נדחתה תביעה נגד ראש עיריית ירושלים בגין אי אכיפת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים.

1. עניינה של התובענה שלפנינו, דרישה לאכיפת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים וחשיפה לעשן תשמ"ג-1983 (להלן- החוק למניעת העישון) ולפיצוי התובע בשל אי אכיפתו של החוק עד כה.

יצויין, כי התביעה הוגשה כנגד הנתבע, שהוא ראש עירית ירושלים, באופן אישי.

2. הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית.

לטענתו, מהותה של התביעה היא חוסר שביעות רצונו של התובע מדרך אכיפת החוק על ידי  עיריית ירושלים (להלן- העירייה או הרשות המקומית) וככזו, עליה להתברר במסגרת עתירה מינהלית בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

עוד טוען הנתבע, כי העובדה שהתובע לא דורש פיצוי כספי עבורו או פיצוי על נזק ממשי שנגרם לו אלא מבקש להעביר את הפיצוי כתרומה לאגודה למלחמה בסרטן, מחזקת את ההנחה כי כל מטרת התביעה היא ביקורת על שיקול הדעת וסדרי העדיפויות של העיריה, ואיננה מתאימה לבית משפט זה. 

כמו כן, מבקש הנתבע, באופן חלופי, למחקו מכתב התביעה ולקבוע כי הנתבע הנכון היא עירית ירושלים עצמה.

3. ראשית יצויין, כי סעיף 6א(א) לחוק למניעת העישון קובע כי ראש  רשות מקומית יסמיך עובדים לפיקוח על אכיפת החוק. ברי כי הוראה זו אינה מטילה אחריות על ראש הרשות לבצע באופן אישי ובמו ידיו את פעולות האכיפה, אלא שמה אותו כגוף מסמיך.

לפיכך, לא מובנת הגשת התביעה נגד ראש העיריה באופן אישי ולא נגד העיריה עצמה.

4. אשר לעיריה עצמה - גם אם מדובר בתביעה לסעד כספי בשל נזקי עישון שנגרמו לתובע, הרי שמכתב התביעה עולה כי מדובר למעשה במתיחת בקורת על סדרי העדיפויות של העיריה והחלטותיה בכל הנוגע לאכיפתו של החוק למניעת העישון, סמכות המוקנית לה מכח החוק עצמו. התובע טוען כי מדובר באי קיום חוק כפי שחוקק על ידי הכנסת.

5. סעיף 5 (1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000 קובע את גדר סמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים לדון, בין היתר, ב" עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה...".

סעיף 8 (א) לתוספת הראשונה קובע כדלקמן:

"רשויות מקומיות -

(א) החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים..."

פעולות מינהליות, לרבות אכיפת חוקים או הימנעות מאכיפתם, המבוצעות על ידי הרשות המקומית הינן בגדר "החלטה של רשות מקומית" כאמור בסעיף 8 (א) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, ועל כן תקיפתן נעשית בבית המשפט האמור ולא בבית משפט אזרחי, לרבות בית המשפט לתביעות קטנות.

6. בהקשר זה, ראוי להפנות ל רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר פד' נט' (5) 473, אשר נדונה בו סוגיה דומה ונקבע שם כדלקמן:

"הגענו לכלל מסקנה כי הסמכות לדון בהשגות על פעולות מינהליות של רשות מקומית נתונה, בסייג הקבוע בפרט 8 (א) לתוספת ובהעדר הסדר מיוחד, לבית המשפט לעניינים מינהליים, והיא אינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים, ללא קשר לשאלה אם הופעל שיקול דעת על ידי הרשות טרם ביצועה של הפעולה המינהלית, או אם מדובר ב"פעולה טכנית גרידא" ".

 (ראה גם לענין זה עת"מ (ת"א) 112/03 טויטו נ' עירית תל אביב - פורסם בנבו).

7. לאור האמור, התביעה נדחית מחמת היעדר סמכות עניינית.

אין צו להוצאות.