א
בית משפט השלום ירושלים
|
7074-05
07/08/2008
|
בפני השופט:
א' דראל
|
- נגד - |
התובע:
1. עזבון המנוח עובדיה אליהו ז"ל 2. שרה אליהו 3. ארז אליהו 4. אלון אליהו 5. תומר עליהו 6. אמיר אליהו 7. אליאב אליהו
עו"ד אסף פוזנר
|
הנתבע:
1. קופת חולים כללית 2. הסתדרות מדיצינית הדסה 3. בית החולים ביקור חולים
עו"ד מירי ניסני יצחק עו"ד זאב וייל ומיכל מישל
|
פסק-דין |
מבוא
1. 1. המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1 (להלן:
"המנוח") הלך לעולמו ביום 20.10.04. עניינה של התובענה הוא טענת התובעים כי הנתבעים גרמו לכך שהמנוח קיבל בשתי הזדמנויות שונות תרופה מסוג
אופטלגין אף שהיה רגיש לה תוך התעלמות מרגישותו לתרופה זו.
2. 2. נטילת התרופה, כך הטענה, גרמה לאנאפילקסיס (ANAPHYLAXIS) - תגובה לחשיפה לאנטיגן המצוי בתרופה. לאחר נטילת התרופה בפעם השנייה ביום 5.1.04 התמוטט המנוח באופן מיידי ובהמשך בחלוף מספר חודשים נפטר.
3. 3. על פי הנטען בכתב התביעה היה המנוח רגיש לאופטלגין מאז שנת 1991. במחצית שנת 2003 החל המנוח לסבול מכאבי גרון ובהמשך אובחן כסובל מגידול סרטני במיתר הקול הימני.
4. 4. ביום 4.11.03 הוא הופנה לנתבע מס' 3, (להלן:
"ביקור חולים") לצורך כריתת גוש וביצוע ביופסיה כשהוא מצויד בטופס סיכום רפואי שהונפק מתיקו אצל הנתבעת מס' 1 (להלן:
"קופת חולים"). על הטופס נרשמה רגישותו לאופטלגין. לאחר הניתוח ניתן למנוח טיפול תרופתי שכלל אופטלגין. המנוח שוחרר מבית החולים ללא רישום רגישותו.
5. 5. בהמשך החל המנוח, לפי הפניית ביקור חולים, לקבל טיפול במרפאת הרדיותרפיה של הנתבעת מס' 2 (להלן:
"הדסה"). גם במסגרת הטיפול בבית החולים הדסה נשמט דבר רגישותו של המנוח לאופטלגין מהמסמכים הרפואיים. לאחר שבוצעה סדרת טיפולים יומיים התלונן המנוח על תופעות הלוואי ואחד הרופאים בהדסה רשם לו מרשם לאופטלגין.
6. 6. המנוח פנה לרופאת המשפחה בקופת החולים לצורך אישור המרשם והאחרונה אישרה את המרשם בחתימתה מבלי לבחון את התיק הרפואי. בית המרקחת של קופת חולים, ניפק למנוח בקבוק סירופ של תרופה בשם V-TALGIN, שהוא תכשיר גנרי של אופטלגין.
7. 7. עם הגיע המנוח לביתו הוא נטל את התרופה וזמן קצר לאחר מכן התמוטט ואיבד את הכרתו. מאז ועד לפטירתו המנוח לא התאושש ושהה במצב וגטטיבי.
8. 8. כאמור, התובעים טוענים כי הנתבעים התרשלו כלפי המנוח בכך שיצרו חשיפה חוזרת של המנוח לאופטלגין בשל מתן התרופה בבית החולים ביקור חולים, בהמשך התרשלו בחשיפתו לאופטלגין בפעם השניה אשר הביאה לתוצאה הקטלנית. לטענתם שני בתי החולים: ביקור חולים שנתן למנוח אופטלגין בפעם הראשונה ולא ציין כי הוא רגיש לכך במסמכים הרפואיים והדסה שנתן למנוח מרשם לאופטלגין אשר נופק לאחר מכן על ידי קופת החולים התרשלו. עוד נטען להתרשלותה של רופאת המשפחה ושל קופת החולים באישור המרשם ובניפוק התרופה מבלי שנבדק התיק הרפואי הכולל התרעה כי החולה רגיש לאופטלגין.
9. 9. הנתבעים חולקים על טענות התובעים. הם טוענים כי המנוח כלל לא היה רגיש לאופטלגין. הם סבורים שלרישום שהיה על כך בתיקו הרפואי לא היה בסיס והוא נשען על חשדות והשערות שלא נבדקו. בהמשך הם טוענים כי המנוח לא התמוטט בשל נטילת האופטלגין אלא בשל אירוע של אוטם שריר הלב וזאת על רקע גורמי סיכון אחרים ומחלות מהן סבל המנוח. לחילופין, נטען כי המנוח ובני משפחתו לא יידעו את בתי החולים על דבר הרגישות ולא מסרו את גיליון סיכום התיק הרפואי.
10. 10. במהלך שמיעת הראיות העידו בנו של המנוח, ארז אליהו (להלן:
"ארז"), אחייניתו ימית בראשי, והרופאים שהיו מעורבים בטיפול בו: ד"ר אילן חברון שטיפל בו בביקור חולים, רופאי הדסה - ד"ר עירית מרלה וד"ר איגור נמירובסקי, רופאת המשפחה ד"ר נטליה פנדיור והרוקחת נירית בוחניק. עוד הוגשו חוות דעתם של שלושה מומחים: פרופ' אליעזר קיטאי מטעם התובעים, פרופ' יורם לבוא ופרופ' יאיר יודפת מטעם הנתבעים.
השאלות העומדות להכרעה
11. 11. לצורך ההכרעה בתובענה יש לדון בשאלות הבאות:
א. א. האם המנוח היה רגיש לאופטלגין?
ב. ב. מה גרם למותו של המנוח - האם חשיפתו החוזרת לאופטלגין או גורמי סיכון אחרים - שהביאו לאוטם חריף בשריר הלב, ללא קשר לנטילת התרופה?
ג. ג. ככל שהגורם לנזק הוא החשיפה לאופטלגין, האם מוטלת אחריות לחשיפה זו על כל אחד מהגורמים: בית החולים ביקור חולים, בית החולים הדסה וקופת החולים. ההכרעה בשאלה זו מצריכה בירור עובדתי לגבי הנסיבות המדויקות של מתן האופטלגין בביקור חולים, מתן המרשם בהדסה, אישורו וניפוקו בקופת חולים.
ד. ד. מה מידת אחריותו של כל אחד מהגורמים, אם בכלל, האם ניתק הקשר הסיבתי בין אחריות מי מהם לבין הנזק בשל התרשלותו של האחר?
ה. ה. האם יש להטיל על התובע אשם תורם?
ו. ו. הערכת הנזק.