קיבל את חדר המלון באיחור של שעה, ולא יפוצה

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין נזקיו עקב עיכוב בהעמדתו של חדר אותו הזמין בבית המלון לרבות עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך.

לטענת התובע בסוף חודש דצמבר 2008 הוזמנה על ידו חדר ללילה אחד בסוף השבוע הראשון של חודש ינואר 2009 במלון מרידיאן בים המלח.

לאחר אישור ההזמנה נתבקש התובע לוודא את הזמנתו בתחילת השבוע, והתובע אכן פעל בהתאם לבקשת הנתבעת ואישר את הזמנתו.

בכתב התביעה נטען כי עם הגיעו של התובע ובת זוגו לבית המלון נתברר כי לא קיימת כל הזמנה על שמו. התובע נדרש להסביר פעם אחר פעם, לפקיד הקבלה ולאחר מכן לסגן מנהל בית המלון את העובדות נשוא ההזמנה ורק לאחר כשעה קיבל את חדרו באופן שבו נגרמה לו ולבת זוגו עוגמת נפש רבה וכמו כן נמנע מהם שימוש בחלק ממתקני המלון עקב השעה המאוחרת.

בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעת כי פרק הזמן שבו נדרש התובע להמתין היה קצר בהרבה מזה שנטען על ידו במסגרת כתב התביעה, כי מדובר היה בטעות טכנית שתוקנה לאלתר וכי לתובע לא נגרמו עקב כך נזקים כלשהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

מעדויות הצדדים עולה כי אכן, כטענת התובע, עם הגיעו לבית המלון נתברר כי לא מופיעה הזמנת החדר על שמו. כמו כן, אין חולק כי התובע הגיע לבית המלון לשהות קצרה בת לילה אחד בלבד.

התרשמותי מעדויות שני הצדדים הינה כי פרק הזמן שנדרש קודם שהוסדר עניינו של התובע, לא היה "דקות ספורות" כטענת הנתבעת, אך לא היה שעות ארוכות.

לכל היותר, נדרש התובע לעד כשעה עד שקיבל את החדר, וככל הנראה מדובר היה בפרק זמן קצר יותר. טעויות קורות, בכל מקום. לא מצאתי כי טעות זו מהווה, כטענת התובע, רשלנות רבתי.

כפי שהבהרתי לתובע במסגרת הדיון בפני בחינתו של בית המשפט את הארועים נשוא התביעה הינה בחינה "במשקפי" האדם הסביר, וככזה, אני סבורה כי המרחק בין טענותיו של התובע לבין הנזק הממשי הינו רב.

בפועל טענותיו בדבר הנזק שנגרם לו, נחלקו לשניים. האחד הוא נזק ממשי שמקורו בהעדר היכולת לעשות שימוש בחלק ממתקני המלון עקב העובדה כי החל מן השעה 18:00 הוגבלו אלו לשימושם של גברים בלבד, והשני הוא עוגמת הנפש מעצם התרחשות האירועים.

באשר לשימוש במתקני המלון שהרי הוכח בפני כי השימוש במתקני הברכות אינו חלק מן השירותים עליהם שילם התובע. עם זאת, הצורך בתשלום נוסף, אינו משנה את עצם העובדה כי השימוש בבריכות הגופרית מהווה חלק ממכלול שירותיו של המלון, וכי מניעת השימוש בהם, יכול ותפגום בהנאתו של אורח.

יחד עם זאת יש לזכור כי השימוש נמנע לזמן קצר, ועוגמת הנפש מן ההמתנה לאישור ההזמנה לחדר גם הוא לא היה רב.

טען נציג הנתבעת כי עקב הטעות שודרג חדרו של התובע לקומת העסקים ונשלחה לחדרו סלסלת פירות. טענות אלו לא הוכחשו על ידי התובע. כמו כן עלה מן הדיון בפני כי הגם שהתשלום אותו שילם התובע עבור הזמנת החדר אינו כולל שימוש בבריכות, וכי נוכח הטעות ברישום ההזמנה, ניתנה לתובע ובת זוגו האפשרות לעשות שימוש בבריכות אלו ללא תשלום נוסף, כאשר יש לזכור כי שירותים אלו עמדו לרשותם גם ביום המחרת.

אני סבורה כי בנסיבות המקרה, כפי שהוצגו בפני, די באלו, ואין מקום לפסיקתו של פיצוי נוסף.

נוכח האמור לעיל התביעה נדחית.

לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות בתיק זה.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.