1. התובעת נרשמה לקורס ספרות אצל הנתבע. עלות הקורס - 10,700 ש"ח. אין מחלוקת כי הקורס היה אמור להיפתח ביום 29.4.07, וכי מדובר בלימודים בשעות אחר הצהריים. הנתבעת עובדת בשעות הבוקר ועל כן נרשמה לקורס של אחר הצהריים, כפי שאמנם סומן בהסכם שנחתם בין הצדדים באותו מועד (נספח ג' לכתב התביעה).
אין מחלוקת כי התובעת שילמה עבור הקורס בתשלומים, באמצעות כרטיס אשראי.
2. התובעת טוענת כי הקורס לא החל ביום 29.4.07, כפי שנקבע בהסכם. לדבריה, היא התבקשה להמתין במקום והמתינה כמחצית השעה, תוך צפייה בעבודתם של תלמידים אחרים. תוך כך נשאלה התובעת אם היא יודעת לעשות "פן", ומשהשיבה בחיוב, התבקשה לעשות "פן" לשלוש לקוחות.
התובעת טוענת כי לאחר המתנה זו וביצוע ה"פן" ללקוחות, היא חשה מנוצלת ומרומה והבינה כי הקורס לא יתקיים בהתאם להסכם, ועל כן ביקשה בו במקום מהנתבע לבטל את העסקה.
הנתבע דחה בקשה זו וטען כי נוצרה בעייה זמנית, וכי הקורס יפתח כעבור מספר ימים, ביום 1.5.07. לדברי התובעת, הבטיח לה הנתבע כי אם גם אז לא תהיה מרוצה, תבוטל העסקה, וכספה יוחזר לה. לבקשת התובעת, כתב לה הנתבע, על גבי פתק - נספח ד'
לתביעה - כי אם תחליט לבטל את השתתפותה בקורס בשבוע הקרוב, "יוסדר העניין הכספי".
ביום 1.5.07 ביקשה שוב התובעת מהנתבע, בשיחת טלפון, לבטל את העסקה ונענתה כי הדבר אינו פשוט, וכי עליו לשוחח עם רואה החשבון שלו. התובעת שיגרה באותו מועד לנתבע הודעה בכתב על ביטול העסקה (נספח ה' לתביעה), ובאותו מועד אף פנתה בבקשה דומה לחברת כרטיסי האשראי.
ביום 2.5.07 הגיעה התובעת אל הנתבע וביקשה שוב לבטל את העסקה ולקבל את כספה בחזרה, והפעם השיב לה הנתבע כי תוכל לבטל את העסקה כנגד תשלום דמי ביטול בסך 5,000 ש"ח.
3. התובעת רצתה להימנע מאובדן סכום זה, ואף מהליכים משפטיים, ועל כן הסכימה להגיע למקום הקורס למחרת, 3.5.07, מועד שבו הבטיח לה הנתבע כי הקורס ייפתח.
התובעת אמנם הגיעה למחרת למקום הקורס, אך גם במועד זה לא הגיעו תלמידים, והקורס לא נפתח. התובעת שבה והודיעה לנתבע כי היא מבטלת את העסקה ביניהם.
הנתבע דחה את הודעתה והשיבה כי יהיה עליה להשתתף בקורס בלימודי בוקר, כיוון שקורס אחר-הצהריים לא ייפתח.
כאמור, התובעת עובדת בשעות הבוקר, ועל כן התקשרה בעסקה, בהסתמך על הקבוע בחוזה, כי הקורס יתקיים בשעות אחר הצהריים.
4. בינתיים חוייבה התובעת, באמצעות כרטיס האשראי, בתשלום הראשון בגין העסקה, בסך 1,070 ש"ח. בשל כך נאלצה התובעת לפנות פעם נוספת לחברת כרטיסי האשראי, ביום 4.5.07.
אין מחלוקת כי בסופו של דבר, לאחר מספר פניות של התובעת, ביטלה חברת כרטיסי האשראי את העסקה, וכי בפועל נגבה מהתובעת רק התשלום הראשון האמור.
5. ביום 6.5.07 הגיעה התובעת שוב אל הנתבע, בליווית בני משפחתה, וביקשה לסיים את המחלוקת בכך שיוחזר לה הסכום של 1,070 ש"ח שנגבה ממנה, והנתבע יתן לה אישור על ביטול העסקה.
לדבריה, הנתבע ושותפו דחו בקשה זו ואמרו לתובעת ולבני משפחתה: "לכו לבית המשפט"; ואף התלוננו כנגדם במשטרה תלונת שווא. אף התובעת מצידה התלוננה כנגד הנתבע במשטרה בגין גניבה ומרמה.
התובעת ביקשה להימנע מהליך משפטי, ועל כן פנתה למשרד התמ"ת ולמועצה הישראלית לצרכנות, אך לא הושגה הסכמה בין הצדדים (באותו שלב תבעה התובעת רק החזר של הסכום של 1,070 ש"ח שנגבה ממנה).
משמאמצי התובעת לקבל בחזרה את הסכום ששילמה לא נשאו פרי, היא הגישה את התביעה דנן.
6. בכתב ההגנה כפר הנתבע בכל טענות התובעת. הוא טען כי הקורס כן נפתח במועד שעל פי ההסכם, היינו: ביום 29.4.07, וכי השיעורים החלו במועד זה והתקיימו אף במועדים נוספים בחודש מאי, ובהם יום 1.5.07 ויום 3.5.07.