הכרעת דין למטפלות במעון "אורנים" שנאשמו בעבירה של השארת ילד בלא השגחה

1. כתב האישום:

כתב האישום מייחס לשלוש הנאשמות, עבירה של השארת ילד בלא השגחה, עבירה בניגוד לסעיף 361 לחוק העונשין, תשל"ז  - 1977 (להלן - " חוק העונשין").

מכתב האישום עולה, כי הנאשמות, אשר שימשו בתקופה הרלוונטית כמטפלות במעון ילדים " אורנים" שבהר חומה ירושלים (להלן - " המעון"), השאירו את הקטין רביד ביטון (להלן - " הקטין"), פעוט כבן שנה ועשרה חודשים, ללא השגחה ראויה, עת יצא מהמעון והסתובב בכביש הסמוך למעון, עד אשר הבחינה בו אמו של אחד מילדי הגן והכניסה אותו חזרה לכיתה. בנסיבות אלו, נטען, כי ברשלנותן סיכנו הנאשמות את חיי הקטין.

הנאשמות כפרו במיוחס להן בכתב האישום ובהתאם לכך, נשמעו ראיות.

2. הטענות המקדמיות:                

בטרם נשמעו הראיות, טענו ב"כ הנאשמות לאכיפה בררנית לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1992 שעניינו " הגנה מן הצדק".

טענות ב"כ הנאשמות בדבר האכיפה הבררנית התפצלו לשני מישורים - חיצוני ופנימי.

במעגל החיצוני העלו ב"כ הנאשמות טענה, אשר לפיה, בעצם הגשת כתב האישום כנגד הנאשמות בסעיף האישום הנ"ל, מופלות הנאשמות לרעה, שכן, לגרסתן, ניתוח הנתונים הסטטיסטיים אשר הועברו לידיהם ממשטרת ישראל, הצביע על כך שרוב התיקים שנפתחו בגין סעיף האישום הרלוונטי, נסגרו מחוסר עניין לציבור.

במעגל הפנימי, טענו ב"כ הנאשמות, כי בעצם חזרתה של המאשימה מהגשת כתב האישום כנגד מנהלת המעון, הגב' מרים שרביט (נאשמת מספר 2 בכתב האישום המקורי) שלטענתן, נושאת באחריות כבדה יותר מתוקף תפקידה כמנהלת המעון, הרי שהמאשימה הפלתה את יתר הנאשמות בכך שבחרה להמשיך בהליך נגדן. בנסיבות אלה, טענו ב"כ הנאשמות, יש לראות במעשי המאשימה כאכיפה בררנית שבגינה, ראוי לבטל את כתב האישום.

מנגד, דחתה המאשימה את טענות ב"כ הנאשמות ועמדה על כך, שהחלטותיה נבעו משיקולים ענייניים גרידא. עם זאת, לגבי טענת האפליה ביחס למנהלת המעון, הסכימה ב"כ המאשימה, כי יש לשמוע ראיות.

בהחלטה מיום 16.11.08, דחיתי את טענות ההגנה  בדבר האכיפה הבררנית במעגל החיצוני.

יחד עם זאת, מאחר שבחינת הטענות בדבר החזרה מכתב האישום כנגד מנהלת המעון הצריך בירור עובדתי  מעמיק, קבעתי, כי אתייחס לטענה זו לאחר שמיעת כלל הראיות, במסגרת הכרעת הדין.

3. טענות הצדדים

לטענת המאשימה, הנאשמות פעלו בניגוד להנחיות ולנהלים שהיו קיימים במעון ולא נקטו אמצעים סבירים למנוע את המקרה.

הנאשמות מצידן טענו כדלקמן :

הנאשמת 1, הגב' רוחמה ירושלמי (להלן: " רוחמה") טענה, כי הועסקה ככוח עזר בלבד ובשמירה על הניקיון ולא היתה מוטלת עליה החובה לשמור על דלת הכניסה (ראה ע' 5 ש' 6-4).

הנאשמת 2, הגב' איריס חכמון (להלן: " איריס") טענה, כי נקטה בכל האמצעים הסבירים שהיתה צריכה לנקוט בהם ואף יותר מכך (ראה ע' 4 ש' 6-5).

הנאשמת 3, הגב' שושנה עזרא (להלן: " שושי") טענה, כי עבדה כסייעת ברוטציה בכל יום עם קבוצה אחרת ופעלה על פי הסדרי הבטחון וההשגחה שנקבעו במקום, מילאה אחריהם במלואם ומשכך, לא התרשלה (ראה ע' 4 ש' 11-9).

4. עדים וראיות