ביהמ"ש: מותר למועדון למנוע כניסה מחמת קריטריון של גיל

1.         עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי התובע בסכום של 10,000 ש"ח בשל מניעת כניסתו ל"אייזן בר" שבבעלות הנתבעת (להלן - המועדון), ביום 4/10/07 בשעה 22:40.

2.         על פי כתב התביעה, התובע הגיע למועדון בלווית חבר, וכאשר ביקשו להיכנס - ביקשה מהם המארחת תעודת זהות.

            לטענת התובע, תעודות הזהות הוצגו ולמרות זאת התובע וחברו לא הורשו להיכנס בטענה שמדובר ברשימת מוזמנים שהם אינם כלולים בה. התובע טוען שלא ראה שום רשימת מוזמנים בידיה של המארחת ואנשים אחרים שהגיעו למקום נכנסו מבלי שהתבקשו להציג תעודת זהות ובלי שנכללו ברשימת מוזמנים כלשהי. המארחת לא השתכנעה אף כשהציג התובע בפניה תעודת מילואים ותעודת סטודנט, וביקשה ממנו בתקיפות לעזוב את המקום מבלי למסור לתובע את פרטיה על אף שביקש זאת.

3.         לטענת התובע, המארחת פעלה באופן שרירותי בהכניסה את המבלים האחרים מחד ובמניעת כניסתם של התובע וחברו מאידך.

            לטענתו, הוא חש מושפל ונגרמה לו עוגמת נפש רבה כתוצאה מכך שלא הורשה להיכנס למועדון ונדרש באופן שרירותי לעמוד בקריטריון (הצגת תעודת זהות והיותו כלול ברשימת מוזמנים) שלא נדרש מאף אדם אחר שהורשה להיכנס למועדון.

4.         העד מטעם הנתבעת, מר אורן רז המשמש כמאבטח במועדון, התייחס בדיון שהתקיים בפני ביום 2/11/08 לעובדה שהתובע וחברו הגיעו למועדון פעם נוספת, לאחר הגשת התביעה, ושוב לא הורשו להיכנס והפעם כתוצאה מכך שחברו של התובע זוהה על ידי אחד המאבטחים כמי שהיה בעייתי במועדון אחר. העד אמר, בין היתר:

" ... ואמרתי למארחת באותו רגע במכשיר קשר לא להכניס את הבחור כדי שלא נצטרך בהמשך, אם הוא בחור שמועד לפורענות, להוציא אותו" (פרוטוקול עמ' 6 שורות 13-10).

            יאמר מיד, כי הואיל והמקרה השני איננו חלק מכתב התביעה - אין מקום להתייחס אליו ועלינו להתייחס למקרה נשוא התביעה בלבד, שבו, כאמור, לא הורשה התובע להיכנס עקב אי הצגת תעודת זהות. 

5.         התובע מבסס את תביעתו על הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן - חוק איסור הפליה).

יודגש כי כתב התביעה איננו כולל טענות מפורשות בדבר פגיעה בשיוויון, שלא על פי חוק איסור הפליה, אלא מתבסס, כאמור, על חוק איסור הפליה בלבד.

6.         סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה קובע:

"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".

            סעיף 6 לחוק קובע מספר חזקות שנועדו להקל עם מי שמבקשים לתבוע בגין הפליה.

על פי סעיף זה, אם הוכיח התובע קיומה של חזקה מבין החזקות המנויות בו, כי אז "חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת".

            בסעיף 6(3) נקבעה חזקה כדלקמן:

"הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה".

7.         בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25/9/08, בר"ע 478/08 גיאת ניהול והשקעות בע"מ נ' ארז מור (פורסם בהוצאת נבו) ( להלן - פס"ד ארז מור), נדון מקרה דומה למקרה שלפנינו, שאירע באותו מועדון ביום 2/8/07, ואשר בו מנעה מארחת כניסה של המשיב ורעייתו בטענה שהכניסה אפשרית למוזמנים בלבד, בעוד שלשני זוגות נוספים שהיו עמם הותרה הכניסה, על אף שלא הזמינו מקומות מראש.

            בית המשפט המחוזי קבע כי על מנת שתצמח עילת תביעה על פי חוק איסור הפליה, על התובע להראות כי הפגיעה בו נעשתה בשל השתייכותו לאחת מאותן קבוצות שהוגדרו בסעיף 3(א) לחוק.

8.         כאמור, במקרה שלפנינו, התובע טוען כי הופלה בכך שנדרש להציג תעודת זהות.