התובע אשר הזמין חבילת נופש לו ולבני משפחתו, לשוויץ ואיטליה מהנתבעת 1 ובאמצעות הנתבעת 2, עותר לחייבן לשלם לו סך של 17,800 ש"ח בגין הפרת חוזה ההתקשרות שבין הצדדים, וזאת בחלקו השני של הטיול, שבעיר שוויץ. לטענתו, הנתבעות הפרו את ההסכם שבניהם וזאת בשל כך, שלא ספקו את אשר התחייבו- כמפורט בחוברת הטיולים המאורגנים של הנתבעת 1 (להלן:"החוברת").
התובע טען בכתב התביעה- כך גם בדיון- כי הנתבעות הפרו את התחייבותן כלפיו וזאת בכמה מישורים:
1. רמת בית המלון (להלן:"המלון") היתה נמוכה מאוד ולא כפי שמתחייב מהחוברת ב"דרגת תיירות טובה ו/או ראשונה".
2. לא נתנו שירותי סבלות בכניסה למלון, כפי שהובטח.
3. רמת האוכל היתה נמוכה.
4. היה איש צוות אחד בעוד שהובטח 2 אנשי צוות.
עוד טען התובע, כי הנתבעת 1 חייבה אותו בתשלום אחד על אף שסוכם- טלפונית- כי החיוב יבוצע ב-12 תשלומים.
התובע בעדותו חזר על האמור בכתב התביעה, והוסיף, כי משהגיעו לעיר שוויץ, המתינו כשעה מחוץ למלון, כשלבסוף לקח אותם המדריך- ברגל- למבנה מרוחק בכ - 150 מטר ואשר אינו קשור כלל למלון. לטענתו, משהועלה בפני המדריך כי המלון שהוזמן אינו זה שהובאו אליו, הובטח כי יעשה כל שביכולתו על מנת להחליף את המלון אך בפועל הדבר לא נעשה.
הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה- כך גם בדיון- כי המלון בו שהה התובע היה בדרגת 3 כוכבים, בהתאם להתחייבותה, וכי מדובר במלון שמוכר כמלון טוב. לטענתה, משהעלה התובע את תלונותיו בפני המדריך, עשה ככל שביכולתו על מנת להחליף לתובע את החדר. לא זו אף זו, בחוברת מצוין כי המארגנים אינם אחראים לסוג החדר שיסופק במלון. באשר לשירותי הסבלות טענה הנתבעת 2 כי שירותי הסבלות לא ניתנו וזאת בשל עיכוב בעקבות עומס תנועה, דבר שאינו בשליטתה. לטענתה, רמת ארוחת הבוקר היתה בסגנון חופשי וכללה מבחר של מזון. זאת ועוד, לטענתה הנתבעת 2 התחייבה למלווה קבוצה אחד ולא לשניים- כפי שטען התובע.
נציג הנתבעת 2, מר חיים שרון (להלן:"הנציג"), חזר על כתב ההגנה והוסיף, כי הם אינם אחראים על המלון וכי באותו היום היתה בעיה. לטענתו, לטעמם לא היתה כל בעיה שכן זו צורת התנהלות בית המלון.
נציגת הנתבעת 1, גב' ירדנה בגבג, חזרה על כתב ההגנה והוסיפה, כי החיוב נעשה בתיאום עם התובע. לטענתה, התובע חתם על הקבלה, בה מופיע אופי החיוב. וכי לו היה מבקש לתקן ו/או לשנות את תנאי התשלום היתה נעתרת לבקשתו.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, שמעתי עדויותיהם, אני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת 2. שכן, גרסת התובע היא גרסה אחידה ועקבית ואילו גרסת הנתבעת 2 ושל נציגה מעלה תמיהות ושאלות שאין עליהן תשובות. הנציג בעדותו טוען כי אכן היתה בעיה במלון אותו היום, ובאותה נשימה, הוא טען כי הנתבעת 2 לא ראתה כל בעיה, שכן זוהי דרך התנהלותו של המלון, איך הדברים מתיישבים האחד עם השני?? אתמהה!!! זאת ועוד- התובע מלין על כך, שנלקח למבנה שאינו המלון שהובטח ובפי הנתבעת 2 אין מענה לטענה זו. לא זו אף זו, שהנתבעת 2, טוענת כי אינה אחראית לאיכות המלון, טענה זו בוודאי שלא ניתן לקבל, שכן טיב או איכות המלון הוא אחד מהתנאים המוצעים על ידי הנתבעת 2 ואשר רלוונטיים לתובע כמו לכל לקוח אחר.
בנסיבות אלה אני מקבלת את תביעתו של התובע כנגד הנתבעת 2, ועם זאת איני סבורה שיש מקום לפסוק את הסכום שנתבע על ידו. אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:
סך של 5,450 ש"ח - מחצית מעלות הטיול, כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מיום מתן הקבלה- 17.07.07 ועד מועד התשלום בפועל.
סך של 1,500 ש"ח - בגין הוצאות המשפט, כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
אשר לנתבעת 1- התביעה נגדה נדחית. שכן, התובע חתם על טופס רישום ובו לא צוין כי התשלום ייעשה ב-12 תשלומים. משדחיתי את התביעה כנגד הנתבעת 1 אני מחייבת את התובע לשלם לה סך של 500 ש"ח- בגין הוצאות המשפט, כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
המזכירות ת שלח את פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום כ"ח באייר, תשס"ח (2 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.
_____________