השאלה והתשובה בקליפת אגוז
1. האם זכאי אדם לפיצוי מחברת דואר ישראל בשל חבילה ששלח מחו"ל לארץ וזו הוחזרה חזרה לחו"ל, מבלי שנמסרה לנמענת? והתשובה לכך חיובית, ואולם סכום הפיצוי מוגבל בהתאם לקבוע בחוק.
2. לצורך הסבר המסקנה שהגענו אליה, נסביר בקצרה את המקרים בהם אחראית חב' הדואר ואת ההגבלות החוקיות לסכום פיצוי זה, ואחר כך ניישם זאת על המקרה שלפנינו.
הגבלת אחריות חברת הדואר הכרחית לקביעת מחיר שכלל הציבור יוכל לעמוד בו
3. מלשון החוק, התקנות שתוקנו מכוחו וההודעה, עולה כי אחריותה של חברת הדואר בגין נזקים הנגרמים במסגרת מתן שירותי הדואר, מוגבלת בתנאים ובסכומי הפיצוי המשולמים. ההצדקה לכך ברורה. על השירותים הניתנים על ידי הדואר להיות זמינים ונגישים לכלל האוכלוסייה והדברים נכונים ביתר שאת בעידן הגלובליזציה. מחירי השירותים השונים הניתנים על ידי חברת הדואר נבחנים בקפידה, במטרה שאלה יהיו שווים לכל כיס וזמינים לכל אדם.
4. הטלת אחריות בלא הגבלה על חברת הדואר בנוגע לשירותים המסופקים על ידה, תוביל בהכרח לעלייה במחירי שירותים אלה. עליית מחירים כאמור תוביל לפגיעה קשה בציבור כולו.
5. לעניין זה ראו בתק (רמ') 1061/08
מימוני נגד חברת דואר ישראל בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 14.5.2008:
"המחוקק מצא לנכון לכלול בהוראות חוק הדואר הוראות מגבילות את אחריות נותני שירותי הדואר, על מנת שעלות משלוח דברי הדואר תהיה שווה לכל נפש. הטלת אחריות מלאה על פי דיני החוזים ועל פי דיני הנזיקין היתה גורמת לכך שמחירי שירותי הדואר היו גבוהים לאין ערוך ויקרים מאוד, ולא כל אדם היה יכול להשתמש בהם. נקודת האיזון בין מתן שירותי דואר במחיר השווה לכל נפש, ומצד שני מתן האפשרות לנותן שירותי הדואר לבצע את תפקידו ללא חשש מתביעות שיגרמו להתמוטטות כלכלית, הוא מתן הפטור מאחריות, כפי הקבוע בחוק הדואר".
6. וכך בתק 1707/01 (י-ם) לביא רבקה נגד רשות הדואר, לא פורסם, ניתן ביום 11.8.2002: "הרחבתו של היקף האחריות בגין נזק או אובדן של דבר דואר יוביל, בהכרח, להאמרת התעריפים שגובה רשות הדואר מכלל מקבלי השירות. קיים, אפוא, אינטרס לגיטימי בהגבלת היקף האחריות של הרשות לנזקים, אפילו אם הם נוגעים לדבר דואר רשום, שהרי כך מוזלים התעריפים הנגבים ממקבלי השירות והשירות נותר עממי ושווה לכל נפש. "הגבלת האחריות נועדה אם כך, בסופו של חשבון, להיטיב עם כלל ציבור הצרכנים הנזקקים לשירותי הדואר, גם אם יש בה כדי לפגוע בצרכנים מסוימים שסבלו נזק כתוצאה מליקויים בשירות"
7. מאידך, מקבל שירות רשאי לצפות כי השירותים שמספקת חברת הדואר יהיו באיכות גבוהה וכי כאשר שולח הוא באמצעותה חפצים יקרי ערך יגיעו אלה למחוז חפצו. משכך, הפטרת חברת הדואר מאחריות בלא כלום גם כן אינה סבירה בנסיבות העניין, ומשכך מצא לנכון המחוקק להטיל על חברת הדואר אחריות בגין השירותים הניתנים על ידה, אלא, שאחריות זו מוגבלת למקרים ולסכומים הקבועים בחוק.
8. כדי לקבוע את התאמת התביעה לחוק, עלינו להגיע לסעיפים הרלוונטיים לענייננו. ולצורך כך נפרט בקצרה את העובדות ואחר כך נבדוק את הסעיפים.
עובדות המקרה וטענות הצדדים
9. התובע, מר מיכאל גלייזר (להלן:
"התובע") שלח למשפחתו בתחילת חודש אפריל 2008 חבילה בדואר מניו זילנד לישראל, שהכילה מתנות וחפצים של התובע. החבילה הגיעה לישראל ביום 27.4.2008 והועברה לסניף הדואר בקרית יובל בירושלים. החבילה נשלחה חזרה לניו זילנד על ידי דואר ישראל, היא הנתבעת (להלן:
"הנתבעת"), ביום 30.5.2008.
10. לטענת הנתבעת נשלחו לנמענת שתי הודעות בדבר הגעת החבילה בתאריכים 29.4.2008 ו - 13.5.2008, אך זו לא הגיעה לאסוף את החבילות. משלא נאספה החבילה בתוך למעלה מ - 30 ימים, נשלחה כאמור חזרה לניו זילנד.
11. התובע, טען מנגד, כי אמו פנתה מספר פעמים לפקידי סניף הנתבעת בקרית יובל ושאלה לגבי להגעת החבילה. פקידת הדואר מסרה לה כי זו טרם הגיעה וכי על פי רוב זמן הגעת חבילה הוא כחודשיים. התובע טען, באמצעות אמו שהתייצבה לדיון, כי לא קיבלה כל הודעה בדבר הגעת החבילה. לטענתה לא לתיבת הדואר הסמוכה לבית המשפחה ברחוב קדיש לוז ואף לא לתא הדואר מספר 9147 אשר בשימוש הנמענת.
12. לטענתה, בטופס המשלוח נרשמה כתובת נוספת למשלוח במקרה של אי מסירה ואולם החבילה לא נשלחה גם לכתובת זו. התובע שילם בגין משלוח החבילה 102.11$. סכום דומה בסך של 102.87$ על התובע לשלם על מנת לשלוח את החבילה בשנית ארצה.
13. התובע תבע מהנתבעת סכום של 3,000 ש"ח, הכולל הוצאות, דמי משלוח חוזרים ופיצוי חומרי ונפשי. טענת הנתבעת מנגד היא כי סכום הפיצוי אם בכלל מוגבל לסכום הקבוע בתקנות הדואר (היקף אחריות לדבר דואר פנים) התשס"ח - 2008 (להלן:
"תקנות הדואר").
המסגרת הנורמטיבית לענייננו
14. פרק ו' לחוק הדואר, תשמ"ו - 1986 (להלן:
"חוק הדואר"), התקנות שתוקנו מכוחו וההודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות רשות הדואר לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין-לאומי, מסדירים את הכללים בדבר אחריותו של הדואר לנזקים הנגרמים במהלך השירותים הניתנים על ידי הדואר.