ת
בית המשפט לתעבורה ירושלים
|
9186-08
20/07/2008
|
בפני השופט:
אברהם טננבוים
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל ע"י לשכת תביעות את"ן י-ם
עו"ד פרנק מארק
|
הנתבע:
בוטה תמיר עינן
עו"ד דמארי עודד
|
| גזר דין |
1. הנאשם, מר בוטה תמיר עינן (להלן:
"הנאשם"), הורשע על כך שסירב להיבדק בדיקת שכרות ולפיכך ועל פי הוראות החוק נמצא אשם בנהיגה בשכרות. תמצית הטענה העובדתית היא כי ביום 1.1.2008 נהג הנאשם ברכב פיאט שמספרו 1534127 בכביש מס' 38 לכיוון צפון. הנאשם נעצר לבדיקה שגרתית, במהלכה התבקש לבצע בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף.
2. הנאשם לא אמר כי הוא מסרב להיבדק, ואף ביצע את הבדיקה ונשף לפיית המכשיר. הנשיפה הראשונה אכן הניבה תוצאה גבוהה של 590 מיקרוגרם. אלא שכל נשיפותיו הבאות היו פסולות ולא הניבו תוצאה תקינה. למעשה, ועמדתי על כך בהכרעת הדין בהרחבה, הכשיל הנאשם את הבדיקה בהתנהגותו.
הענישה הראויה במקרה של סירוב
3. כידוע, הוראת סעיף 64 ד' לפקודת תעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן:
"הפקודה"), קובעת כי המסרב ליתן דגימת אוויר נשוף לבדיקה לפי דרישת שוטר, רואים אותו כמי שנהג בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודה. סעיף 39א לפקודה קובע כי העונש המינימלי לעבירה של נהיגה בשכרות הוא פסילה שלא תפחת משנתיים ימים.
4. העונש הראוי נגזר, בין היתר, מגובה השכרות. ככל שמדובר בשכרות גבוהה, ראוי שהעונש יהיה גבוה יותר. ולהיפך. במידה והשכרות מינימלית, יש אולי מקום אפילו לרדת מתקופת המינימום.
5. כיצד יש להתייחס לנהיגה בשכרות הנובעת מסירוב? סבור אני, וציינתי זאת בתפ (י-ם) (מ"י נ. עידן ברינזר 630/07 שניתן ביום 18.7.2007) כי במקרה כזה מן הראוי להטיל עונש חמור יותר ולראות במסרב כשיכור ברמת שיכרות גבוהה. זאת משתי סיבות מצטברות ומשלימות. ראשית, אם לא נחליט כן, הרי כל מי שנוהג בשכרות כבדה יעדיף לסרב להיבדק. לא ייתכן שמי שלא שיתף פעולה עם הרשויות ונמנע מבדיקה, ירוויח ממעשיו ויצא חוטא נשכר. שנית, יש לפעול לכך שהציבור ישתף פעולה ככל הניתן עם הבדיקה ולא ינסה להתחמק בתירוצים אלו ואחרים. אציין שוב כי בגזר הדין שם פירטתי את כל הסיבות לכך בהרחבה, ונימוקי כאן הם בנוסף למה שנכתב שם.
נסיבות המקרה דנן וטענות הצדדים לענישה
6. הענישה היא כמובן אינדיבידואלית וכל מקרה לגופו. הנאשם במקרה דנן כפר בעובדות כתב האישום, ניהל משפט הוכחות, גזל מזמנו של בית המשפט ולא נטל אחריות למעשיו
7. לטענת הסניגור, מדובר בבחור צעיר, רווק, נורמטיבי וככלל שומר חוק. הנאשם סובל מנכויות שונות, עובד בתחום הקבלנות ונזקק לרכב לצורך עבודתו וההגעה אליה. לטענת ב"כ פסילת רישיונו עלולה להביא לאיבוד מקום עבודתו. אשר לכן ביקש הסניגור פסילה מינימלית.
8. התביעה לעומת זאת ביקשה עונש פסילה מעל לתקופת המינימום שכן לטענתה אין להסתפק בעונש מינימום במקרים מעין אלו. בנוסף טענה התביעה כי מדובר בנאשם שמתחמק מאחריותו, מנסה להטיל אשמה על אחרים ואין לו להלין אלא על עצמו.
9. לאחר ששקלתי, לא מצאתי כי קיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לחרוג מהקביעה הכללית כי יש להחמיר בדינו של מי שסירב להיבדק. רוב מוחלט של "עברייני התעבורה" הם אנשים הגונים, נורמטיבים ושומרי חוק. אין הבדל בין הנאשם לכלל הנאשמים בתעבורה המובאים לפני.
סוף דבר
10. לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את נסיבות האירוע ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי בהרתעת נהגים מנהיגה בזמן שכרות ומסירוב להיבדק בבדיקת שכרות, ולאחר שהקשבתי לסניגור שעשה כל שביכולתו בנסיבות העניין, אני דן את הנאשם כדלהלן:
פסילה מלנהוג על כל רכב שהוא לתקופה של שלושים חודשים. הנאשם יפקיד רישיונו תוך שישים יום מהיום והוא מוזהר כי העונש המקובל לנהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל.
קנס בסך שלושת אלפים ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשלושה תשלומים החל מיום 15.9.2008. לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לתשלום מיידי.
בנסיבות העניין והיות וממילא יצטרך לעמוד בבחינות חדשות לרישיון נהיגה, אין מקום לרכיבי ענישה נוספים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום. במידה ויוגש ערעור, מעכב ביצוע עד להחלטה בערעור.
המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים.
ניתנה בלשכתי בהעדר הצדדים היום יום ראשון 20 יולי 2008.