כספים בסך של כ- 42,000 ש"ח השייכים למבקש (להלן: "
כספי הנאמנות"), הופקדו בחשבון נאמנות ע"ש בא כוחו (להלן: "
הנאמן" או "
עו"ד וייס"), המתנהל בסניף בת ים של הבנק המשיב (להלן, בהתאמה: "
חשבון הנאמנות" ו- "
הבנק").
משהתבקשה העברת כספי הנאמנות מחשבון הנאמנות לחשבונו הפרטי של המבקש, הסתבר, כי התקבלה אצל הבנק הודעת עיקול מאת עיריית ירושלים (מחלקת החניה), לגבי כספים ונכסים של עו"ד וייס, וזאת במסגרת הליך גביית חוב אישי של עו"ד וייס לעיריית ירושלים.
מדובר בצו עיקול צד ג', בסך 6,473 ש"ח, אשר הוטל באמצעות המדיה והתייחס, באופן כללי, ל"כספים/נכסים" של עו"ד וייס, ללא איזכור או התייחסות מפורשים כלשהם לחשבון הנאמנות ולכספים המצויים בו (נספח א' לכתב התשובה).
בעקבות הודעת העיקול, רשם הבנק בספריו עיקול על כספי הנאמנות אשר בחשבון הנאמנות, אם כי נמנע מלהעבירם בפועל למעקלת ואף הודיע לה, כי מדובר בכספי חשבון נאמנות.
במקביל, ובגין קיומו של הליך העיקול, לא נענה הבנק לפניית עו"ד וייס להעברת הכספים מחשבון הנאמנות לחשבון המבקש, והפנה את המבקש וב"כ לדאוג להסרת העיקול בכוחות עצמם, כתנאי לשחרורם של הכספים מחשבון הנאמנות.
משעמד הבנק בסירובו הנ"ל להעברת הכספים, הוגשה התובענה נשוא הליך זה, במסגרתה עתר המבקש לביטול העיקול על כספי הנאמנות.
לאחר הגשת התובענה, ובמקביל להגשת כתב תשובה מטעמו, פעל הבנק, באמצעות ב"כ בתיק, עו"ד ריזל, מול עיריית ירושלים והביא לביטולו של העיקול.
להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר הגשת התובענה עוקלו הכספים הנדונים אף ע"י עיריית רמת גן, ואף זאת בגין חובות חניה אישיים של הנאמן - עו"ד וייס. ב"כ הבנק פעל, בהצלחה, אף לביטולו של עיקול נוסף זה.
משכך, התייתר בירור ההליך לגופו, וזאת, עוד בטרם התקיימה ישיבת בית משפט כלשהי, אם כי, כאמור, לאחר שהוגשו כתבי הטענות הראשונים מטעם הצדדים (תובענה וכתב תשובה).
המחלוקת הטעונה הכרעה כיום הינה, האם בנסיבות המקרה דנן, זכאי המבקש לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובתו. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב בסוגיה זו, ולהלן הכרעתי בעניין.
אומר מיד, כי מהטעמים אשר יפורטו להלן, עמדתי היא, כי המבקש אכן זכאי לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה, באשר ניתן וראוי היה, כי הבנק יחסוך מהמבקש את הצורך בהגשתה של התובענה, על העלויות הכרוכות בכך.
הטעמים הניצבים בבסיס עמדתי זו, הינם כמפורט להלן:
עצם קיומו של
נוהל בנקאי פנימי אצל המשיב, לפיו יש לרשום עיקול הנוגע לבעל החשבון וזאת גם אם מדובר בחשבון נאמנות ובכספים אשר ברור, כי אינם שייכים לבעל החשבון הרשום אלא לנהנה כלשהו, אין בו, לכשעצמו, כדי להכריע בשאלת תקינות התנהלותו של הבנק עובר להגשת התובענה.
אף העובדה כי אין חולק שהבנק
לא העביר את הכספים בפועל לגורם המעקל, אלא ביצע עיקול ברישום בלבד, לכשעצמה, אינה פוטרת את הבנק כליל מאחריות לעלויותיו של הליך זה, באשר די היה בקיומו של עיקול
ברישום כדי למנוע את העברת הכספים למבקש - הנהנה ולהצריך את העתירה נשוא הליך זה.
גם העובדה, כי הבנק עיכב אך את העברת הכספים
בגובה סכום העיקול ואפשר את העברתם של כספים העולים על סכום העיקול, אינה מועילה לבנק. אפשרות זו, למשוך כספים העולים על סכום העיקול היא מובנת מאליה וקיימת בכל מקרה, אף לו אכן היה מדובר בכספים השייכים לעו"ד וייס. צו עיקול מוגבל, תמיד, לסכום הנקוב בו ובודאי שלא ניתן למנוע משיכת כספים העולים על סכום העיקול, וזאת גם כאשר אכן נתפסו בחשבון כספים השייכים לחייב אשר על נכסיו וזכויותיו הוטל העיקול.
אין חולק, כי לבנק היה ברור לחלוטין, שבמקרה דנן מדובר בחשבון נאמנות ובכספי נהנה ולא בכספים השייכים לעו"ד וייס אישית. מכאן, שממילא
ברור היה לבנק, ומכל מקום צריך היה להיות לו ברור, כי על פי הדין, לא ניתן לעקל כספים אלה בגין חוב אישי של עו"ד וייס ומכוח עיקול המופנה כלפי נכסיו של עו"ד וייס.
בנסיבות אלה, כאשר החייב אשר על נכסיו הוטל צו העיקול הינו הנאמן וכאשר צו העיקול וההודעה בגינו לא איזכרו במפורש את חשבון הנאמנות,
לא היה מקום כלל לרשום את העיקול על כספיו של המבקש - הנהנה. בפסקי דין אשר נדרשו לסוגיית עיקול כספי נאמנות, נקבעה העדפה ברורה לאינטרס הנהנה והנאמן על פני זה של המעקל ונקבע, כי על פי הדין, כספי נאמנות שאינם בבעלות הנאמן - החייב ואשר אין לו בהם זכויות כספיות כלשהן, אינם ברי עיקול ואין להטיל ולרשום עיקול עליהם בגין חוב של הנאמן.
כן נקבע, כי באם הוטל עיקול כאמור על חשבון נאמנות בגין חוב של הנאמן, הרי שעל הבנק המחזיק להימנע מרישומו ובתשובתו לגורם המעקל, אותה הוא נדרש ליתן על פי הדין, עליו להשיב, כי לא נתפסו אצלו כספים של הנאמן - החייב, תוך ציון שישנם כספים בחשבון נאמנות המנוהל ע"י הנאמן - החייב. נקבע, כי לכל היותר, יכול היה הבנק לפנות לרשות המעקלת לקבלת
הבהרות והוראות בעניין תחולתו של צו העיקול, אך זאת
מבלי לרשום בספריו עיקול על כספי הנאמנות כל עוד לא קיבל הוראה מפורשת בעניין, המורה על רישום העיקול למרות היות החשבון חשבון נאמנות בו החייב משמש נאמן בלבד.
[ראה בעניין זה: בר"ע 52/98
טיגר נ' טיגר, דינים מח כרך לב (2) 402; ה"פ 177121/01
עו"ד גלעדי ישי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח', דינים שלום, כרך יט, 219; כן ראה: ד"ר ר' פלאטו-שנער
מגמות חדשות בעיקול חשבונות בנק, רבעון לבנקאות לט (תשס"ד, חוב' 153), 42].