בפניי תביעה כספית. התביעה מבוססת על עילות של לשון הרע, תקיפה ורשלנות.
1. התובע הוא אסף טופול (להלן - התובע). הנתבעת 1 היא חברת H.O. מחסני אופנה בע"מ (להלן - מחסני אופנה). האירועים נשוא התביעה, אשר יפורטו להלן, התרחשו בחנות בגדים של מחסני אופנה בבית שמש (להלן - החנות). הנתבע 2 הוא אריה שושן (להלן - שושן). במועדים הרלוונטיים להליך זה שימש שושן כמאבטח בחנות. הנתבעת 3 היא חברת בטחון אזרחי בע"מ (להלן - בטחון אזרחי. שלושת הנתבעים ייקראו להלן ביחד - הנתבעים. שתי החברות הנתבעות ייקראו להלן ביחד - הנתבעות). שושן היה עובד של בטחון אזרחי בעת האירועים נשוא הליך זה. בטחון אזרחי סיפקה שירותי אבטחה בחנות, עבור מחסני אופנה.
כתב התביעה
2. (א) על פי הנטען בכתב התביעה, האירועים הרלוונטיים התרחשו ביום 18.5.06. באותו יום התובע נכנס לחנות עם אשתו ושתי בנותיהן הקטינות בשעת ערב מוקדמת. הם סיירו בה כמחצית השעה. משלא מצאו את מבוקשם, ביקשו לעזוב את החנות.
(ב) עם יציאתם מן החנות, הופעלה מערכת לאיתור גניבות. המערכת הפעילה זמזם רב עוצמה. בעקבות זאת, שושן מנע את יציאת התובע ומשפחתו מן החנות. שושן דרש בגסות מהתובע ומשפחתו לעבור על פני המערכת אחד אחד. התובע ומשפחתו עשו כן על מנת להפיג את חשדו.
(ג) הואיל ונאסף קהל רב מסביב, ביקש התובע משושן לערוך את הבדיקה באופן צנוע יותר ולא בפומבי. שושן הגיב במלים "לגנבים אין זכויות אצלי". בהמשך ביצע שושן חיפוש בתיקה של אשת התובע. בתגובה לדבריה "איננו גנבים, בעלי עורך דין מה קרה לך", השיב לה שושן "עוד מעט נראה מה גנבתם ואז נדבר עד אז שבי בשקט".
(ד) בעוד שושן מעביר את החפצים בתיקה של אשת התובע, התברר כי עניבה של התובע מפעילה את המערכת. בשלב זה שושן התהלך אל מול הקהל הרב תוך שהוא מנופף בעניבה ומעביר אותה מספר פעמים דרך המערכת, באופן שגרם לצפצוף של המערכת. שושן אמר בציניות לעבר הקהל והעובדים "לא גנבו כלום". אחרי כן פנה לתובע ושאל בקול רם ובהפגנתיות "לא גנבת כלום הא? אז מה זה?".
(ה) התובע הסביר לשושן, כי העניבה נרכשה בחנות אחרת. הסבריו לא הועילו. התובע הוסיף ואמר לשושן "אני עורך דין לא איזה אידיוט שיגנוב עניבה". בתגובה לכך התקרב שושן אליו והכה אותו בפניו בעוצמה רבה עד כדי זוב דם. שושן החל צועק בקול "עורך דין עלק, אתה גנב קטן ומסריח, ואתה עורך דין כמו שהזין שלי עורך דין". הקהל הרב מנע משושן לשוב ולהכות את התובע, אשר דימם מפיו. עובדי החנות עמדו וצפו במחזה ללא הנד עפעף. אחראית המשמרת התרחקה מן המקום ולא סייעה לתובע.
(ו) מנהלת המחלקה, זיווה פנחס (להלן - פנחס) ניגשה אל שושן וביקשה ממנו את העניבה לצורך בדיקה. היא בדקה את העניבה והכריזה כי אינה שייכת לרשת החנויות של מחסני אופנה. היא הוסיפה כי המדובר בבירור בעניבה משומשת. היא התנצלה בפניי התובע על חוסר הנעימות.
(ז) התובע הזמין משטרה למקום. הגיעה ניידת. שושן הודה בפניי השוטר כי היכה את התובע בפניו.
(ח) התביעה שבפניי היא לפיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב של התובע. לטענת התובע, אחריותן של הנתבעות נובעת מהיותן מעסיקות של שושן, ומכך שנתנו לשושן הוראות. התובע מפנה בהקשר זה להוראות סעיף 13 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). כן מבוססת התביעה על עילת התקיפה, לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין. התובע מוסיף וטוען, כי מחסני אופנה ובטחון אזרחי התרשלו בכך שהעסיקו אדם אלים, ובכך שלא נתנו הוראות ברורות לטיפול בחשודים בגניבה, או לא פיקחו על יישום הוראות אלה בפועל. בהקשר זה נטען כי נציגים של בטחון אזרחי מסרו לתובע בשיחות כי לשושן עבר של מעשי אלימות.
ממצאים בעובדה
2. התובע ואשתו, מיכל טופול (להלן - אשת התובע) העידו בפניי. הם נחקרו בחקירה נגדית ממושכת. עדויותיהם עמדו, בעיקרו של דבר, במבחן החקירה הנגדית. השניים עוררו רושם אמין. הם תיארו את האירועים באופן אותנטי. היה ברור לעין, כי המדובר באירועים אותם חוו על בשרם, ואשר רישומם לא פג עד למתן העדות. יש בעדויות השנים בסיס איתן לקבוע, כי השתלשלות העניינים המתוארת בכתב התביעה אכן התרחשה, ביסודם של דברים, באופן המפורט לעיל.
3. (א) תמיכה בעדות התובע נמצאת בתעודת רופא שהוגשה בתיק. התעודה נושאת תאריך 22.5.06, 4 ימים לאחר האירוע. התעודה ערוכה במתכונת של חוות דעת מומחה, בהתאם לנדרש בפקודת הראיות [נוסח משולב] התשל"א - 1971. מתועדים בה, בין היתר, נפיחות קלה ושטף דם קטן בלחי שמאל. יש בכך משום תמיכה בלתי אמצעית בטענות התובע כי הותקף על ידי שושן באופן הנטען.
(ב) אציין, כי בצירופה של התעודה לכתב התביעה פעל התובע בהתאם לנדרש בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. במצב זה, היה על הנתבעים להודיע על כוונתם לחקור את המומחה (תקנה 130א). הנתבעים לא עשו כן. במצב זה, לא נסתר האמור בחוות הדעת.
4. קיים גם מימד של סבירות בתיאור של התובע אודות הנסיבות בתכוף לתקיפתו על ידי שושן. התובע העיד, כי הדבר היה לאחר שהתובע אמר על עצמו, כי הוא עורך דין, ו"לא איזה אידיוט" (עמוד 6, שורות 25 - 26). על רקע זה עולה אפשרות מסתברת, כי שושן פעל כפי שפעל בשל אי הבנה, מתוך מחשבה כי התובע כינה אותו אידיוט. כאשר הוצעה תיזה זו לתובע, הוא אישר את סבירותה ואף תמך זאת בדברים שנאמרו לו, לטענתו, מפיו של שוטר שהיה במקום ושוחח עם שושן סמוך לאחר האירוע (עמוד 7, שורות 1 - 3). יש להעיר, כי נכונותו של התובע לקבל תיזה זו, אשר נוטה להפחית במידה של ממש מחומרת התנהגותו של שושן באירוע, תומכת באמינות גירסתו.
5. תמיכה בגירסאות התובע ואשתו נמצאת גם בכך, ששושן עצמו אינו מכחיש כי הפעיל כוח כנגד התובע. לטענת שושן, המדובר בסטירה, אשר נתן לתובע על רקע תחושת איום שחש. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חוות דעת הרופא. ממצאי חוות הדעת אינם מתיישבים עם סטירה, 4 ימים בטרם הבדיקה. הטענה לתחושת איום מעוררת קשיים נוספים, להם אדרש בהמשך. ברם, בעצם גירסתו של שושן יש אישור של חלק משמעותי בגירסת התובע ואשתו, ואף לכך יש לתת משקל ראוי.
6. (א) הנתבעים עומדים על סתירות ואי התאמות אשר לטענתם נמצאים בעדות התובע ואשתו. לטענתם, יש באלה כדי למנוע הסתמכות על העדויות האמורות. אדון עתה בעיקרי טענות הנתבעים בנקודה זו. אציין כבר עתה, כי לא מצאתי בהן בסיס לדחיית גירסאות התובע ואשתו.
(ב) הנתבעים טוענים כי התובע לא חזר בעדותו על הטענה בתצהירו כי שושן מנע את יציאת התובע ומשפחתו ודרש בגסות כי יעברו על פני המערכת. ברם, עיון בעדות התובע מלמד, כי התובע כן מתאר שם דרך פנייה גסה ותוקפנית של שושן (עמוד 4 שורות 11 - 12). תמונה דומה עולה מעדות אשת התובע. זו הסתייגה בעדותה מן המילה "ביקש" ביחס לפניית שושן, ואומרת כי דיבר בתוקפנות (עמוד 11, שורה 30). הן התובע והן אשתו העידו, כי שושן אמר לאשת התובע לגבי בקשתו שתוריד את התיק, כי "חבל שאני אעשה את זה בכוח" (עדות התובע, עמוד 4, שורה 12; עדות אשת התובע, עמוד 12, שורה 28; דברים דומים מתועדים גם בתצהיריהם). על רקע זה, יש לדחות טענה זו של הנתבעים.