ההפלגה הפכה לסבל מתמשך- מנו ספנות תפצה

1.         זוהי תביעה להשבה ופיצוי בגין הפלגת נופש בת 14 יום.

2.         התובעים רכשו מהנתבעת הפלגה בעקבות פרסום באינטרנט, במסגרתו הובטח "נופש חלומי, טיול בלתי נשכח והנאות מושלמות" וזאת ב"אוניה המפוארת ביותר בישראל" "רויאל איריס".

3.         התובעים טוענים כי הנתבעת נמנעה מלתת להם בעת ההזמנה הטלפונית את מספר התא, אך הובטח כי התא יהיה במקום טוב ושקט. לכשהגיעו התובעים ועלו לאונייה גילו כי קיבלו את תא מספר 110 ונדהמו לגלות כי זהו תא מבודד ורועש שקירותיו רועדים, דבר שהתגבר בשעת ההפלגה.

לטענתם פנייתם לקצין הממונה נענתה בטענה כי האונייה מלאה ואין מקום חילופי, הם נתקלו אף בחוסר רצון מצידו לבדוק את טענותיהם, ונאמר להם כי לעובדים באונייה יש תאים במצב קשה יותר.

התובעים טוענים כי כתוצאה מהאמור לא היה להם רגע של הנאה מההפלגה, הם סבלו מרעש, חוסר שינה, כאבי ראש וסיוט מתמשך, וחופשתם נהרסה.

לטענת התובעים, הנתבעת ידעה מראש על חסרונות תא מספר 110, ועל בעיות הרעש והרעידות, בשל היותו צמוד לגנרטור (ספק הכוח הראשי של האונייה). התובעים מוסיפים כי עורך הדין של הנתבעת עצמו, גילה להם שהתא היה צמוד לגנרטור ומשם באו כל הרעידות.

התובעים טוענים להפרת חובת הגילוי המוטלת על הנתבעת, כי הולכו שולל, וכי אילו ידעו, כלל לא היו יוצאים להפלגה, ואף למכתב התלונה ששלחו לא קיבלו תשובה.

4.         הנתבעת מכחישה את הטענות וטוענת כי סיפקה לתובעים כמו גם ליתר משתתפי השייט "שייט תענוגות" מלא ואיכותי הכולל ארוחות, מופעי בידור ושירותים נוספים וכי שמה הטוב של הנתבעת הולך לפניה.

הנתבעת מכחישה את טענת הרעש, וטוענת כי האונייה עומדת בכל דרישות הבטיחות לרבות התקנים המתייחסים לרעש וכי החדר בו שהו התובעים שימש וממשיך לשמש נוסעים רבים בכל הפלגה של האונייה ומעולם לא הועלתה כל טענה שהיא לגבי טיב החדר ואיכות השהות בו.

הנתבעת טוענת כי ערכה בדיקת רעשים באוניה ואף צירפה חוות דעת שלטענתה מעידה כי אין כל בעיית רעש במי מחדרי האונייה.

חוות הדעת הינה מתאריך 23.4.2006, ומתייחסת לבדיקות שנערכו בתאריך 31.3.2006.

5.         הנתבעת טענה להיעדר סמכות מקומית לבית משפט זה לדון בתובענה הואיל ולטענתה העיסקה התקיימה במשרדיה.

התובעים טוענים כי ההזמנה נעשתה באמצעות שיחה טלפונית מאילת, כל ביצוע ההזמנה היה באילת, והשיחה שנעשתה היתה מאילת.

נציג הנתבעת מאשר כי לנתבעת אתר אינטרנט בו קיים מידע הכולל מחירים וטלפונים ליצירת קשר.

            לאחר ששמעתי את טענות הצדדים לענין הסמכות המקומית אני מוצא כי יש לדחות את הטענה בדבר היעדרה.

תקנה 2(2) לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, קובעת כי מקום השיפוט הינו מקום יצירת ההתחייבות.

התחייבות נוצרת ב קיבול שנעשה בהודעת הניצע שנמסרה למציע במועד שבו הגיעה לנמען [ראה סעיפים 5 ו-60(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973]. יש לבחון מהו המקום בו נמסרה הודעת הקיבול שהביאה ליצירת ההתחייבות בין הצדדים.  

ההתקשרות נעשתה באמצעות הטלפון, בשיחה שערך התובע עת היה באילת, עם משרד הנתבעת בתל אביב. הנתבעת אינה מכחישה זאת.

התשובה לשאלה הפרוצדורלית על מקום הדיון נגזרת מהשאלה החוזית המהותית - היכן בוצע הקיבול אשר שיכלל חוזה.