
התוצאה היא שהתובעת ממשיכה להחזיק בכלב, אך זכאית לפיצוי על ההוצאות שנגרמו לה וכן על כך שרכשה כלב "פגום".
מבחינת הוצאות רפואיות, על הנתבעת לפצות את התובעת על הפנייה למומחית לעיניים וכן על פרוצדורת עקירת העין, בסך 800 ש"ח בסה"כ. יתר הטיפולים וההוצאות אינם שונים מהנדרש לגבי כל כלב ועל כן אינם מזכים בפיצוי.
בנוסף, על הנתבעת לפצות את התובעת בגין מצבו של הכלב. בקביעת הסכום אני מביאה בחשבון את העובדה שהמחיר שנדרש מלכתחילה היה נמוך יחסית (בהנחה שמחיר הרכישה ע"י הנתבעת מבטא מחיר שוק, וכן על סמך מספר מודעות שצורפו לכתב התביעה). כמו כן אני מתחשבת בכך שכלב איננו רק "מוצר" בעל שווי שוק, והוא נרכש בעיקר למטרות רגשיות שלא נפגעו בשל אובדן העין. אני מעמידה את הפיצוי על סכום של 800 ש"ח.
בנוסף זכאית התובעת להחזר הוצאות משפט, שאני מעמידה על סכום של 250 ש"ח .
התובעת תבעה סכום נכבד בשל עוגמת נפש, אולם מאחר שהכלב נשאר בידיה ובידי משפחתה, נחסכה מהם עוגמת הנפש.
לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 1,850 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, ואם לא ישולם במועד ישא הצמדה וריבית כחוק מהיום עד התשלום בפועל.
ניתן היום ו' בתמוז, תשס"ט (28 ביוני 2009) בהעדר.