ביהמ"ש: בתקופת בחירות אין להשחית את פני העיר ולהדביק מודעות שלא ע"פ החוק

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים תל אביב יפו (כב' השופט א' אטיאס) בת.פ. 4941/03 מיום 9.11.04 לפיו הורשע המערער בעבירה של לכלוך רשות הרבים ע"י הדבקת מודעות, בניגוד לסעיפים 2 ו- 5 ביחד עם סעיף 13 לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד-1984 (להלן: " החוק").

כתב האישום מייחס למערער הדבקת מודעות שעליהן הכיתוב " אשר אואקנין כי תל אביב יפו בראש אחד עם הליכוד" ותמונה של המערער.

המודעות נמצאו מודבקות במקומות שונים ובמספר תאריכים כמפורט בכתב האישום.

כל המודעות היו זהות בגודלן ותוכנן.

על הנאשם הוטל קנס כספי בסך 4,000 ש"ח וכן ציווה עליו בית המשפט לחתום על התחייבות בסך 8,000 ש"ח להימנע מביצוע העבירה בה הורשע למשך שלוש שנים.

2.         בערעור טוען ב"כ המערער כי את המודעות לא תלה המערער. הוא מסר לעיריית ת"א מודעות לתלייה על לוחות מודעות ושילם עבור שירות זה. אי לכך, לא היה לו אחר מה לפקח, כך שעמד גם בדרישות לפי סעיף 5 (א)(ב) לחוק.

הוא גם מעורר ספק באשר לנסיבות של תליית המודעות כמפורט בכתב האישום ומפנה לסתירות בעדויות הפקחים, תוך שהוא מציין כי גם השופט העלה תהיות לגביהן. לטענתו, מעבר למודעות שהועברו לעירייה נותרו מודעות שנועדו לתלייה בחוגי בית ואם הודבקו על ידי מאן דהוא אחר בניגוד להנחיות אין להרשיע בכך את המערער.

3.         מנגד טוענת ב"כ המשיבה כי אין סתירות בעדויות הפקחים. כל מפקח העלה את גרסתו ומדובר במקומות שונים בהם הודבקו המודעות, המערער לא עמד בהגנות שקבע החוק, הופקו מטעם המערער כ-300 מודעות ורק 150 הועברו לעירייה, כ-150 מודעות נותרו בידי המערער. משחילקו חבילות של מודעות עבור כנסים בבתים צריך היה המערער לפקח על השימוש שנעשה בהם. אם לא עשה כך, הרי שעצם עיניים. גם אם מנהל הקמפיין שלו הוא זה שטיפל בפועל בנושא המודעות, הרי המערער הוא זה שהאציל סמכויות ועל כן אין הוא פטור מאחריות בעצמו.

דיון ומסקנות

4.         שתי השאלות המרכזיות להכרעה בערעור הן:

א.         האם עובדתית הוכח כי המודעות היו מודבקות במקומות ובמועדים הנקובים בכתב האישום.

ב.         האם עומדת למערער ההגנה בהתאם לסעיף 5 א (ב) לחוק והאם הוכיח את התנאים המצטברים בהגנה זו.

אשר לשאלה הראשונה - מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא כי הורם הנטל וכי המודעות אכן הודבקו במקומות ובתאריכים עליהם העידו עדי התביעה.

אינני רואה כל בסיס לטענה כי קיים ספק אם המודעות נתלו במקומות ובנסיבות המתוארות בכתב האישום ובעדויות הפקחים. 

בית משפט קמא האמין לפקחים אשר עדותם לא נסמכה על הזכרון, אלא הוגשו גם תמונות המודעות אשר צולמו והדוחות. עיינתי במוצגים ואין לי לומר אלא שהתמונות מדברות בעד עצמן. נראה בבירור שאינן מודבקות על לוחות מודעות תקניים, אלא על ארונות סעף ועל קיר אשר על פי העדות והדו"ח זהו קיר האיצטדיון שברח' ישראל גורי פינת קיבוץ גלויות.

ב"כ המערער מבקש להבנות מתמיהה שהעלה בית משפט קמא בהכרעת הדין, הסיבה לכך היא כי במהלך שמיעת הראיות התברר כי הדו"ח ת/2 אשר חתום עליו הפקח לוי נכתב ע"י הפקח מלמד. טענה זו הועלתה גם בפני בית משפט קמא והוא דחה אותה בצורה מפורשת, הוא הבהיר כי:

"חקירת ב"כ הנאשם בענ יין לא מיצתה את עצמה ונסיבות עריכת הדו"ח נותרו לא ברורות. הפקח לוי לא נשאל כלל בחקירה נגדית אם הוא זה שערך את הדוח. הפקח מלמד, אשר נשאל על כך, טען כי הדו"ח, למעט החתימה ומספר המפקח, נכתב בכתב ידו. אין בכך כדי לשלול את רישום הדברים מפי הפקח לוי ואת נוכחותו של הפקח לוי בזמן עריכת הדו"ח. אף לא אחד מהפקחים נשאל על כך על ידי ב"כ הנאשמים .

הפקח לוי מסר כי הוא זה שצילם את התמונות ודבריו אלה לא נסתרו בחקירתו הנגדית או בחקירה הנגדית של הפקח מלמד, לפיכך אין להטיל ספק בצילומים שהוגשו באמצעות הפקח לוי במקומם ובמועד צילומם ".

            לא במקרה הבאתי את הדברים במלואם, שכן כאשר קוראים את השורה הבודדת במסגרת הקשר הדברים בו נאמרה (ולא מנתקים אותה מהקשרה), ברורה הנמקתו של בית משפט קמא, מסקנתו חד משמעית ואין כל מקום להתערב בה.