בית הדין מוסמך לדון בתביעה לפירוק שיתוף שנכרכה לאחר שבית הדין פסק כי האשה חייבת לקבל גט

ענינה של החלטה זו הוא סמכות בית הדין לדון בנושא הרכוש שנכרך בתביעת הגירושין.

הצדדים נישאו כדמו"י בשנת התשמ"ה (30 ביולי 1985). מנישואין אלו נולדו לצדדים שני ילדים, שהינם כיום בגירים. הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת, אך בנפרד (בקומות נפרדות), בביתם המשותף שבישוב כ'. הבית רשום ע"ש שניהם. לצדדים, ובעיקר לתובע, כספים ורכוש רב שצברו הן מקודם לנישואין והן במהלך חיי הנישואין המשותפים. חלקם בארץ וחלקם בחו"ל בחשבונות בנקים שונים.

בין הצדדים גבה טורא רבה, ושלום הבית הופר. להלן השתלשלות התובענות המשפטיות שביניהם :

א.          בתאריך י"ד במנחם-אב התשס"ו, 08/08/06, הגישה האשה תביעה רכושית לבית המשפט לעניני משפחה בכפר סבא שכותרתה - "תביעה רכושית - מתן חשבונות, פסק דין הצהרתי, שמירת זכויות, סעדים עפ"י סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג (התשל"ג, 1973)".

ב.           בתאריך כ"ב בניסן התשס"ז, 10/04/07, הגיש הבעל תביעת גירושין בבית-הדין הרבני בנתניה וכרך לה את עניני המשמורת וחינוך הילדים. לאחר מכן בתאריך ט"ז באלול, 30/08/07, הגיש הבעל הוספה לתביעת הגירושין וכרך בה את נושא פירוק השיתוף במקרקעין ובמיטלטלין, קרי: בית הצדדים ותכולתו.

ג.            בתאריך ב' בתמוז התשס"ו, 18/06/07, הוציא בית הדין פסיקה האומרת כי האשה חייבת בקבלת גיטה, וקיבל בכך את תביעת הגירושין של הבעל. עוד נכתב שם בפסק הדין - "שני בני הזוג אינם חפצים בשלום בית, שניהם חפצים בגירושין... כאשר שני בני הזוג רוצים להתגרש והמניעה לגירושין היא "שוט" כנגד הבעל בענייני רכוש, שומה על בית-הדין למנוע זאת".

ד.           פסק דין זה אושר ע"י כב' בית-הדין הגדול בתאריך ג' כסלו התשס"ח, 15/11/07, ובכך דחה את ערעורה של האשה. בשולי פסק הדין שם נכתב: "יצויין שכל העניינים הרכושיים שבין הצדדים נידונים בערכאה אחרת".

ה.          חמשה ימים לאחר פסיקת בית-הדין הגדול, בתאריך ח' בכסלו, 20/11, התקיים בבית-הדין הרבני האזורי בנתניה דיון בנושא פירוק השיתוף - לאור תביעת הבעל למנות כונס נכסים על הבית.

בית הדין הוציא החלטה ולפיה הוא לא יכול לתת סעד לפירוק שיתוף. הנימוק להחלטה זו היה מאחר וטרם ניתנה החלטה בבית-הדין הגדול בערעורה של האשה. באם הערעור יתקבל והצדדים יחויבו לחזור לשלום-בית הרי ממילא יתייתר ענינו של פירוק השיתוף, שהרי "אם אין בית, אין שלום בית".

יצויין כי פרק הזמן הקצר בין חמשת הימים המבדילים בין פסיקתו של בית-הדין הגדול לבין הדיון שנערך בבית-הדין האזורי, גרם לכך שהחלטת בית-הדין הגדול הנ"ל לא הובאה לידיעת הצדדים וכן לא לידיעת בית-הדין האזורי.

כפי שיובהר לקמן, קיימת חשיבות עליונה לסדר הזמן הכרונולוגי של סדרי הדיון, ומשום כך הם הובאו כאן בפרוטרוט.

סלע המחלוקת אשר ניטש בין באות כוחן של הצדדים, מתמקד בשלוש נקודות עיקריות:

1) הראשונה, לטענת בא כוחה של האשה בענין הרכוש כבר קנויה הסמכות לבית-המשפט. כבר בתאריך י"ד אב תשס"ו, 08/08/06, הגישה האשה את תביעתה הרכושית לבית-המשפט, ואף התקיים בו דיון (30/01/07). תביעה זו הקדימה בשמונה חדשים את תביעת הגירושין של הבעל, והקדימה בשנה, את כריכת הרכוש המאוחרת שהוסיף הבעל. בנוסף לכך ציינה ב"כ האשה בסיכומיה (סעיפים 6-4) כי היא הגישה לבית-הדין את התנגדותה לכריכה זו בהזדמנות הראשונה שיכלה, ולפיכך אין לראות בדיון שתקיים בבית-הדין בתאריך ח' כסליו (20/11) כהסכמה מכללא לסמכות בית-הדין לדון בנושא פירוק השיתוף.

מנגד טוען ב"כ הבעל כי מתן סעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון, וכן בקשה למתן פסק דין הצהרתי רכושי, אינם פסיקה אופרטיבית שכוחה יפה לקנות סמכות שיפוט בענינים רכושיים אחרים. אין כאן אלא הצהרה בעלמא והבטחת זכויותיה של האשה. כל ענינו של הסעד וההצהרה הרכושית לא נועד אלא כדי למנוע בעתיד, בשעת קיום האיזון, את נישולו של הצד המבקש. אין בכך כדי למנוע את סמכותו של בית הדין לדון בפירוק השיתוף ברכוש, שהינו סעד שלא נתבע בבית-המשפט לעניני משפחה.

בסיכומיה הביאה ב"כ הבעל מספר פסיקות משפטיות המאששות הנחה זו: בית-הדין הגדול תיק מספר 1-21-1700, ותיק בית-הדין הרבני בחיפה מס' 1-24-9840 בהם נפסק כי תביעה בבית-המשפט לשמירת סעדים לא מהווה מחסום לבית-הדין לדון בענייני הרכוש שנקבעו עי" הבעל.

2) הנקודה השניה שבה חלוקים ב"כ של הצדדים היא בנושא תום הלב בכריכת הרכושית של הבעל. שני חסרונות מצאה בהם ב"כ של האשה.

הראשון בעובדה שהבעל "נזכר" לכרוך את ענין הרכוש זמן רב לאחר הגשת תביעת הגירושין. כלומר כריכה מאוחרת, לטענתה, איננה כריכה כנה.

החיסרון השני לדבריה קיים בעצם העובדה שהבעל זנח את פסיקת בית הדין שחייבה את האשה בגט. רק כחצי שנה לאחר שניתנה פסיקה זו, פתח הבעל במזכירות בית-הדין תיק לצורך סידור גט. דבר זה מראה, לכאורה, את חוסר כנותו של הבעל בעיקר תביעת הגירושין שלו. כידוע 'הילכת הכריכה' מחייבת שלושה תנאים : תביעת גירושין כנה, כריכה כדין, וכריכה כנה.