ק"פ
בית משפט השלום פתח-תקוה
|
105-08
12/10/2008
|
בפני השופט:
סגן הנשיא אהרן ד. גולדס
|
- נגד - |
התובע:
רוני א.אילן עו"ד
|
הנתבע:
טלמור עופר
|
החלטה |
בפני בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 23.9.08 בדבר המצאת תצהירי עדי הקובל. ביום 21.8.08 הגיש הקובל קובלנה פלילית פרטית כנגד הנאשם המייחסת לנאשם עבירה של פרסום לשון הרע בניגוד לחוק איסור לשון הרע. בקובלנה הפלילית מופיעים פרטיהם של תשעה עדי תביעה.
בפתח ישיבת יום 23.9.08 וטרם ניתן מענה לקובלנה, טען ב"כ הנאשם כי הקובל לא המציא לנאשם כל ראיה או מסמך בכדי שיוכל הנאשם להכין הגנתו כראוי מפני הקובלנה. ב"כ הקובל השיב כי חומר הראיות פתוח לעיונו של הנאשם ויסופק לנאשם על פי דרישתו וכדבריו "אם ביהמ"ש ירצה שנביא תצהירים נשמח לעשות כן
".
בהחלטתי מיום 23.9.08 קבעתי כי הקובל ימציא לצד שכנגד את העדויות שבידי התביעה עד ליום 23.10.08 כאשר העדויות תהיינה ערוכות בתצהיר.
ביום 24.9.08 הגיש ב"כ הקובל בקשה לעיון מחדש בהחלטתי לעיל, היא הבקשה שלפני. בבקשתו ציין ב"כ הקובל לאי תחולת סעיף 74 לחסד"פ על קובלנה פלילית פרטית. ב"כ הקובל הפנה בבקשתו לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בבש"פ 3503/91
אבי שוברט נ' שאול צפריר (להלן: "עניין שוברט
") וטען כי הפסיקה הדנה בנושא עיון בחומר חקירה בהליך של קובלנה פלילית קובעת כי אין חובה מצידו של קובל להעביר לידי הנאשם תמצית ו/או תצהיר בעניין עדויות עדי הקובל וכי כל חובתו מצטמצמת לכדי המצאת ראיות בכתב שהוא מבקש להגיש לביהמ"ש במסגרת ההליך.
בתגובה לבקשת הקובל, טען המשיב כי הפסיקה קובעת באופן חד משמעי כי אין לפגוע בזכויות ההגנה של הנאשם בהליך של קובלנה פרטית כפי שקיימת בהליך פלילי הנפתח בכתב אישום ולפיכך עתר להותיר את החלטתי לעניין חובת הגשת תצהירי עדי הקובל על כנה ובכך לשמור על האיזון הראוי של שמירה על זכויות ההגנה של הנאשם בהליך פלילי.
דיון:
תחולת הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי על קובלנה פלילית פרטית
סעיפים 77-60 לחסד"פ הקובעים את דרכי ההגשה של קובלנה פלילית פרטית מחילים את ההוראות הנוגעות לכתב אישום גם על קובלנה.ראה סעיף 70 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ
") שזה לשונו:
"דין קובלנה
הוראות חוק זה הנוגעות לכתב אישום יחולו על קובלנה, בשינויים לפי הענין ; בכל מקום שמדובר בכתב אישום גם קובלנה במשמע, ובכל מקום שמדובר בתובע גם קובל במשמע, אם אין כוונה אחרת משתמעת
."
סעיף 74 לחסד"פ שכותרתו: "עיון בחומר החקירה", קובע לאמור;
"(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו".
בהתאם לאמור בסעיף 74 לעיל, משהוגש כתב אישום- והוראות אלו יחולו אף על קובלנה כאמור בסעיף 70 לחסד"פ, רשאי הנאשם לעיין בחומר בחקירה הנוגע לאישום.
סעיף 77 לחסד"פ קובע לאמור:
סייג להבאת ראיות
"(א) לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך.
(ב) הודעה של עד בענינים פורמליים שאינם מהותיים לבירורהאשמה, אין חובה שתהא בכתב, אולם התובע ימסור לנאשם או לסניגורו — זמן סביר מראש — את שם העד, ואת עיקר התוכן של עדותו לפי הידוע לתביעה, זולת אם ויתרו על כך.".
הנה כי כן, בית המשפט לא ישמע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה ההזדמנות הסבירה לעיין בראיה שהתובע (ובענייננו הקובל) מבקש להגיש באמצעות העד או את הודעת העד בחקירה. מסעיף 77 (ב) ניתן ללמוד בדרך של קל וחומר כי הודעה של עד בעניינים מהותיים, יש למסור לנאשם או לסניגורו בכתב. בהעדר הודעה בכתב של העד, או מסירת עיקר התוכן של עדותו לסניגור, קובע סעיף 77(א) לחוק סדר הדין הפלילי כי התובע לא יהיה רשאי להשמיע את העד.
המלומד יעקב קדמי, בספרו "על סדר הדין בפלילים", , חלק ב', בעמ' 708, כותב: