האנטנה של הרכב נשברה בכניסה לחניון בקניון- חב' השמירה תפצה

השאלה והתשובה בקליפת אגוז

1.         אדם תובע בגין נזק שנגרם לו על ידי הנתבע. הנתבע, מתכחש לנזק שגרם, מריץ את הנתבע הלוך ושוב, מתיש אותו ונוקט בסחבת, תוך שהוא מקווה כי התובע יתייאש ויוותר על דרישתו.  רק במועד הדיון בתביעה, הכוללת גם פיצוי בגין הוצאות ועגמת נפש, מציע הנתבע, אשר מודע למידת אחריותו לנזק, לשלם לתובע את הנזק שגרם לו.  את מלוא הנזק המקורי, ותו לא.

2.         האם על בית המשפט להסתפק בהצעת הנתבע לתשלום מלוא הנזק? והתשובה שלילית. לנתבע היו אפשרויות אינספור לסיים את הפרשה מבלי שזו תגיע לכותלי בית המשפט ותגרום לבזבוז זמן ומשאבים , ואולם הוא נמנע מעשות כן ומשכך, עליו לשאת בעלויות הכרוכות בכך.  במיוחד נכון הדבר כשמדובר בנתבעת שהיא חברה גדולה ומלכתחילה יחסי הכוחות בינה לבין התובע אינם שווים.  לצערנו, רוב הציבור אין לו את הזמן, המשאבים, והכוחות לנהל דיונים ארוכים על תביעות סכומים שאינם גדולים.  ממילא צריך בית המשפט להיחלץ לטובת התובעים הקטנים.  כל תשובה אחרת תעודד נתבעים/ות, ובעיקר נתבעים חזקים, לנסות ולהתיש את התובעים הצודקים בתביעותיהם.. 

3.         נציין כי הצדדים הסכימו כי בית המשפט יפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984, לרבות על ידי קבלת התביעה במלואה או דחייתה במלואה.

ומכאן לעובדות המקרה שלפנינו.  

העובדות כפי שנקבעו על ידי

4.         התובעת הינה הבעלים של רכב עמו הגיעה בתאריך 23.2.2007 לקניון ירושלים מקבוצת קניוני עזריאלי (נתבעים 1 ו-2).  בבדיקה הביטחונית שנערכה לרכב בכניסה לחניון הקניון על ידי מאבטח מחברת השמירה בע"מ, היא הנתבעת 3, סגר המאבטח את תא המטען של הרכב על האנטנה החשמלית של הרכב וגרם לה לשבר.

5.         עם התרחשות הנזק נקרא למקום רוברטו, אחראי משמרת אצל הנתבעת 3, וביקש כי התובעת תמציא לו הצעת מחיר לתיקון הנזק. ביום 25.2.2007 העבירה התובעת כמבוקש לרכישת האנטנה, אך לא זכתה במשך חודשים רבים לכל התייחסות.

6.         משפנה בעלה לאחר מספר חודשים לנתבעת, נאמר לו כי אחראי המשמרת רוברטו אינו עובד עוד במקום ולפיכך הפנו אותו לשני עובדים נוספים, אשר ביקשו שוב כי ימציא הצעת מחיר חדשה. בעלה של התובעת העביר לנציגי הנתבעת 3 את הצעת המחיר העדכנית, ומאז הגיע לטענתו כ - 15 פעם לברר כיצד מתקדם הטיפול בעניינו. בסופו של דבר ביום 30.7.2007 נמסר לו על ידי מנהל הנתבעת כי אין אפשרות לשלם לו את הפיצוי הנדרש. 

7.         מכאן התביעה, ונציין כי הנתבעת מס' 3 חברת השמירה בע"מ לקחה על עצמה את ההתחייבות והודיעה כי שתי הנתבעות הראשונות פטורות מאחריות.

8.         נחה דעתי שעובד הנתבעת 3 גרם את הנזק וכי אין לי כל ספק כי האחריות נחה על נתבעת 3.  יתירה מזו, ברור כי לו שילמה הנתבעת 3 את עלות האנטנה בסמוך לאחר קרות הנזק, או לו הציע נציג הנתבעת 3 חלק משמעותי של הפיצוי, לא הייתה תביעה זו מגיחה ובאה לאוויר העולם.

9.         אלא, שהנתבעת 3, כמפורט במכתב מיום 30.7.2007 סירבה לשלם לתובעת את עלות הנזק. תחת זאת, נקטה הנתבעת 3 במדיניות של סחבת והתשה כלפי התובעת. בתחילה, התעלמה הנתבעת 3 מפניות התובעת. בהמשך, ורק לאחר שבעלה של התובעת התייצב במשרדי הנתבעות, החל הטיפול בעניינה. ואולם גם אז לא נסתיימו תלאות התובעת. הנתבעת דחתה את בעלה של התובעת פעם אחר פעם, בתירוצים מתירוצים שונים, תוך שהיא מריצה אותו (לטענתו) הלוך ושוב למעלה מ - 15 פעמים.

10.        בנסיבות אלה אין מקום להסתפק בפיצוי המוצע.  על כל נתבעת המבקשת לפעול בסחבת, ובמיוחד כשמדובר בחברה גדולה, לדעת כי בסופו של יום תשלם לא רק את הנזק אלא גם את עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לתובעים.

סוף דבר

11.        במקרה שלפנינו תבעו התובעים סה"כ 4,000 ש"ח הכוללים את דמי עלות החלק והעבודה (כ 2,600 ש"ח) וכן הוצאות ועוגמת נפש על סך 1,400 ש"ח.  ייתכן ומן הראוי היה לתת להם פיצוי גבוה יותר, אך היות ובית המשפט איננו נוהג לפסוק לתובעים יותר מאשר מבקשים הם, אני פוסק לתובעים סך של 4,000 ש"ח שישולמו תוך 40 יום מהיום על ידי נתבעת 3, חברת השמירה בע"מ.  לא ישולמו, ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לבית משפט המחוזי.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה בלשכתי בהעדר הצדדים ובהסכמתם היום יום ראשון 16 נובמבר 2008.

                                                                                                אברהם נ. טננבוים

                                                                                                            שופט