עיריית רמת השרון גררה רכבים שלא כדין, ותשלם פיצוי של 23,000 ש"ח

ענייננו בתביעה לנזקי רכוש שנגרמו כנטען לנגרר ולאוטובוס של התובע, לעת שפונו ע"י הנתבעת, שהיא רשות מקומית.

בהתאם לכתב התביעה : "במהלך חודש אפריל 2004 בין התאריכים 11-10 לאפריל, נלקח ע"י עיריית רמת השרון נגרר של התובע מ.ר. 175080 אשר חנה ונקשר לעמוד ברח' הראשונים ברמת השרון" (סעיף 3 לכתב התביעה).

התובע טוען כי בירר עם מחלקת הפיקוח של הנתבעת להיכן נעלם הנגרר, ומשנמסר לו כי אין לנתבעת כל ידיעה בדבר הנגרר, סבר כי נגנב, והגיש תלונה במשטרה. התובע פעל למציאת הנגרר בכוחות עצמו, ובחודש דצמבר 2004 נמצא הנגרר במוסך גרינברג, מוסך המאחסן רכבים אשר הנתבעת גוררת (להלן: "המוסך" ו/או "מוסך גרינברג"), והושב לתובע כאשר חסרים בו חלקים: יחידת כוננת וגלגל חלופי.

עוד טוען התובע כי כי ביום 1.9.05 גילה שהנתבעת פינתה אוטובוס השייך לו, ממגרש החניה בבית העלמין בקרית שאול (להלן: "המגרש בקרית שאול") והשמידה אותו, בחריגה מסמכות הנתונה לה עפ"י כל דין.

לטענתו, בגין מחדליה ופועלה גרמה הנתבעת לנזקים בסך של 199,317 (בגין גרירת הנגרר והשמדת האוטובוס).

להוכחת נזקיו הגיש התובע חוות דעת השמאי מר ראובן משה, אשר העריך את הנזק שנגרם לנגרר בסך של 1,689.23 ש"ח ואת שווי האוטובוס בסך של 70,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את נסיבות האירוע, החבות והנזק. לטענה, היה זה מחובתה על פי דין לסלק את הנגרר, אשר היווה מכשול בדרך הרבים וסכנה להולכי הרגל במדרכה ולנהגים בכביש. כן טענה הנתבעת כי האוטובוס נמצא ע"י פקחי העירייה כשהוא נטוש כ"גרוטאה" כאשר חלונותיו ודלתותיו שבורים ופרוצים וללא לוחית זיהוי וכתוצאה מכך, ביצעה פינוי למקום ריכוז, שם הוחזק שבועיים ומשלא נמצא לו מבקש הוא הועבר להשמדה ופירוק.  

מטעם התובע העידו: התובע בעצמו; מר נתן אהרוני - מנהל גרר נתן; מר הרצל דמרי; מר משה ראובן - שמאי רכב. כן הוגשו מסמכים ותמונות.

מטעם הנתבעת העידו: מר אבנר סער - מנהל מח' הפיקוח של נתבעת; ומר אברהם עזרא - פקח מטעם הנתבעת. כן הוגשו מסמכים ותמונות.

העובדות שהוכחו כדבעי והצריכות לענייננו:

1. התובע הינו הבעלים של "טרמינל הסעים" - חברה העוסקת בהסעת עובדים לאתרי בניה (עדות התובע בעמ' 16 לפרוטוקול) .
2. בין 10.4.04 ל- 11.4.04 נגרר ע"י הנתבעת נגרר מ.ר. 175080 השייך לתובע, אשר חנה על הכביש ברח' הראשונים ברמת השרון, במשך כחדש ימים, כשהוא קשור לעמוד שהיה על המדרכה. " כחול לבן על הכביש וקשור לעמוד שהיה על המדרכה". (עדות ראשית התובע ועדותו בעמוד 16 לפרוטוקול).
3. הנגרר נגרר למוסך גרינברג, שם שהה כשמונה חודשים, עד למועד בו הושב לתובע, מבלי שהנתבעת טרחה ליידע את התובע בדבר גרירת הנגרר ואחסנתו במוסך: "על הגרור שהיה קשור למדרכה... היה מס' רישוי והוא נגרר למוסך לשמירה" (עדות מר סער בעמו' 17 לפרוטוקול).   "באתי לפיקוח ושאלתי הם אמרו שהם לא לוקח לאף אחד נגררים, הגשתי במשטרה תלונה על גניבה " (עדות התובע בעמ' 16 לפרוטוקול).  "הנגרר עמד אצלי במגרש 8 חודשים... ובעל הרכב לא הגיע לבקש אותו. אחרי 8 חודשים הוא פרץ אלי שגנבתי אותו, אח"כ הוא בא לקח אותו והלך" (עדות מר נתן בעמ' 7 לפרוטוקו ל).
4. ביום 1.9.05 גילה התובע כי הנתבעת פינתה גם אוטובוס השייך לו, אשר חנה במגרש בקרית שאול במצב מוזנח ולא מזוהה, כאשר חלונותיו ודלתותיו שבורים ופרוצים וללא לוחיות זיהוי לפנים ומאחור:  " האוטובוס היה בקרית שאול, בחלקה הצבאית. יש שם חניון אספלט הוא עמד שם, אבל ליד בתים במקום שומם בצד שמאל. הבאתי 3 גרריסטים ואין אויר בגלגלים הם לא רצו לגרור כי זו גרוטאה אמיתית, כולה שבורה, כל הצמיגים קרועים, שמשות שבורות ומראות, לא השאירו כלום. היה גם חג נדמה לי אז הילדים פצצו את האוטבוס. (עדות מר נתן בעמ' 8-9 לפרוטוקול ). "האוטובוס היה פרוץ מסביבו היו המון זכוכיות כל החלונות מנופצות, בתוך האוטובוס לא היה שום המעיד על שימוש..." (עדות מר אברהם עזרא בעמוד 27 לפרוטוקול).
5. הנתבעת ו/או מי מטעמה התמהמהו כחודש ימים עד שנגרר האוטובוס. לצורך גרירת האוטובוס שכרה הנתבעת את שירותיו של "גרר נתן", אשר שכר את שירותיו של "גרר עודד": " בגלל שאני לא יכול לגרור משכתי את זה כמעט שבועיים. אחרי שבועיים הבאי עוד גרריסיט שאמר לי יקח לו זמן לגרור וכך זה היה". "זה נגרר כמעט חודש לאחר מכן." (עדות מר נתן בעמ' 8, 9 לפרוטוקול). לאחר הגרירה הועבר האוטובוס לפירוק והשמדה.
6. האוטובוס, אשר שימש את עיריית באר שבע עד למועד סגירת התחבורה הציבורית (עדות הרצל דמרי בעמ' 10 לפרוטוקול), נרכש ע"י התובע במהלך חודש מאי 2005 במחיר של 46,800 (כולל מע"מ) (ראה חשבונית קניית האוטובוס מיום 5.5.05 המצ"ב כנספח ג' לעדות ראשית התובע) ונגרר על ידו לרמת השרון בתחילת יולי 2005. (ראה חשבונית מס' גרר אמריקה מיום 4.7.05 מצב כנפח ד' לעדות ראשית התובע): "יש הבדלים בתאריכים כי, אני רכשתי מהבן אדם שלמתי לו והרכבים עמדו בב"ש תקופה עד שלקחתי אותם, לא זוכר כמה זמן, לא יום ולא יומיים". (עדות התובע בעמ' 19 לפרוטוקול). שנת ייצור האוטובוס 1993 (עדות התובע בעמ' 18 לפרוטוקול, חוות דעת שמאי הרכב מטעם התובע, מר משה ראובן ועדותו בעמ' 14 לפרוטוקול).

עיקרי טענות הצדדים

התובע, בעיקרי דבריו בסיכומים, טוען כי בין 10.4.04 ל- 11.4.04 גררה הנתבעת את הנגרר, אשר חנה ונקשר לעמוד ברחוב הראשונים ברמת השרון. לטענתו, הוא בירר עם מחלקת הפיקוח של הנתבעת להיכן נעלם הנגרר, אך מאחר והודיעו לו כי אין להם כל ידיעה בדבר הנגרר, סבר כי נגנב, והגיש תלונה במשטרה. טוען התובע כי פעל למציאת הנגרר בכוחות עצמו, ובחודש דצמבר 2004 נמצא הנגרר במוסך גרינברג. לטענת התובע, הנגרר נמצא זרוק במוסך, ללא שמירה הולמת, נגרמו לו נזקים רבים, בחלוף שמונת החודשים ונגנבו ממנו חלקים. עוד טוען התובע כי הנגרר הושב לידו ללא שנדרש לשלם דו"ח כלשהו בגין אחסון ו/או גרירה. לטענתו, הנתבעת פעלה שלא כדין ומשכך, חבה בגין הנזק שנגרם לנגרר, בעת שהותו במוסך, בסך 1,689.23 ש"ח.

מוסיף התובע וטוען בעיקרי דבריו בסיכומים כי בכך לא תמו תלאותיו וכי הנתבעת פינתה גם אוטובוס השייך לו והשמידה אותו, בחריגה מסמכות הנתונה לה, הקבועה בחוק שמירת הניקיון התשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון" ו/או "החוק").