פס"ד בשאלה האם ניתן לקבוע חדר מדרגות בבניין משרדים כ"אזור עישון"

חב' קסם מילניום בע"מ (להלן- החברה) ומנהלה, ירון בן עובדיה (להלן- התובעים) הגישו תביעה לצו עשה נגד חברת הניהול מיקדן ספנות בע"מ (להלן- מיקדן או נתבעת 1) ונציגות הבית ברח' נירים 3, תל- אביב (להלן- הנציגות או נתבעת 2), המורה להן לאסור את העישון בבניין הידוע בשם "בית הספנות" (להלן- בית הספנות או הבניין), בו שוכרים התובעים משרדים.

במרכז התביעה עומד החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן- החוק למניעת העישון או החוק).

תמצית טענות התובעים

התובעים שכרו משרדים בחלק הדרומי של האגף הצפוני של בית הספנות (להלן- משרדי התובעים או המשרדים). בית הספנות מנוהל על ידי נתבעת 1, בשיתוף עם נתבעת 2.

על מנת להגיע למשרדים על התובעים ועובדיהם לעשות שימוש בגרם מדרגות המשותף לכל הדיירים. אין מעלית המובילה למשרדים. בשלב מסוים החליטו הנתבעות, שחדר המדרגות ישמש כאזור עישון של האגף בו מצויים משרדי התובעים. כדי להקל על המעשנים הציבו הנתבעות דליים בהם חול, על מנת שישמשו כמאפרות. בפועל משמשים הדליים גם כמעצור לדלתות הפונות לחדר המדרגות לבל תיסגרנה ועשן הסיגריות חודר למשרדי התובעים. 

כתוצאה מהסדר זה נגרם סבל עצום לעובדי החברה, לקוחותיה, מנהלה וספקיה, שנאלצים להיחשף לעשן הסיגריות בעת שהם עושים שימוש בגרם המדרגות ובמשרדים עצמם. למרות פניות התובעים לנתבעות ובקשתם לחדול מהסדר זה, הגורם לתובעים סבל רב, לא נקטו הנתבעות בפעולה כלשהי על מנת למנוע או לאסור את העישון בחדר המדרגות המוביל למשרדי התובעים.

החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים אינו נשמר בבית הספנות מאחר ואין חדר עישון או אולם עישון מאוורר והנתבעות לא התייעצו עם העובדים בטרם התקבלה ההחלטה להפוך את חדר המדרגות לאזור עישון. העישון גורם מטרד ובאזור שהוקצה לעישון נמצאים אנשים שאינם מעשנים, דוגמת התובע. הנתבעות אחראיות לכך, שלא יעשנו בבית הספנות. נתבעת 1 מכוח הסכם הניהול ונתבעת 2, מכוח התקנון המצוי, שכן הבית טרם נרשם כבית משותף.

חדר המדרגות שהפך ל"פינת עישון" משמש לא רק את דיירי הבניין, אלא גם אורחים והוא נועד לשימוש בשעת חירום. חדר מדרגות של בניין הוא מקום ציבורי והפיכתו ל"פינת עישון" מהווה לעג לחוק.

הנתבעות מעוולות כלפי התובעים גם בעוולת הרשלנות, שכן על פי דין הן חייבות בחובת זהירות כלפי התובעים והן הפרו חובה זו במעשיהן ובמחדליהן. עשן סיגריות הוא דבר מסוכן העלול לגרום נזק בהימלטו, הנתבעות הן הממונות על השימוש ב"דבר המסוכן" ולכן עליהן הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שיחובו עליה.

בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לפרסם בכתב בבית הספנות על כל משרדיו ועסקיו, פרסום המודיע על איסור העישון בשטחים הציבוריים ובמיוחד בחדר המדרגות המוביל למשרדי התובעים. כמו כן, מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעות להנחות את אנשי המודיעין והביטחון לפקח על איסור העישון ומניעתו, לסלק את המאפרות ודליי החול מהשטחים הציבוריים ולהתקין שילוט האוסר על עישון בשטחים הציבוריים בבית הספנות ובמיוחד בחדר המדרגות.

בנוסף, מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.

תמצית טענות הנתבעים

מדובר בתביעה קנטרנית שכל מטרתה הפעלת לחץ על הנציגות, על מנת להפחית את שיעור דמי הניהול אשר התובעים חייבים לשלם עבור היחידה שהם מחזיקים בבניין. אילו התובעים היו מקיימים את הוראות החוק ואת נהלי הבית המשותף ומשלמים את חובותיהם לנציגות, לא היתה הבעיה, העולה מהתובענה, באה לעולם.

מאז שנת 2002 מצויים התובעים במאבק משפטי מול הנציגות, לאחר שהשתלטו על פתח הכניסה לחניון הבית המשותף, בו הם מפעילים בקומה השלישית חניון ציבורי בתשלום במקומות חנייה השייכים לצד ג' ואשר הושכרו לתובעים. באורח מוזר בחרו התובעים מכל בנייני המשרדים לקבוע את משרדיהם דווקא בבית הספנות, בו יש להם סכסוך משפטי עם הנציגות.

התובעים ביקשו הנחה בתשלום דמי הניהול החודשיים בטענה שמיקום משרדם, מעל דחסן האשפה של הבניין, מצדיק תשלום מופחת מאחר ואינם יכולים לפתוח את חלונות המשרד עקב מטרד הריח. הנציגות סירבה לבקשה והתובעים עשו דין לעצמם וסירבו לשלם את דמי הניהול. עקב אי התשלום, לא תיקנה נתבעת 1 את המזגן במשרד התובעים והפתרון שמצאו התובעים הוא פתיחתה לרווחה של "דלת אש", הפונה אל אחד מחדרי המדרגות באמצעות מעצור מאולתר. דלת זו חייבת להיות סגורה על פי חוק התכנון והבנייה וכשהיא סגורה היא אטומה לחלוטין למעבר עשן.

התנהלות התובעים, כפי שתוארה לעיל, היא שהביאה לעילת התביעה, מאחר ואם היו התובעים מקפידים על סגירת דלת האש לא היו נחשפים לעשן הסיגריות שלטענתם גורם להם למטרד.

התובעים, בכוונה תחילה ועל מנת להטעות את בית המשפט, לא ציינו בכתב התביעה כי מוליכים אל משרדם שני גרמי מדרגות, שרק אחד מהם משמש כפינת עישון. חדר המדרגות השני נקי מריחות עישון והתובעים יכולים לעשות בו שימוש כדי להגיע למשרדם ולא בחדר המדרגות המשמש כ"פינת עישון".

הנתבעות פעלו בהתאם לחוק למניעת העישון: הנציגות דנה בהחלת הוראות החוק בבניין וקיבלה החלטות המחייבות את כלל דיירי הבניין. על פי החלטות הנציגות נאסר העישון בכל חלקי הבניין, נקבעו שלטים מתאימים המורים על כך ונקבעו פינות עישון בבניין. באגף בו מצוי משרד התובעים נקבעה פינת העישון באחד מחדרי המדרגות והותקנה בו ונטה רבת עוצמה, השואבת את עשן הסיגריות מחדר המדרגות אל מחוץ לבניין.

בעוד הנתבעות פעלו בהתאם לחובתן על פי החוק למניעת העישון, התובעים פעלו בניגוד לדין בכך שלא שמרו על דלת האש סגורה ולא שילמו את דמי הניהול המוטלים עליהם- דבר שאם היו עושים לא היו צריכים לאוורר את משרדם באמצעות פתיחת דלת האש ויכלו להשתמש במזגן הנמצא במשרדם.

מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה ולכן, אין לאפשר לתובעים ליהנות מפרי חטאם.

העדים שהעידו