בפניי תביעה אשר במסגרתה עתר התובע, בוהן סמי, בשם אשתו הלוקה בשמיעתה, לחייב את הנתבעת, ליאורה בירן, קלינאית תקשורת ומנהלת במכון "קולן" באשדוד (להלן- המכון), לשלם לו סכום של 17,800 ש"ח, כהחזר כספי עבור מכשירי השמיעה שרכש במכון בעלות של 8,200 ש"ח אשר לטענתו אינם תקינים (להלן- המכשירים), וכפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו כתוצאה מקלקולים חוזרים ונשנים במכשירים.
לטענת התובע, ביום 1.3.06 רכש עבור אשתו שני מכשירי שמיעה מהנתבעת. לאחר מספר ימים אחד המכשירים התקלקל ונמסר לנתבעת לתיקון, ולמרות שביקש לזרז את התיקון, המכשיר חזר מתיקון רק לאחר שלושה שבועות. לאחר התיקון, המכשירים הוסיפו להתקלקל והוכנסו לתיקון, כשבכל פעם שאחד המכשירים מצוי בתיקון, אשתו לא יכולה לתפקד או לשמוע.
לדבריו, למרות פניות חוזרות ונשנות לנתבעת בבקשה כי תחליף את המכשירים במכשירים אחרים, לא זכה לתשובה, ובכל פעם שהיתה תקלה, התבקש ע"י משרד המכון להביא את המכשיר לתיקון.
התובע ציין כי בתחילה הגיש תביעה להחלפת מכשירי השמיעה במכשירים אחרים, אך המכון שכנע אותו לבטל את התביעה וכך עשה (מבדיקה עולה כי המדובר בת"ק 219/07, שהוגשה ביום 8.2.07, ונמחקה לבקשת התובע ביום 25.11.07). לטענתו, התביעה שבפניי הוגשה מכיוון שהבעיות חזרו והוא חש שמזלזלים בבעיותיו, ולכן כיום הוא עותר להשבת כספו ולפצותו בגין עוגמת הנפש.
הנתבעת בכתב ההגנה טענה, כי טיפולה בעניינה של אשת התובע היה מסור, ולראיה - למרות שהאחריות על המכשירים הסתיימה מזמן (בפברואר 2008), בכל זאת המשיכה לתת שירות, וגם בחודש מאי 2008 דאגה שיוחלף לאשת התובע מגבר. לטענתה, התובע אף לא שילם את כל עלות המכשירים, שכן קופת החולים "מכבי" נתנה לו החזר על חלק נכבד מהסכום.
לטענתה, השמיעה של אשת התובע הידרדרה עד כדי ליקוי עמוק ולכן הבעיה אינה במכשירים אלא במצבה הרפואי.
הנתבעת צירפה את תיק הלקוחה של אשת התובע, ממנו עולה כי המכשירים נשלחו פעמים רבות לתיקון ותוקנו על חשבון היבואן, וכי גם לאחר חלוף תקופת האחריות למכשירים, תוקן מגבר במכשיר אחד על חשבון החברה, ועל המכשיר השני נדרשה עלות תיקון מופחתת, אך בשל סירובו של התובע לשלמה - המכשיר לא תוקן.
עוד טענה הנתבעת, כי התובע ביקש להחליף את המכשירים ולתת לאשתו לנסיון מכשיר חדש בשם "ניטרו", אשר להערכתה המקצועית אינו מתאים לסוג הליקוי ממנו סובלת אשת התובע, ואולם בשל לחצו של התובע על קלינאית החברה המייצרת, הוחלט לנסותו. ואולם, מאחר והתובע סירב לשלם עבור המכשיר החדש, למרות שהובטח לו כי אם ירצה להחזירו התשלום יוחזר, המכשיר הוחזר לחברה, כשהנתבעת נשאה בעלויות ההחזרה.
לדברי הנתבעת, היא נתנה בעבר לרעייתו של התובע מספר מכשירים חזקים בהשאלה וללא תשלום, והתובע טען כי אינם עוזרים לה.
להערכת הנתבעת, מצבה של אשת התובע מתאים לשתל שבלול ולא למכשירי שמיעה רגילים.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 3.9.08, סיפר התובע כי בשל הקלקולים החוזרים ונשנים, ביקש מהנתבעת כשנה לאחר הרכישה, להחליף את המכשירים במכשירים אחרים או לתת לו החזר כספי על מנת שיוכל לפנות למכון אחר, אך היא סירבה. לפיכך, הגיש תביעה לבית משפט זה, אך כשמזכירתה של הנתבעת שכנעה אותה להחליף לאשתו מכשירים, הוא ביקש לבטל את התביעה.
לטענתו, לאחר הגשת התביעה, הנתבעת סיפקה לאשתו מכשירים אחרים שלא התאימו, ואז ביקש ממנה להזמין עבור אשתו לנסיון את מכשיר ה"ניטרו", עליו קרא שהוא מיועד לירידת שמיעה חזקה. לאחר מספר שיחות, ביקשה ממנו הנתבעת תשלום עבור הזמנת המכשיר החדש, אך הוא סירב בטענה שכבר שילם על המכשירים הישנים שאינם תקינים, ואמר שישלם רק לאחר שיראה שהמכשיר החדש עוזר לאשתו. לטענתו, מכיוון שהנתבעת סירבה, הוא הגיש שנית את התביעה.
לטענת התובע, כיום המכשירים ממשיכים להתקלקל. לאחרונה המכשירים חזרו מתיקון, והנתבעת ביקשה תשלום מכיוון שנגמרה האחריות, אך הוא סירב לשלם.
התובע אישר את טענת הנתבעת כי קיבל החזר מקופת החולים שלו על עלות המכשירים, אך לטענתו אינו זוכר את גובה ההחזר, ומעריכו בכ- 75% מעלות המכשירים, ובערך 6,000 ש"ח.
לדבריו, נכון ליום הדיון, יש בידי אשתו מכשירים שהיא בקושי שומעת בהם, ושהיא לא נהנתה מהם בכל תקופת השימוש, ולכן הוא עותר לקבל בחזרה את כספו, ולפצותו על עוגמת הנפש שנגרמה לו ולאשתו, כתוצאה מהפגיעה בשמיעתה ובאיכות חיי משפחתה בכל התקופה האמורה.
התובע סירב לגישור או לבדיקות נוספות, וביקש לסיים את הקשר עם הנתבעת, כדי שיוכל לבדוק רכישת מכשירים אחרים בחברות אחרות, וזאת לפני שיבחנו את הצורך בביצוע ניתוח.
במהלך הדיון האמור, טענה הנתבעת כי אשת התובע היא לקוחה ותיקה אשר רכשה מכשירי שמיעה במכון גם קודם לרכישה נשוא התביעה. לטענתה, היא ויתרה לתובע על חוב מתיקון המכשיר הקודם, ונתנה לו הנחה גדולה ברכישת המכשירים החדשים.
הנתבעת הסכימה כי בתחילה היו בעיות עם המכשירים, וכי המכשירים היו בתיקון בחברה. לטענתה, לאחר התביעה הראשונה, באפריל 2007, היא ערכה מספר נסיונות להחליף לאשת התובע את המכשירים למכשירים אחרים, אך זו טענה שאינה שומעת בהם טוב, ולכן המשיכו לתקן את המכשירים הישנים.
לטענת הנתבעת, המכשירים שמותקנים בתוך האוזן נוטים להתקלקל כתוצאה מרטיבות, הפרשות וזיעה, ולכן הוחלפו הרבה רסיברים על חשבון הנתבעת. לשאלת ביהמ"ש, אישרה הנתבעת כי במכשירים הישנים (שהיו אף הם מכשירים בתוך האוזן) היו פחות תקלות, אך זאת לטענתה גם מהסיבה שבשנת 2005 היתה לאשת התובע נפילה גדולה מאד בשמיעה.