הדקה ה-90 וקווי חופשה לא התנהגו כראוי לאחר שפרצה במלון שריפה, ויפצו

השאלה העומדת בפני בית המשפט - עד כמה אחראיות ספקי טיול לליקויים שקרו?

1.         התובעים הזמינו חופשה לחו"ל במלון 5 כוכבים. החופשה הוזמנה באמצעות סוכנות נסיעות, ספקי תיירות בארץ וספקי תיירות מחו"ל. בעת שהותם של התובעים במלון פרצה שרפה אשר השלכות נזקיה הורגשו משך כל החופשה.

2.         יין זה שנשאלת השאלה האם שרפה הוא בגדר האירועים שעל הנתבעות לפצות בגינו? והתשובה לכך שלילית. נראה בהמשך כי אין אחריות מוחלטת על ספקי התיירות לכל פגם או ליקויי בחופשה. וכי לא כל תקלה היא ברת תביעה. מקרים כגון דא הם אותם מקרים שאין ספקית התיירות יכלה לצפותם ושהם אינם בשליטתה. בהתאם לאמור שרפה היא בבחינת מקרה שאינו בר תביעה. ושלא ניתן יהיה לחייב את הנתבעות בפיצויי בגינו.  אולם התנהגות הנתבעות לאחר השריפה הייתה לקויה ועל כך צריכות הן לפצות את התובעים.

והכל כפי שיפורט.

הצדדים ומסגרת העיסקא

3.         דילרה באירוב ומר אדם דובז'ינסקי (להלן: "התובעים"), התקשרו עם הדקה ה-90 בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") באמצעות האינטרנט, על מנת שהאחרונה תספק להם חבילת תיור. חבילת התיור כללה טיסות ומלון 5 כוכבים (להלן: "הנתבעת 4" או "המלון") על בסיס "הכל כלול". התשלום עבור החבילה נעשה באמצעות כרטיס אשראי.

4.         חברת קווי חופשה בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), משמשת כסיטונאית תיירות. במקרה דנן שמשה בתור הספק בארץ לצורך רכישת כרטיסי הטיסה והמלון. כאשר את הטיסה רכשה הנתבעת 2 מחברת השטיח המעופף בע"מ (להלן: "צד ג'"), שאליה נשלחה בהמשך גם הודעת צד ג'. כמו כן, את המלון רכשה הנתבעת 2 מחברת Belmondo Travel (להלן: "הנתבעת 3"). יתרה מזאת, צד ג' שלחה הודעת צד ד' לחברה התורכית "אונור אייר" (להלן: "צד ד'"), אשר היא המוביל האווירי.

5.         נציין כבר עתה כי הנתבעות 3 ו-4 אינן מאוגדות בישראל וכי הצגתן כנתבעות בתביעה היא פורמאלית בלבד.

אירוע השרפה

6.         בתאריך 21/7/07, יום לאחר הגעת התובעים למלון פרצה שרפה במלון אשר בדיעבד התברר כי מקור השרפה בבעיה במערכת החשמל של המלון. בעקבות השרפה פונו התובעים מחדריהם באמצע הלילה. תוך שהם לוקחים כל דבר יקר ערך שניתן היה להציל לרבות טבעת יהלום שלאחר מכן נפלה לתובעת. התובעים מציינים כי פונו לרחוב סמוך למלון ולאחר מכן לברכת המלון. הפינוי והשהייה ארכו מספר שעות.

נזקים שלאחר השרפה והתנהגות (או חוסר התנהגות) הנתבעות

7.         בימים שלאחר השרפה, התובעים נאלצו לספוג ריח רע של פלסטיק חרוך. ובעיקר, השרפה גרמה לבעיות חשמל בכל רחבי המלון. מערכת החשמל התקולה גרמה לבעיות חמורות הן במתקני המלון והן במכשירי חשמל שבו. בין היתר, המזגנים לא פעלו, המעליות היו מושבתות, במקלחות היו מים קרים, מתקני נופש שעבדו על חשמל יצאו מכלל שימוש, אינטרנט לא עבד, מקרר, אורות וכיוצא באלה. כל האמור לעיל גרם לשהייה במלון ועם אורחי המלון להיות בלתי נסבלת.

8.         התובעים טענו והנתבעות לא חלקו על כך שהנוהג במקרים כגון דא, שנציגי הסוכנויות נסיעות מגיעים למלון לטפל בלקוחותיהם. בין היתר, אמורים הם לטפל בכל מה שקשור לאירוע, אישור המלון על כך וכו'. ברם, בעוד נציגי סוכנויות רבות הגיעו, נציגי הנתבעת 3 מיאנו מלהופיע.

9.         ביום הלפני אחרון בשעות הערב מנהלת השוק הישראלי אצל הנתבעת 3 הורתה לתובעים להתקשר עצמאית לנציג המקומי של הנתבעת 3, מר שחר בן אריה, וכך עשו התובעים. ברם להפתעתם הרבה גם התנהגות הנציג הייתה בכי רע. וכי הנציג האמור הבהיר לתובעים שאין בכוונתו להופיע, תוך שמאיים ומגדף את התובעים. בשיחה מאוחרת שנעשתה לאחראית, התנצלה האחרונה על התנהגות הנציג והוסיפה כי אין לה שליטה עליו. 

גדר המחלוקת וטענות הצדדים

10.        התובעים טוענים כי בפנייתם אל הנתבעות, השיבו האחרונות פינם ריקם. וכן התנערו מכל אחריות לאירוע שהוכחש גם כן. לא זו אף זו, הנתבעות לא ניסו אף לבוא במו"מ עם התובעים או לשמוע טענותיהם בעניין.

11.        התובעים מוסיפים כי הנתבעות חבות כלפיהם ע"פ דיני החוזים ודיני הנזיקין. וכי היו אמצעים בידי הנתבעות כדי להקטין את נזקם של התובעים. כך למשל יכלו הנתבעות לדאוג להעברה למלון אחר וכדומה.

12.        התובעים טוענים עוד כי הנתבעת 1 הפרה חובת הגילוי הנאות כשחדלה מלציין פרטים אודות המלון, התנהגות הנתבעות האחרות וכו'. כמו כן, חדלה הנתבעת 1 כמו הנתבעת 2 מלגלות לתובעים כי אין המלון מחזיק בתו תקן בטיחותי (מערכות גילוי עשן, מערכת אזעקת אש, דרכי מילוט, ריסוס מים אוטומטי וכיוצא באלה), בכך חדלה כלפי התובעים ועל כן אחראית בפיצויים.

13.        עוד מלינים התובעים באשר לקבלת החדרים המאוחרת שלוותה בלחצים מצד התובעים בשל כך שנאמר להם שאין מקומו במלון. כמו כן, מלינים התובעים לעניין הטיסות שנדחו פעמיים, פעם ראשונה במספר ימים ופעם שנייה במספר שעות. בדחייה השנייה, נודע לתובעים על כך רק בשדה התעופה וכן ללא ננקבה שעת טיסה. חוסר הוודאות בעניין זה נגרם בשל שביתה בנמל התעופה הטורקי שגרם לתובעים לחץ וחשש כבד שמא יאלצו להישאר שמן ממושך שנמל.