ע"א
בית המשפט המחוזי תל-אביב - יפו
|
1828-08,1828.1-08
02/06/2009
|
בפני השופט:
י' שנלר - אב"ד
|
- נגד - |
התובע:
הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים עו"ד שוהם עו"ד סמל
|
הנתבע:
1. חיים הרשקו ו- 108 אחרים 2. רכבוך טוני
|
פסק-דין |
השופט, ד"ר קובי ורדי
1.
1.
בפנינו ערעור וערעור שכנגד על החלטת ועדת הערר (להלן: "
הועדה") לפי
חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז- 1957 (להלן:
"החוק" או
"חוק נכי רדיפות הנאצים") מיום 12.5.08 (וע 1733/07), אשר קיבלה את תביעתם של המשיבים והמערערים שכנגד (להלן:
"המשיבים") וקבעה כי העוצר החלקי שהונהג בערים רבות בבולגריה וברומניה, מהווה שלילת חירות כהגדרתה בסעיף 43 לחוק הפיצויים הפדרלי הגרמני (להלן:
"החוק הגרמני"), בכפוף לבדיקה פרטנית של כל ערר לגופו, על-פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטתה.
המחלוקת בין הצדדים והחלטת הועדה
2. 2. עניין לנו בשאלה משפטית באשר לפרשנותו של המונח "שלילת חירות" שבסעיף 43 לחוק הגרמני, וליתר דיוק, באיזה נסיבות ניתן יהיה לקבוע כי הגבלת חופש התנועה של היהודים בכלל, ועוצר בפרט, עולה כדי "חיים בתנאים הדומים למעצר".
המשיבים טענו בפני בית משפט קמא כי העוצר החלקי שהונהג בערים רבות בבולגריה וברומניה מהווה שלילת חופש כמשמעותה בסעיף 43 לחוק הגרמני, בהסתמכם, בין היתר, על אמרתו של
כבוד השופט חשין בפסקה 31 לדנ"א 11196/03, 11202/03
גרנות נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים,התשי"ז- 1957, פ"ד ס(3) 88, 112 (להלן:
"פס"ד גרנות"), לפיה אדם שהוטל עליו "מעצר בית", נשללת חירותו היות והוא חי "חיים בתנאים הדומים למעצר".
מנגד, טענה המערערת והמשיבה שכנגד (להלן:
"המערערת") כי אין לאמץ את הפרשנות המרחיבה הנ"ל, וכי העוצר החלקי שהונהג בערים הנ"ל, הינו לכל היותר הגבלת חירות ואינו עולה כדי "שלילת חירות" כהגדרתה בסעיף 43 לחוק הגרמני.
3. 3. הועדה קיבלה את טענות המשיבים וקבעה כי לאור מגמת הפסיקה, שהובאה בהרחבה בהחלטת הועדה, הנותנת פרשנות מרחיבה לעילות הנרדפות על-פי החוק הגרמני וכן לאור
פס"ד גרנות, הגיעה השעה להרחיב את מעגל הזכאים להיכנס לגדרו של החוק ומשכך, הגבלת חופש התנועה על-ידי עוצר יכולה להוות "שלילת חירות", בהתקיים הקריטריונים הבאים:
א. א. קיומו של צו שילטוני.
ב. ב. העוצר חל על היהודים ולא על כלל האוכולוסיה.
ג. ג. העוצר נאכף בפועל, כך שמי שהפר אותו, הסתכן בגופו.
ד. ד. העוצר הכתיב הימצאות במקום מצומצם בשטחו (דוגמת ביתו של אדם).
ה. ה. העוצר חל במשך שעות מידי יום, לאורך תקופה משמעותית.
על-פי קריטריונים אלו תיבדק באופן פרטני זכאותם של הטוענים לזכאות על-פי החוק.
כן קבעה הועדה כי מועד תחילת תשלום התגמולים בהתאם להחלטתה יהיה לפי הסדר הבא:
תביעות ועררים תלויים ועומדים, שלא ניתנה בהם החלטה טרם להחלטת הועדה קמא, התגמול ישולם מיום מתן
פס"ד גרנות או מיום הפניה הראשונה למערערת בעניין טענת העוצר, על-פי המאוחר מבין השניים.
תביעות שכללו את טענת העוצר ונדחו, התגמול ישולם מיום מתן ההחלטה נשוא הערעור, ותביעות חדשות כולל תביעות ישנות בהן לא עלתה טענת העוצר - התגמול ישולם מיום הפניה החדשה למערערת.
עיקר טענות בעלי הדין בערעור ובערעור שכנגד
4. 4. לטענת המערערת שגתה הועדה בקביעתה לפיה עוצר יכול להוות שלילת חירות כהגדרתה בסעיף 43 לחוק הגרמני.