אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עובד ציבור אינו רשאי להשתמש במאגרי מידע שלא לצרכי עבודתו לקידום אינטרס ציבורי

עובד ציבור אינו רשאי להשתמש במאגרי מידע שלא לצרכי עבודתו לקידום אינטרס ציבורי

תאריך פרסום : 30/04/2009 | גרסת הדפסה

עש"מ
בית המשפט העליון
3275-07
26/04/2009
בפני השופט:
א' פרוקצ'יה

- נגד -
התובע:
שמואל ציילר
עו"ד שושנה אטד
הנתבע:
נציבות שירות המדינה
עו"ד מורן סילס
פסק-דין

1.            המערער הועסק כמפקח שומת מקרקעין באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין במשרד האוצר. הוא הורשע על-ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בביצוע עבירות משמעת בשל כניסה למחשב שלא לצרכי עבודתו, ונדון לאמצעי משמעת שונים. בהליך זה הוא מערער על הרשעתו בלבד.

2.            המערער, יליד 1946, החל לעבוד כמפקח שומת מקרקעין במשרדי מס רכוש בנצרת בשנת 1980, ועם הזמן התקדם לדרגת מפקח בכיר. בחודש ספטמבר 2000 הועבר לעבוד במשרד מס רכוש בטבריה. ביום 4.8.02 הוגשה נגדו תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, שעל-פיה, בתקופה שבין 24.1.00 ועד 24.6.01, שלף ב-12 מקרים ממאגרי המידע של נציבות המס שלא כדין ושלא לצרכי עבודתו, מידע על גושים וחלקות אשר לא היו בתחום אחריותו, ואשר השתייכו לאזור גיאוגרפי אחר מזה שעליו הופקד. כן הואשם בתשעה מקרים של שליפת מידע על נישומים חסרי נכסים, ובהוצאת מידע בשלושים ואחד מקרים ביחס לנישומים שחדל לטפל בשומתם לאור העברתו מהמשרד בנצרת למשרד בטבריה. עוד הואשם ב-48 מקרים של שליפת מידע ביחס לנישומים שעסקותיהם כבר נסתיימו.

3.            בגין מעשים אלה, הואשם המערער בביצוע עבירות שונות על-פי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת), ובהן, עבירות על סעיפים 17(1) (התנהגות הפוגעת במשמעת שירות המדינה), ו-17(3) (התנהגות שאינה הולמת את התפקיד כעובד המדינה או העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה). כן הואשם בעבירה על סעיף 17(2) לחוק המשמעת, שעניינה אי-קיום הדין והוראות המוטלות על עובד מדינה, ובכלל זה כללי אתיקה לעובדי המדינה, האוסרים על עובד להוציא מידע ממחשב שלא לצורך מילוי תפקידיו, ואיסור על עובד לנצל את מעמדו ותפקידו בשירות המדינה לקידום כל מטרה שאינה קשורה במילוי תפקידיו; בנוסף נכללות בכך הוראות התקש"יר, המחייבות את העובד למלא הוראות, להתנהג באופן הולם, להימנע מעיסוק בעניינים שאינם קשורים בביצוע עבודתו, ואוסרות עליו להשתמש במחשב לצרכים החורגים מתפקידו; נכללות בכך גם הוראות סעיפים 2(7) ו-2(8) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), שעניינם הפרת חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם; וסעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן - חוק המחשבים), המגדיר עבירת חדירה שלא כדין לחומר המצוי במחשב; סעיף 231(א) לפקודת מס הכנסה, הקובע חובת סודיות על כל מי שממלא תפקיד רשמי בביצוע פקודת מס הכנסה; וכן נכללות בכך הוראות ביצוע שונות הנוגעות לאבטחת מידע באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין. 

4.            המערער לא התכחש לכך כי שלף מידע מהמחשב של אגף מס הכנסה כמיוחס לו בתובענה, אך כפר באשמה שיוחסה לו. עמדתו בבית הדין למשמעת, כמו גם בערעור זה, היא כי בתפקידו כמפקח, הוא ראה כחובה עליונה, הנובעת מתפקידו, לדאוג לגביית מס אמת בעסקאות מקרקעין שלא דווחו כהלכה. לטענתו, הוא שלף מידע ממאגרי המחשב של רשות המס לצורך חשיפת שחיתויות, וכאמצעי להגיע לגביית מס אמת, מתוך דאגתו הכנה לקופת המדינה. כאשר התעורר חשדו לגבי עסקאות מסויימות שבוצעו או ביחס לנישומים מסויימים שנתוניהם העלו סימני שאלה, נהג לערוך בכוחות עצמו בירור פנימי מקדים תוך שימוש במאגרי המחשב. הוא אף הגיש תלונות בנדון לאגף הביקורת באגף מס הכנסה, שהוא הגוף המוסמך לברר תלונות מעין אלה, וצירף להן תדפיסי מידע שהפיק מתוך המאגרים, לתמיכה בטענותיו. לדברי המערער, התרשמותו היתה כי תלונותיו לא טופלו באופן רציני, וזאת בעיקר ביחס לעסקה מסויימת. על כן, אף כי התלונה המתייחסת לאותה עסקה עברה לטיפול הגורם המוסמך במחלקת הביקורת של האגף, נהג המערער להמשיך ולבחון את המידע הרלבנטי לאותה עיסקה גם בהמשך, ושלף לצורך כך מידע מהמחשב.

עוד טען המערער, כי הגורמים באגף מס הכנסה היו מודעים למידע שמסר במסגרת תלונותיו, וחרף זאת, איש מעולם לא התריע בפניו על האיסור החל עליו לבחון עסקאות שחרגו מהתחום הגיאוגרפי שלו. כמו כן, פירט המערער שורה של תרחישים שונים אפשריים, המסבירים, לכאורה, את הצורך שהתעורר, לטענתו, בביצוע מספר רב של שאילתות במחשב. בין היתר, טען המערער כי רבות מהשאילתות המיוחסות לו בכתב התובענה, נעשו במסגרת "ניקוי שולחן" במעבר שחל מעבודתו במשרד בנצרת למשרדו בטבריה. אשר לשאילתות אחרות, המערער התקשה להסביר את פשרן, בטענה שהן לא הוצגו לו במלואן.

הכרעת הדין של בית הדין למשמעת

5.            בית הדין למשמעת (עו"ד יוסף תלרז - אב"ד, גב' שלומית מור, ומר עמי ממן - חברים) הרשיע את המערער במיוחס לו בכתב התובענה. לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה כי המערער הוא שביצע את שליפות המידע ממאגרי המידע של רשות מיסים, כפי שמיוחס לו בתובענה. השאלה העיקרית שעמדה להכרעה היתה, האם מעשיו של המערער בשליפת המידע נעשו במסגרת תפקידו כמפקח שומת מקרקעין, או שמא מדובר בהוצאת מידע למטרה שאינה מתיישבת עם הגדרת התפקיד.

6.            על בסיס עדויות התביעה וההגנה שנשמעו קבע בית הדין, כי מפקח שומת מקרקעין מופקד על שומת המקרקעין בתחום גיאוגרפי מוגדר, ועליו בלבד. אף כי לעיתים רשאי מפקח לחדור גם לגבולות הגזרה הנתונה לאחריות מפקח אחר, נדרש אישור מיוחד של הממונה לצורך כך. טיפול קודם של מפקח במקרקעין מסויימים גם הוא איננו מצדיק חריגה מגבולות התחום הגיאוגרפי המסור לאחריותו של המפקח בזמן נתון. עם סיום תפקידו של מפקח באיזור מוגדר הנתון לפיקוחו, עליו להיפרד מתיקיו, ולא לחזור ולעסוק בהם. על כן נקבע, כי עם מעברו של המערער לעבודת פיקוח במשרד בטבריה, היה עליו לנטוש לחלוטין את הטיפול בתיקי אזור נצרת, והמשך עיסוק באי-אלה מהם חייב אישור מיוחד של הממונים. בית הדין הסיק מן הראיות כי המערער היה מודע היטב לכללים אלה ולמשמעות החלוקה הגיאוגרפית בין המפקחים, אשר הגדירה את אחריותם האזורית. כן קבע בית הדין, כי מפקח שומת מקרקעין במסגרת תפקידו אינו אמור לשמש בודק ומגן על קופת המדינה, ואין הוא רשאי לעיין לצורך כך במאגרי המידע של רשות המס באופן החורג מהגדרת תפקידו. זאת, במיוחד שעה שבתחומי רשות המיסים קיים מנגנון מיוחד המופקד על ביקורת ומעקב בנושאים אלה.

7.            ממשיך בית הדין וקובע, כי המערער אמנם הגיש תלונות על חשדותיו בדבר קיום עבירות שונות בתחום המס למנגנון הביקורת ברשות המיסים. התלונות נבדקו לגופן, וחלקן נמצא מוצדקות. המערער אף קיבל מענה כללי על הטיפול בתלונותיו. בית הדין קבע, כי היה על המערער לסמוך ידיו על מנגנון הביקורת, ועמדה בפניו גם אפשרות להגיש את תלונותיו לגורם אחר. אולם הוא לא היה רשאי לפעול כפי שפעל, ולבדוק את חשדותיו בכוחות עצמו, אגב שימוש במידע שלא נכלל במסגרת תפקידו. עוד נקבע, כי בהיות המערער מפקח בכיר ולמוד ניסיון, נדרשת ממנו הקפדה יתירה על טוהר המידות והתנהגות הולמת, אף ברמה גבוהה מזו המצופה מעובד זוטר.

8.            בית הדין קבע, כי חרף אמונתו של המערער כי במעשיו הוא מסייע להגנה על קופת המדינה וחושף שחיתויות, לא עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, המיוחדת לאדם שפגע בפרטיות בנסיבות בהן היתה מוטלת עליו חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשות כן. בית הדין הוסיף, כי תחולתה של ההגנה מותנית בתום לבו של המערער, שבקיומו הטיל בית הדין ספק. הוא הוסיף וציין, כי כשהפעיל את המחשב מידי יום, הופיע לנגד עיני המערער נוסח אזהרה, המופיע על צגי המחשב של עובדי רשות המס, בו מצוין, בין היתר, כי "עיון שלא לצרכי עבודה מהווה עבירה".

9.            לעניין שליפות המידע בנוגע לנישומים חסרי נכסים, ונישומים שהעסקאות שלהם הסתיימו (סעיפים 5 ו-6 לכתב התובענה), קבע בית הדין כי, בהתחשב בהיקפן, במועדן, ובתדירותן של שליפות המידע, לא נראה כי הן בוצעו במסגרת מילוי תפקידו של המערער, במסגרת "ניקוי שולחן" או בעקבות פניות של נישומים. בכך דחה בית הדין את גרסת המערער באשר לתרחישים שונים בהם עשוי היה, לכאורה, להיזקק לביצוע השאילתות במסגרת עבודתו. כמו כן, בית הדין התקשה לתת אמון בגרסת המערער, לפיה איש לא התריע בפניו על צירוף נתוני המחשב שהגיש עם תלונותיו. בענין זה קיבל בית הדין את עדותה של גב' יעל שביט, אשר כיהנה במועד הרלבנטי כראש אגף הביקורת בנציבות המס, לפיה עוד בשנת 1994 הפנתה את המערער לדרך הטיפול הנאותה בהגשת תלונות לאגף הביקורת, תוך הדגשה כי אין לצרף להן מידע ונתונים המתייחסים לנישומים שאינם נכללים בתחום אחריותו. לבית הדין אף הוצגו מכתבים שונים של ממונים, בהם נכללו התראות כלפי המערער, לפיהן עליו להימנע מביצוע בדיקות עצמאיות, היזומות על-ידו, באמצעות שימוש במאגרי המחשב (מוצגים ת/8 ו-ת/9 למוצגי התביעה).

נוכח כל האמור, קבע בית הדין למשמעת כי יש להרשיע את המערער בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב התובענה. בגזר הדין הוטלו עליו, על-פי הסדר בין הצדדים, אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, וכן הוחלט כי המערער יעזוב מיוזמתו את שירות המדינה ויצא לקצבה עם מלוא זכויותיו. פרישה זו, כך נקבע, תיכנס לתוקף תוך חודש לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון על הכרעת הדין, אם יידחה הערעור.

אמצעי המשמעת שהוטלו בפסק הדין של בית הדין למשמעת אינם חלק מערעור זה, והם הובאו להשלמת תמונת הנתונים בלבד.

10.         בערעורו, מבקש המערער כי בית משפט זה יקבע כי הוא זכאי בדין. הוא טוען, כי העבירות בהן הורשע אוסרות על-פי מהותן עשיית שימוש במידע הנגיש לאדם במסגרת עבודתו לצרכים פרטיים, בעוד לא הוכח בעניינו כי השימוש שעשה במאגרי המחשב היה לצורך כזה. אדרבא, המערער מסר את ממצאי בדיקותיו לממונים עליו, וגם עובדה זו אינה מתיישבת עם ביצוע עבירות שהעובר עליהן מדווח אודותן לממונים עליו. למצער, היה מקום, לטענת המערער, לקבוע כי פעל בתום לב, שכן סבר, כאז כן עתה, כי היה זה מתפקידו לשלוף את המידע הנחוץ לתלונותיו מתוך המחשב. מן הראוי שייקבע, כך על-פי הטענה, כי לא נתקיים במערער היסוד הנפשי הנדרש בעבירות בהן הואשם, אלא נתקיימה בו כוונה אחת ויחידה, והיא - למלא את תפקידו כראוי, ובאחריות.

11.         המערער שב וטוען, כי בכתב התובענה מתוארות כניסות למחשב במקרים בהם סבר שישנם גורמים המנסים לחמוק מתשלום המס המגיע מהם. רק עמידתו העיקשת על תשלום מס אמת הביאה לכך שבסופו של דבר נגבה מס באותן עסקאות. המערער מוסיף, כי לא ברור על סמך מה קבע בית הדין כי פניותיו לגורמי הביקורת זכו לטיפול. כן טעה בית הדין למשמעת כאשר שלל ממנו את הגנת סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות.

12.         המערער חוזר על טענתו כי פעל, בין היתר, במסגרת "ניקוי שולחן" עקב העברתו מתפקיד לתפקיד, וכי במסגרת זו רשאי היה לבצע בדיקות שונות במחשב, בהקשר לפניות של נישומים, טעות בהקלדה, בדיקת עסקאות לצורך עריכת שומות, ועוד. התביעה לא סיפקה הסבר אחר לשימוש זה במחשב, ומשכך, לשיטת המערער, עומדת טענתו בעינה, בלא שנסתרה.

13.         המערער טוען עוד, כי עבד מעל עשרים שנה כמפקח שומת מקרקעין, וביצע את תפקידו כראוי, וכי מעשיו בשימוש במחשב היו ידועים לממונים עליו, ואיש לא טען כלפיו כי בהתנהגותו הוא חורג ממסגרת תפקידו. הטענות כנגדו התעוררו רק לאחר מעשה.

14.         המדינה איננה חולקת על טענת המערער, לפיה בפעולותיו במחשב סבר כי הוא מקדם ענין חשוב למערכת הציבורית, וכי לא פעל בכך למען עצמו. עם זאת, לעמדתה, הוא חרג מתפקידו באופן בו פעל. אם סבור היה שהגורמים הנוגעים בדבר ברשות המיסים אינם פועלים בדרך הנכונה לגביית המס, היה עליו להגיש תלונות על כך, ולא לחדור לפרטיותם של נישומים, ולהפר את הנהלים הקיימים בכל הקשור לשימוש במידע ולנתונים מהמחשב, ונוכח האיסור הקיים להשתמש בנתונים כאלה שלא במסגרת התפקיד. המדינה מוסיפה, כי המערער הורשע בשנת 1999 בעבירות דומות, ולא הפנים מאז את לקח הדברים. כמו כן, המערער קיבל לפני מספר שנים התראות מהנציבות כי מעשיו מסוג זה הינם אסורים, אך הוא המשיך בדרכו זו גם לאחר קבלת ההתראות.

15.         בחנתי את טענות הצדדים שלפני, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ