1. א. התובע הינו צלם המצלם גם בחתונות ובתפקידו זה צילם ביום 7.12.08 בחתונה שהתקיימה ב"לילות קסומים".
התובע מתאר בכתב התביעה את שמחת הרוקדים, אשר ביקשו לשמח חתן וכלה, אך גם מתאר את הריקוד שרקד הנתבע - ריקוד אשר גרם נזק למצלמה של התובע.
התובע אשר דילג פה ושם על מנת להנציח את האירוע, נמצא עומד בתוך מעגל מרקדים על מנת לצלם את הרוקדים מזוויות שונות. תוך כדי עריכת צילומים, החל הנתבע לרקוד ותוך כדי ריקוד עשה תרגילי "קפוארה" - שהוא סוג של קרב מגע הדורש זהירות רבה על מנת שלא לפגוע באנשים הנמצאים בקרבת הרוקד.
התובע המשיך לצלם ותוך כדי ריקודו של הנתבע, בעט הנתבע בעוצמה בעדשת המצלמה ושבר אותה לשני חלקים עד כי לא ניתן היה לתקנה.
בו במקום העיר התובע תשומת לבו של הנתבע, הראה לו את העדשה השבורה, אך הנתבע טען שלא שם לב.
התובע ביקש פרטיו של הנתבע וזה מסר לו פרטים לא נכונים, עד שבסופו של דבר מסרה אשתו של הנתבע את פרטי הנתבע.
תביעה זו אשר הגיש התובע היא לחייב את הנתבע להשיב לו את מחירה של העדשה בסכום של 1,550 ש"ח.
ב. הנתבע אינו מכחיש את העובדה, שאכן רקד במעגל "קפוארה" - המכונה על ידו "סוג של אומנות לחימה" שבו זוג אנשים, אחד מול השני מבצעים מין ריקוד שמשלב בתוכו תרגילי לחימה והתעמלות.
מעגל ריקוד זה פעל לשמך 10 דקות ותוך כדי כך מתחלפים הזוגות ביניהם והתובע עומד בתוך המעגל כדי לתעד כל רגע.
הנתבע מציין, שהוא עצמו נכנס למעגל הקפוארה ומסביבו עמדו שאר הרוקדים ברחבה במרחק רב ומוחאים כפיים. תוך כדי התרגילים, נכנס התובע בין רגליו של הנתבע, בחוסר זהירות, התנגש בנתבע בחוזקה וכתוצאה מכך עדשת מצלמתו נשברה וכתוצאה מכך ועקב ההתנגשות קיבל הנתבע מכה חזקה ברגלו וסבל מכאבים.
הנתבע סבור שאין עליו לשאת בנזק. כך גם אמר לו הרב לאחר שהתייעץ עמו וכך הוא גם סבור משום שצלמים המכבדים את עצמם דואגים לביטוח על ציוד הצילום שלהם.
2. שמעתי את הצדדים ולמעשה, הנתבע מאשר כי תוך כדי הריקד נתקל בתובע ובמצלמה והוא מאשר כי עוד באותו שלב הציג התובע בפניו את המצלמה השבורה.
הנתבע, מבקש להטיל את האחריות על התובע לשבירת העדשה, משום שלטענתו התקרב התובע יתר על המידה עד שהגיע לתוך המעגל בין רגליו של הנתבע ועמד מתחתיו.
3. א. אין מחלוקת, שאורחים באים לחתונה לשמח את הכלה ואת החתן, שכן מצווה היא, ברם אם תוך כדי מעשה ו/או מחדל של אחד הנוכחים גורם הוא נזק לאחר - עליו לשאת בתוצאות.
הריקוד, צורת הריקוד ושבירת העדשה כתוצאה מאותו ריקוד אינה שנויה במחלוקת, אלא שלטענת הנתבע היה זה התובע אשר התקרב התקרבות יתר ולכן טוען הנתבע, שאין הוא אחראי לנזק שנגרם לתובע.
אינני תמים דעים עם הנתבע ואינני מקבל טענתו.
אם הנתבע רואה בקפוארה סוג של אומנות לחימה, שבו זוג אנשים, אחד מול השני מבצעים מין ריקוד שמשלב בתוכו תרגילי לחימה והתעמלות - זכותו לרקוד כך וזכותו לבצע תרגילי לחימה והתעמלות - אם זה באמת בא לשמח חתן וכלה, אך עליו גם לנקוט במשנה זהירות לבל יפגע בנוכחים או באלה הבאים לצפות בריקוד.
למעשה, הנתבע בבצעו את הקפוארה ביקש להציג מן הצגה בפני הרבים ולכן אין תימה שיבואו הרבים לראות ולצפות בהצגה ואני מניח שיש והיו גם כאלה שנהנו מאותם תרגילים, ברם הכל במידה ובנקיטת זהירות שתנועות הרגליים יגיעו תמיד עד לפני אפו של הזולת ולא מעבר לכך.
אני מקבל את דברי הנתבע, שהתובע אכן התקרב, ברם זהו תפקידו של הצלם להתקרב ולקלוט תמונה אופטימלית ועל המבצע "תרגילי לחימה" לנהוג בזהירות לא רק כלפי הצלם המבצע תפקידו ומבקש להנציח את הריקוד המעניין, כשלעצמו, אלא גם כלפי כל המתקרבים על מנת לראות מופע מעניין זה.