הערעור
1. ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) בתיק תחת 110/08 מיום 1.7.08 במסגרתה הורשעו המערערים בביצוע עבירת
אי הפעלת מונה, בניגוד לסעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמוניות) תשל"ד - 1974, בזיקה לתקנה 510(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, עבירה לפי סעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957.
2. בגין ההרשעה, השית בית המשפט
על המערערת קנס בסך 10,000 ש"ח, אשר ישולם ב- 5 תשלומים, ו
על המערער השית קנס בסך 4,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו, אשר ישולם לאחר 3.5 חודשים (עד 15.10.08). בנוסף, חויב המערער לחתום תוך 60 יום, על התחייבות בסך 20,000 ש"ח שלא יעבור אותה עבירה למשך 3 שנים, הובהר כי במידה שלא יחתום ייאסר ל- 30 יום.
3. 3. לפי עובדות כתב האישום, המערערת הנה חברה רשומה בישראל, המנהלת משרדה במעלה אדומים. המערערת מפעילה את המונית נשואת כתב האישום, והמערער הינו המנהל של המערערת והמחזיק של המונית נשואת כתב האישום לרבות רישיון הסעה להפעלתה. לפי רישיון הסעה להפעלת המונית, מותר היה לבצע בה נסיעות מיוחדות בלבד.
בתאריך 27.4.06, בשעה 11:08 הסיע המערער במונית בנסיעה מיוחדת את שרון חסיד, פקח סמוי של משרד התחבורה וגבה ממנו שכר הסעה בסך 13 ש"ח מבלי שהפעיל מונה. מכאן, ייחס כתב האישום למערערים את העבירה בה הורשעו.
הכרעת הדין בבית המשפט קמא
4. המערער הנו הבעלים של המערערת. בבעלות המערער 3 מוניות שהוא משכיר לנהגים העובדים אצלו. ביום 27.4.06 הופעלה מונית השייכת למערער ללא מונה, בשכר של 13 ש"ח. זאת בהתאם לפרקטיקה הנוהגת במקומות קטנים בהם מבקשים מחיר קבוע בנסיעה מכל מקום לכל מקום בעיר.
המערער טען בבית משפט קמא, כי לא הוא אשר נהג במונית אלא נהג אחר, יעקב מרדכי שמו, אשר עבד אצלו. המערער הציג רישום בכתב ידו לפיו הוא לא נהג במונית. מרדכי הכחיש בתוקף כי הוא נהג במונית ולחיזוק טענתו הביא מרדכי הצהרה מטעם העד שרון חסיד (שהנו מפקח) לפיו הנהג היה כבן 35 שנה, מבנה גוף מוצק, שיער שחור מלא קוצים מעל המצח, מסופר קצר, לא מגולח מס' ימים, עור כהה" (ת/3). אין חולק כי מרדכי הנו בן 62, בעל שיער הנוטה ללבן, ולא נראה כי בשנים האחרונות הסתפר בתספורת "קוצים". לעומת זאת, המערער יכול להיות כמי שעונה על התיאור האמור.
5. בית המשפט קבע כי על פי הדין, בעל המונית הוא האחראי אלא אם יוכיח כי אחר נהג במונית. במקרה זה לא הרים המערער נטל הוכחה זה וממילא אחראית החברה בעלת המוניות, וכן כל האורגנים שבה כולל המערער.
6. באשר לגזר הדין, בית המשפט נימק גזר דינו בכך שהמערער הורשע ב
שני סעיפים-
כמי שנהג במונית שהסיעה נוסע מבלי להפעיל מונה, וכן
כמנהל התחנה. בנוסף נקבע כי המערערת לא רק שעודדה את הנהגים לקחת מחיר קבוע ללא הפעלת מונה, אלא אף פרסמה זאת ברבים. לאור האמור, קבע בית המשפט, כי אין מקום לנוהג הנפוץ לפיו קובעות חברות מוניות מחיר אחיד, אף אם הוא נמוך מהמחיר המתקבל בהפעלת מונה. המונה משמש מעין מפקח למניעת גביית יתר. המונה גם משמש כמכשיר המבקר את פעולת ההסעה במונית: כך, למשל היה ונוסע ירצה לתבוע נהג מונית בגין גביית מחיר מופקע, לא יוכל לעשות זאת אם לא יופעל מונה. בנוסף לאמור, אי הפעלת המונה עלולה ליצור בעיות בעניין דיווחי אמת לרשויות המס. בית משפט קמא ציין, כי על פי החוק, חובה על בעל מונית להפעיל מונה בכל פעם שהוא מסיע נוסע, כך שהכלל הוא שיש להפעיל מונה בנסיעה עירונית.
7. בית המשפט ציין כי אף שהעונש המקובל במקרה של אי הפעלת מונה הנו קנס הנע בין 5,000 ל 6,000 ש"ח, במקרה זה אין להסתפק בכך.
נימוקי הערעור
8. לטענת בא כוח המערערים יש לזכות את המערערת: אף שכתב האישום הוגש נגד שני המערערים, לא נאמר בו דבר וחצי דבר גבי מדיניות החברה- כתב האישום כלל אירוע אחד בלבד. יתרה מזו, הוסיף הסנגור, בית משפט קמא כתב בגזר דינו כי "
בהכרעת הדין נדחו שתי טענותיו [של המערער ע.ח]. ראשית נקבע כי הוא היה הנהג ולא אחר.... שנית נקבע כי החברה לא רק שעודדה את הנהגים לקחת מחיר קבוע ללא הפעלת מונה, אלא אף פרסמה זאת ברבים.." (פיסקה 8 לגזר הדין). זאת בשעה שאין בהכרעת הדין כל זכר לכך.
9. באשר למערער, טען בא כוחו כי העונש אשר הושת עליו הנו חמור, בעיקר נוכח העובדה שמדובר בעבירה ראשונה. לטענתו, במקרה זה ראוי היה להסתפק בקנס של 500 ש"ח בלבד.
תגובת המשיבה
10. בא כוח המשיבה מבקש לדחות את הערעור. הוא מפנה לדברי המערער (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון) בהם מאשר המערער כי הוא מנהל החברה, וכי החברה פרסמה מחירים, מעשה המהווה עבירה בפני עצמה. כן מפנה הוא לסעיף 39א לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957, לפיו:
"נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר בני אדם, יאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה, באותו חבר בני אדם, מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל- או עובד מינהלי בכיר האחראי לאותו תחום, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה".
המערער נושא בתפקיד מנהל החברה ובעל המונית, על כן יש להאשימו בעבירה. בא כח המשיבה אף ציין כי המערער ניהל הליך הוכחות תוך שהוא מנסה להטיל את האשמה על נהג אחר.
באשר לערעור על גזר הדין, טען בא כח המשיבה כי בעובדה כי מדובר בחברה, וכן בעובדה כי המערער ניהל הליך הוכחות יש כדי להצדיק החמרה בגזר הדין.