נימוקי הכרעת דין מזכה
ביום 21.9.08, עם תום שמיעת הראיות והסיכומים בתיק זה, ניתנה על ידי הכרעת דין בה הודעתי על זיכויים של הנאשמים מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
להלן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין המזכה:
כנגד הנאשמים - חברת "קווים" ונהג האוטובוס המועסק בחברה זו, מר אלחנטי שם טוב - הוגש כתב אישום המייחס להם בהתאמה - בעקבות אירוע שהתרחש ביום 30.7.06 - עבירות של אי עמידה בתנאי הרשיון, אי הפעלת שירות סדיר, אי עצירה בתחנה לאיסוף נוסע, והתנהגות בלתי נאותה כלפי נוסע, והכל בניגוד לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד-1974 ובניגוד לתקנות התעבורה ולחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, כמפורט בפרק הוראות החיקוק בכתב האישום.
בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען ע"י המאשימה כי נהג האוטובוס (נאשם מס' 2) לא עצר את האוטובוס בתחנה אלא אחריה במפרץ לאוטובוסים, וכי אילץ בכך נוסע שהינו נכה ומתקשה בהליכה, לרוץ אל האוטובוס כדי לעלות עליו.
עוד נטען שנהג האוטובוס התנהג אל אותו נוסע התנהגות בלתי הולמת בכך שבתגובה להערת הנוסע כי הוא אינו חייב לרוץ אחרי האוטובוס וכי הוא יטפל בזה, השיב לו, עפ"י הטענה, נהג האוטובוס: "תטפל קודם בחיזבאללה" וגם "רק חזרתי מחופשה וכבר אתה רוצה לקלקל לי אותה".
מטעם התביעה העיד הנוסע מר יצחק טנר אשר על יסוד תלונתו נפתחה החקירה והוגש כתב האישום.
מטעם ההגנה העיד נאשם מס' 2, נהג האוטובוס מר אלחנטי שם טוב.
בהסכמה הוגשה הודעת נאשם מס' 2 בחקירתו במשרד התחבורה (סומנה ת/1), ולבקשת ההגנה הוגש גם מכתב התלונה, המלווה בתרשים, ששלח הנוסע למשרד התחבורה (סומן נ/1).
לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מן העדים ולאחר מתן הדעת למיכלול נסיבות האירוע ולטיעוני הצדדים, ותוך שימת לב לכך כי נדרש אני גם לצקת תוכן למהות חובתי להזהיר עצמי על כי על יסוד עדות יחידה מטעמה ביקשה התביעה בתיק זה הרשעתם של הנאשמים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין נאשמת מס' 1 לזיכוי מן העבירות שיוחסו לה ודין נאשם מס' 2 לזיכוי מחמת הספק מן העבירות שיוחסו לו.
לא היתה מחלוקת כי נאשם מס' 2 עצר את האוטובוס במפרץ המיועד לעצירת אוטובוסים ובו עמודי תחנות אשר אחד מהם הוא עמוד התחנה של הקו הרלבנטי.
לא היתה מחלוקת כי עמוד התחנה הארעי הרלוונטי היה מוצב ממש בתחילתו של המפרץ הנ"ל באופן שאם היה נאשם מס' 2 עוצר עם חזית האוטובוס ליד עמוד התחנה הנ"ל היה חלק מן האוטובוס בולט אחורנית לנתיב הנסיעה וגורם שם להפרעה לתנועה.
נאשם מס' 2 גרס כי כל שנדרש הנוסע בנסיבות הללו לעשות הוא ללכת מעמוד התחנה כ-3 או 4 מטרים נוספים קדימה על מנת לעלות לאוטובוס.
הנוסע גרס כי נדרש הוא ללכת מעמוד התחנה כ - 10 עד 15 מטרים קדימה כדי לעלות לאוטובוס.
לא היתה מחלוקת כי נהג האוטובוס עצר ועמד עם האוטובוס באופן שהתאפשרה עליית הנוסע לאוטובוס וכי לא נע עם האוטובוס.
טענת הנוסע היתה כי חשש שהאוטובוס ינוע ויעזוב את המקום, ואולם לא היתה מחלוקת כי האוטובוס לא נע ולא עזב את המקום אלא לאחר שהנוסע עלה לאוטובוס.
ב"כ המאשימה ציין בהגינתו ובסיכומיו כי תחנת אוטובוס משתרעת מרחק של 9 מטרים מכל צד של עמוד התחנה.
נחה דעתי כי נהג האוטובוס עצר בתחום הנ"ל של 9 מטרים אך אוסיף ואומר כי אף אם חרג נהג האוטובוס קדימה מתחום זה מטרים בודדים בלבד ושם עצר, אין זה אלא זוטי דברים שנבעו מחובתו הנוספת של נהג האוטובוס והיא שלא לגרום להפרעה לתנועה בנתיב הנסיעה ולגרום בכך לסיכון לתנועה.