ביטול החלטת הסבה של 169 דו"חות חניה משם בעלי מכונית לשם העותר בלא הפעלת שק"ד

1.         עתירה לביטול החלטת המשיבה להסב דוחות חנייה בגין החניית מכונית מס' רישוי 68-250-36 (להלן "המכונית") על שם העותר.

הרקע :

2.         המכונית נשוא הדיון היתה בכל המועדים הרלבנטיים משנת 2002 ועד 2006 בבעלותה של הגב' גוסיינוב טטיאנה (להלן "הבעלים"). בתקופה שמיום 17/11/02 ועד 30/4/06 הצטברו בעיריית חיפה (להלן "העירייה") כ-169 דוחות חניה בגין השימוש ברכב זה. דוחות החניה לא הוצגו לעיוני אך ככל הנראה מדובר בעיקר בדוחות שהוצאו על פי חוקי העזר המקומיים לעיריית חיפה בגין החנייה או העמדת המכונית במקום מוסדר ללא תשלום (להלן "הדוחות"). הדוחות נשלחו לבעלים.

            ביום 5/6/07 הגישה הבעלים לעירייה תצהיר שנחתם על ידה בפני עורך דין א. ארנון ובו הצהירה כי בתקופה הרלבנטית לדוחות מיום 17/11/02 ועד ליום 30/4/06 עשה העותר שימוש שוטף במכונית. לפיכך טענה כי העותר "הוא שיצר את החובות". הבעלים ציינה בתצהיר:

דוחות החנייה נרשמו שעה שמר גרינפלד הנ"ל עשה שימוש במכונית ומכאן שיש לחייב אותו בגין דוחות החנייה הנ"ל. (להלן: "הצהרת הבעלים")

3.         בעיריית חיפה - אגף הפיקוח העירוני וביטחון - מחלקת חניה, קיבלו את הצהרת הבעלים ובו ביום החליטו להסב את הדוחות על שמו של העותר (ראה חותמת ההסבה מיום 5/6/07) (להלן "החלטת ההסבה"). קודם להסבת הדוחות על שם העותר לא נעשתה כל פנייה אליו ואין גם כל טענה כי הבעלים נדרשה להמציא ראיות כלשהן להוכחת טענתה שהעותר הוא שעשה שימוש במכונית במועדי ביצוע העבירות השונות.

4.         ביום 20/6/07, ובעקבות החלטת ההסבה שלחה העירייה לעותר את הדוחות השונים בהם דרישה לתשלום קנס או לחילופין להגשת בקשה להישפט.

            על פי רישומי העירייה קיבל העותר את הדוחות ביום 22/8/07 (כמפורט בנספחים לתשובה). יצוין כי לא ברור אילו דוחות הומצאו לעותר באותו יום שכן דו"ח הרישום שהוצג מתייחס לדוח שמספרו 26310797 בלבד. עם זאת כנראה שכל הדוחות נשלחו לעותר במרוכז, שכן העותר הצהיר כי "נדהם" לגלות שקיבל כ-200 דוחות חנייה. מאידך יצוין כי העותר טוען שהדוחות הגיעו לידיו רק בחודש 10/07 (סעיף 3 לתצהירו).

5.         לגרסת העותר, הוא התפלא על קבלת דוחות החנייה ועל כן פנה למחלקת החניה בעירייה. כאשר הובהר לו שהדוחות נשלחו אליו בעקבות הסבתם מהבעלים לשמו, שלח לעירייה, באמצעות בא כוחו, מכתב ובו ביקש לבטל את הדוחות (נספח ב' לעתירה). במכתב נטען כי העותר כלל לא עשה שימוש במכונית. העותר אישר כי בעבר היה קשר בינו לבין הבעלים אך לטענתו לא עשה כל שימוש במכונית.

6.         בתשובה הודיע אגף הפיקוח בעירייה במכתב מיום 19/11/07 כי הסבת הדוחות על שם העותר נעשתה "בהסתמך על סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, עוד נמסר לעותר:

לידיעתך הסבת הודעות הקנס מתבצעת כאשר בעל הרכב מאשר בתצהיר כי הרכב היה בעת ביצוע העבירה בידי נהג אחר, וזאת על מנת למנוע מצב שבו על עיריית חיפה (להלן "העירייה") להתמודד מול טענה אפשרית של הנהג עליו הוסב הדו"ח, שלא הוא ביצע את העבירה.

            לבסוף נאמר כי לעירייה אין כל עמדה ביחס לטענות העותר כי לא נהג וכי העירייה תפעל בהתאם לכל החלטה או פסק דין בעניין שבמחלוקת.

7.         בין הצדדים התנהלה חליפת מכתבים נוספת שבה כל צד חזר על טענותיו. ביום 23/9/08 צירף בא כוח העותר תצהיר של העותר בו הכחיש את גרסת הבעלים וטען כי במועד ביצוע העבירות לא עשה כל שימוש במכונית.

            ביום 2/10/08 נשלחה לעותר תשובה בה נאמר:

לאחר בדיקה שנערכה במשרדינו נמצא כי מתצהירו של מרשך ומתצהירה של הגב' גוסיינוב עולות טענות סותרות. לכן במצב דברים כזה, אין באפשרותנו לבצע הסבה כבקשתך. יחד עם זאת אנו נכבד כל החלטה של בית משפט באם תתקבל כזו.

8.         בעקבות עמדה זו של העירייה הגיש העותר את עתירתו הנוכחית. העתירה הוגשה ביום 18/11/08. בעתירתו טוען העותר כי דין החלטת ההסבה להתבטל.

            העותר טוען כי החלטת העירייה להסב את הדוחות על סמך תצהירה של הבעלים בלבד, ללא מתן זכות טיעון לעותר הינה החלטה פסולה. עוד טוען העותר כי החלטת העירייה המסתמכת על תצהיר בלבד הינה החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני וכי עמידתה על הסבת הדוחות על שמו וסירובה להסבתם חזרה על בסיס תצהירו של העותר, נגועה בשרירות.

            על כן ביקש העותר להורות על ביטול ההסבה של הדוחות על שמו, על הסבתם חזרה על שם הבעלים ועל מתן צו האוסר על העירייה לנקוט כנגדו בהליכים לגביית הקנסות.

9.         העירייה מצידה טענה בתשובתה כי לבית המשפט לעניינים מינהלים אין סמכות לדון בעתירה. לטענתה סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 מסדיר את ההליכים העומדים לרשות מי שכופר באשמתו לביצוע עבירות חניה. הדרך הינה הגשת בקשה להישפט בבית המשפט לעניינים מקומיים. מאחר והעותר לא הגיש בקשה להישפט, אינו יכול להעלות טענותיו במסגרת עתירה. עוד נטען כי דין העתירה להידחות מחמת השיהוי בהגשתה ומחמת חוסר ניקיון כפיים.