העדר אפשרות לביטל חוזה לשימוש ביחידת נופש למשך 35 שנה - תנאי מקפח בחוזה אחיד

1.      1.      התובעים רכשו מהנתבעת 1 (להלן: " החברה"), שהיא חברה העוסקת במתן שירותי נופש, זכות לקבלת שרות נופש של שבוע בשנה בקלאב הוטל אילת בשבוע השלישי בחודש ינואר שבכל שנה, וזאת לפי חוזה לשירותי נופש מספר 82644/6 מיום 14.5.94 (להלן: " החוזה"). התובעים שילמו לחברה תמורת הזכות לשירותי הנופש סכום של 28,650 ש"ח שהיה שווה ב - 14.5.94 לסך של 10,000 דולר וכן התחייבו לפי החוזה לשלם לנתבעות בכל שנה "דמי אחזקה", בין שינצלו את הזכות לשירותי הנופש ובין אם לאו. לטענת התובעים, דמי האחזקה היו כ-600 ש"ח לשנה בתחילה ועלו בערך פי שלושה לשנה בשנת 2003, כאשר לטענת התובעים בשנת 2006 היה סכום דמי האחזקה 2,031 ש"ח. את התשלומים של דמי האחזקה שילמו התובעים לנתבעת 2, שמנהלת את אתרי החברה ואת ההתחשבנות שלה מול הלקוחות (להלן: " חברת הניהול").

2.      2.      בסוף שנת 2002 הודיעו התובעים לנתבעות שברצונם להפסיק את החוזה ובשנת 2003 לא השתמשו בזכותם לשרותי נופש ולא שילמו דמי אחזקה לאותה שנה. הנתבעות סירבו להפסיק את החוזה. בשנת 2004 שילמו התובעים דמי אחזקה, למרות שלא השתמשו בזכות לקבלת שרותי הנופש. התובעים שוב פנו לנתבעים בשנת 2004 וביקשו להביא את החוזה לסיומו תוך שהם מוכנים לוותר על החזרת 10,000 הדולר ששילמו בתחילה, אולם החברה לא הסכימה לסיום החוזה. בשנים 2005 ו - 2006 לא שילמו התובעים את דמי האחזקה ולא השתמשו ביחידת הנופש.

3.      3.      התובעים טוענים כי:

3.1.   3.1.   החוזה נוסח באופן לא הגון וחסר תום לב, כאשר הוא חוזה אחיד ומקפח בכך שאינו מאפשר לתובעים לסיים את החוזה (סעיף 3 לכתב התביעה).

3.2.   3.2.   כי החוזה הגיע לסיומו ו/או בוטל בסוף 2002 ולחילופין בסוף 2004.

3.3.   3.3.   כי התובעים אינם חייבים לשלם לנתבעות דמי אחזקה בשנים 2005 ו - 2006.

3.4.   3.4.   בנוסף התובעים תובעים את הנתבעות לשלם להם סך כולל של 59,558.75 ש"ח, שהם החזר התשלום החד פעמי בגין הזכות לקבלת שרותי נופש (10,000 דולר ששולמו), וכן הוצאות ופיצוי בגין עוגמת נפש.

4.      4.      הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי זכות הנופש נרכשה למשך כל תקופת החוזה כאשר על פי החוזה הזכות היא עד שנת 2029 כמפורט בסעיף 2 לחוזה. עוד טענו הנתבעות כי התובעים זכאים להעביר את זכויותיהם לפי החוזה לצד שלישי בדרך שימצאו לנכון (בתמורה או שלא בתמורה). הנתבעות טוענות עוד כי דמי האחזקה מאז הפעלת המלון לא היו מעולם סך של 600 ש"ח בלבד אלא דמי האחזקה הראשונים עמדו על סך 1,756 ש"ח החל משנת 1997 שאז נפתח המלון.

ראיות

5.      5.      התובעים הגישו תצהיר של כל אחד מהם ואילו הנתבעים העידו את מר משה בידה שהוא מנכ"ל החברה.

טענות התובעים 

6.      6.      התובעים טוענים כי החוזה הוא חוזה אחיד כמשמעותו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: " החוק"). החוזה לא אושר על ידי בית הדין לחוזים אחידים לפי סעיף 12 לחוק. בחוזה לא נאמר דבר באשר לאפשרות של התובעים להביא לסיומו של החוזה בדרך כלשהי ולהפסיק את קבלת שרותי הנופש בדרך כלשהי, למעט על ידי מכירת הזכות לצד שלישי. בחוזה גם לא נכתב שאין לתובעים זכות להפסיק את קבלת שרותי הנופש.

7.      7.      מעדות מנכ"ל החברה עולה כי יש לפרש את החוזה כך שאין למתקשרים זכות להפסיק את קבלת שירותי הנופש עד שנת 2029 וזאת בהסתמך על המבוא לחוזה שבו כתוב שיש לחברה זכות חכירה עד שנת 2029. התובעים מבקשים כי החוזה יפורש כך שלמתקשר הזכות לנופש בכל שנה עד 2029 ובלבד שלא יביא את החוזה לסיומו קודם לכן. לטענתם, במקרה זה יש לפרש את החוזה כנגד המנסח שהיא החברה.

8.      8.      התובעים טוענים עוד כי עלו לארץ בשנת 1991 כאשר לא ידעו עברית. ובשנת 1994, ארבע שנים בלבד לאחר עלייתם, כאשר השפה העברית עדיין לא שלטת בפיהם הוחתמו על החוזה. לטענתם אילו הוסבר להם שהם חותמים על חוזה שהם חייבים להמשיך לנפוש עד שנת 2029 לא היו חותמים על החוזה. עוד הם טוענים כי הוסבר להם שדמי האחזקה לא יהיו יותר מ - 200 דולר לשנה, שהיו אז 600 ש"ח.

9.      9.      התובעים מפנים לתיק אזרחי (תל-אביב) 938/01 של כבוד השופטת גרוסמן שקבעה כי חברה המשווקת יחידות נופש בספרד צריכה להשיב לתובעים את סכום העסקה מאחר ואילו היו מסבירים לתובעים את תנאי תשלום דמי האחזקה לא היה נכרת החוזה. התובעים טוענים כי כך ראוי לעשות גם בענין זה משום שלא גולה לתובעים שהם קשורים בחוזה לכ"כ הרבה שנים.

10.  10.  התובעים טוענים כי מדובר בחוזה עם תנאי מקפח משום שהוא מחייב את הלקוח להתקשר עם החברה לתקופה של 35 שנים לפחות כאשר אם תהיה הארכה של החכירה כי אז מדובר בתקופה נוספת של עשרות שנים וזאת ללא אפשרות להפסיק את אספקת השרות בשום תנאי. הואיל והתנאי הוא תנאי מקפח, הרי שהחוזה צריך להיות חוזה בטל בהיותו סותר את תקנת הציבור. גם על פי סעיף 19 לחוק נקבע כי אם התנאי הוא מקפח יש לבטל את התנאי או לשנות אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח. 

11.  11.  התובעים טוענים עוד כי ביטלו את החוזה כדין ולכן הם צודקים בכך שאינם מחויבים לשלם את דמי האחזקה בשנים 2005 ו - 2006.

טענות הנתבעות

12.  12.  הנתבעות טוענות כי הזכות שרכשו התובעים אינה זכות של מתן שרותי נופש אלא רכישת זכות נופש שעונה על הגדרת נכס על פי חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 (להלן: " חוק הגנת הצרכן"). לטענת הנתבעות מדובר בזכות נופש בשיטת הטיים שרינג ולא שרותי נופש.