השופטת א' חיות:
העובדות הצריכות לעניין
1. אוניברסיטת חיפה (להלן: העותרת) היא "מוסד מוכר" כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (להלן: חוק המועצה להשכלה גבוהה) והמשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) הועסקו על ידה כמרצים בחוג לתיאטרון שבפקולטה למדעי הרוח (להלן: החוג או החוג לתיאטרון). המשיב 1 הוא חבר סגל אקדמי קבוע באוניברסיטת חיפה בדרגת פרופסור חבר, אשר לימד במשרה מלאה בחוג לתיאטרון ובחוג לספרות. הוא אף עמד בראש החוג לתיאטרון בין השנים 2000-1995 ושימש כראש המגמה העיונית בחוג עד שנת 2004. המשיבים 2 ו-3 הועסקו על ידי העותרת בחוג לתיאטרון בדרגת מרצה בכיר (אמן) במשך מספר שנים. המשיבה 2, רעייתו של המשיב 1, שימשה כמרכזת מגמת העיצוב בחוג ואילו המשיב 3 שימש כמרכז מגמת בימוי ומשחק. העסקתם של המשיבים 2 ו-3 חודשה מעת לעת על פי כתבי מינוי. האחרון שבהם התייחס לתקופה שתחילתה ביום 1.10.2001 וסיומה ביום 30.9.2004.
2. על רקע טענות שעלו בדבר קשיים בהתנהלותו של החוג לתיאטרון, החליטה ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הרוח ביום 14.7.2003 להקים "ועדת בדיקה והערכה" לחוג (להלן: הוועדה או ועדת הבדיקה). ועדת הבדיקה מנתה שלושה מרצים מן האוניברסיטה העותרת ומרצה נוסף מן החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. לפי כתב המינוי שהוצא לוועדה, היה עליה "לבחון את החוג על כל מרכיביו בתחומי ההוראה, המחקר וההפקה, ולהגיש מסקנות והמלצות שיובילו לפיתוחו ולקידומו". הוועדה קיימה שתים-עשרה פגישות ונעזרה בחומרים כתובים ממקורות שונים ובראיונות שערכה. בפני הוועדה הופיעו שלושה-עשר מורים מן החוג לתיאטרון וכן דיקן הפקולטה למדעי הרוח, ראש החוג לתיאטרון אותה עת, מזכירת החוג וכן סטודנטית שלמדה בו. המשיבים הופיעו אף הם בפני הוועדה וכן הוסיפו ומסרו לה את עמדותיהם בכתובים. ביום 22.3.2004 הגישה הוועדה דין וחשבון מפורט המונה שורה של קשיים ובעיות שנתגלו בהתנהלות החוג מן ההיבט האקדמי וכן מן ההיבט האדמיניסטרטיבי. בין היתר התייחס הדו"ח בהקשר זה לתפקוד סגל ההוראה של החוג וצוין בו כי הוועדה התרשמה מקיומם של יחסים קשים בין המשיבים שהינם "נותני הטון" בחוג ליתר חברי החוג, וכי מן העדויות שהובאו בפניה מצטיירת תמונה לפיה המשיבים "שולטים בחוג שלטון ללא מצרים, הן בקביעת תוכנית הלימודים, העסקת מורים ופיטוריהם, והן בקשר עם התלמידים" וכי התנהלות זו תוארה כעולה כדי הנהגת "שלטון טרור" בחוג. מסקנתה של הוועדה הייתה כי קיים "קשר ברור בין הפגימה האקדמית והמבנה הפרסונלי" בחוג וכי "[]לא ניתן לתקן את הליקויים האקדמיים והמינהליים בחוג בלי שינויים פרסונליים משמעותיים" בו. הוועדה המליצה אפוא, בין היתר, שלא לחדש את חוזי ההעסקה של ארבעה מורים בחוג ובהם המשיבים 2 ו-3. אשר למשיב 1, שהוא בעל קביעות באוניברסיטה, הומלץ לבחון "דרכי פעולה המקובלות באוניברסיטה במקרים כאלו, כדי למנוע את הישנות המצב, שבו מי שייסד את החוג ועמד בראשו בעבר ימשיך להוות אופוזיציה לראש חוג מכהן, שתפקידו להבריא ולשקם את החוג". כמו כן נכללו בדו"ח המלצות ביחס לתוכנית הלימודים וביחס לנוהלי העבודה והארגון. הדו"ח כולל ציטוטים מן העדויות ומן המסמכים שהוצגו בפני הוועדה, אך אלה הובאו בעילום שם והוועדה ציינה לעניין זה בפתח הדברים כי כך נעשה משום שהיא "התחייבה לסודיות גמורה באשר לפרטי העדויות ומוסריהם, כדי לאפשר למרואיינים לומר את דבריהם מתוך כנות, חופשיות וללא מורא".
3. עם הגשת הדו"ח ונוכח השפעתו האפשרית על המשך העסקתם של המשיבים, פתחה העותרת טרם קבלת החלטה בעניינם בהליך של שימוע. השלב הראשון של השימוע נערך בפני פרופ' מנחם מור, ראש החוג לתיאטרון דאז. לקראת השימוע נמסר דו"ח הוועדה לידי המשיבים אך באת כוחם, עורכת דין לין, ביקשה לקבל גם את כל המסמכים שהוצגו בפני הוועדה וכן את הפרוטוקולים של דיוניה. בעקבות פנייה זו אפשרה העותרת למשיבים עיון במסמכים שונים ובהם תכתובות, סיכומי ישיבות ועדת ההוראה של החוג ומכתבי תלונה וכן מסרה לידיהם עותק של הפרוטוקולים מישיבות ועדת הבדיקה אשר בהן השתתפו המשיבים. העותרת סירבה עם זאת למסור לידי המשיבים את יתר הפרוטוקולים המתעדים את ישיבות הוועדה וכן מסמכים נוספים שהוצגו בפניה, בציינה כי די במסמכים הרבים שכבר הומצאו למשיבים ובאמור בדו"ח הוועדה על מנת לאפשר להם להציג כראוי את עמדתם. המשיבים הציגו את טענותיהם בפני פרופ' מור בכתב ובעל פה על בסיס החומר שנמסר להם, וזה מצידו הודיע למשיבים ביום 6.5.2004 כי החליט להמליץ בפני דיקן הפקולטה למדעי הרוח על יישום המלצותיה של ועדת הבדיקה בעניינם, באופן שלגבי המשיב 1 הומלץ על מציאת "חלופה תעסוקתית הולמת במסגרת האוניברסיטה בחוג אחר" ואילו לגבי המשיבים 2 ו-3 הומלץ שלא לחדש את מינויים לשנת הלימודים תשס"ה. השגותיהם של המשיבים על המלצה זו הובאו בפני דיקן הפקולטה למדעי הרוח דאז, פרופ' יוסי בן ארצי, בהן שבו והלינו על שלא נמסרו להם כל המסמכים הרלוונטיים ששימשו את ועדת הבדיקה בעבודתה. בתשובה לכך פירט בא כוח העותרת במכתב מיום 20.5.2004 את רשימת המסמכים שמסרבת העותרת לחשוף תוך תיאור תמציתי של כל מסמך ופירוט הטעם לאי גילויו. ואלה הם המסמכים והטעמים שפורטו כאמור:
1. חמישה פרוטוקולים של ישיבות ועדת הבדיקה בהן לא העידו המשיבים ואותם לא ניתן לחשוף לטענת העותרת על מנת שלא לחשוף את זהותם של מוסרי המידע באותן ישיבות.
2. החלטות המועצה להשכלה גבוהה באשר לתוכנית הלימודים בחוג - "לא רלוונטי".
3. שני מכתבים של מורים בחוג לדיקן ותשובת הדיקן לאחד מהם וכן מכתב של מורה בחוג לוועדה, אותם לא ניתן לחשוף לטענת העותרת על מנת שלא לחשוף את זהות כותבי המכתבים.
4. ארבעה מכתבי תלונה נגד מורים בחוג, ביניהם המשיבים 2 ו-3, אותם לא ניתן לחשוף לטענת העותרת על מנת שלא לחשוף את זהות התלמידים המתלוננים.
5. מכתב של מורה ביחס לתלמיד מתלונן אותו לא ניתן לחשוף לטענת העותרת על מנת שלא לחשוף את זהות המורה.
6. דו"ח שהגיש מורה בחוג לוועדה אותו לא ניתן לחשוף לטענת העותרת על מנת שלא לחשוף את זהותו של מוסר המידע.
בסיום הליך השימוע שנערך בפניו, הודיע דיקן הפקולטה למדעי הרוח כי החליט לאמץ את מסקנותיו של ראש החוג לתיאטרון ובאשר לדרישת גילוי המסמכים ציין הדיקן בהחלטתו שנמסרה לכל אחד מן המשיבים כי "מירב המסמכים שעמדו בפני הוועדה נמסרו לידייך עפ"י בקשתך ואילו המסמכים שלא נמסרו לידייך לא נמסרו מטעמים ענייניים ומוצדקים, שפורטו בפני עוה"ד לין, ולא על מנת להפכם ל'תיקים באפילה' מבחינתך. בכל מקרה אני סבור שהטענות הכלולות במסמכים הנ"ל הוצגו בפניך וניתנה לך הזדמנות הוגנת להשיב עליהן". מהלך נוסף ואחרון הנוגע לשימוע התקיים בפני רקטור האוניברסיטה, פרופ' אהרון בן-זאב, אך גם הרקטור דחה את טענות המשיבים והחליט לאמץ את החלטות ראש החוג והדיקן (ראו מכתבו למשיבים מיום 13.6.2004).
ההליכים בבתי הדין לעבודה
4. עם קבלת החלטת הרקטור בעניינם פנו המשיבים לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בבקשה לסעדים זמניים שעיקרם הוצאת צו האוסר על העברת המשיב 1 מתפקידו ועל פיטורי המשיבים 2 ו-3 (שני מרצים נוספים שהושפעו אף הם מממצאי הדו"ח הצטרפו תחילה להליכים אלה אך בשלב מסוים החליטו שלא להמשיך בהם). כמו כן עתרו המשיבים במסגרת הבקשה לצו אשר יורה לעותרת להעביר לעיונם את כל החומר עליו נסמכה ועדת הבדיקה בהכנת הדו"ח ובקביעת מסקנותיה ובכלל זה הפרוטוקולים של דיוני הוועדה, העדויות שהובאו בפניה וכל מסמך אחר שעליו נסמכה. העותרת התנגדה לבקשה, אך הסכימה להעביר לעיונו של בית הדין האזורי את כל המסמכים המבוקשים במעטפה חתומה וכך נעשה. בהחלטתו מיום 14.7.2004 דחה בית הדין האזורי לעבודה (כב' השופט מ' שפיצר, נציג העובדים מר י' בעדני ונציגת המעבידים גב' ח' בלומל) את בקשת המשיבים לסעד זמני בקובעו, בין היתר, כי ועדת הבדיקה ציטטה בדו"ח דברים שנאמרו על ידי העדים שהופיעו בפניה וכי באופן זה נשמר האיזון בין האינטרסים של הצדדים. מכל מקום, קבע בית הדין האזורי כי סוגיית היקף המידע שראוי היה למסור למשיבים בעת הדיון בוועדה ובשלב השימוע תידון במסגרת ההליך העיקרי, שכן לצורך ההליך הנוכחי די בחומר שהיה לפניהם. כמו כן קבע בית הדין כי העותרת העמידה לרשות המשיבים חומר רב ומהותי וכי "תוכן הדברים ורוחם הובאו לידיעתם". על כן, כך הוסיף בית הדין האזורי וקבע, נראה לכאורה שהמסמכים אשר לא היו בפני המשיבים לא פגעו בזכות הטיעון שלהם במסגרת השימוע. עוד הדגיש בית הדין באותה החלטה כי המשיבים "קיבלו את זכות השימוע שלוש פעמים, מתוכן - שתי ערכאות ערעור". בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים לבית הדין הארצי על החלטה זו נדחתה ביום 29.7.2004 וחודשיים לאחר מכן, ביום 30.9.2004, הופסקה העסקתם של המשיבים 2 ו-3 אצל העותרת עם פקיעת כתבי המינוי שלהם. אשר למשיב 1, העסקתו בחוג לתיאטרון הופסקה והוא עבר ללמד בחוג של העותרת ללימודים כלליים.
אף שבקשתם לסעדים זמניים נדחתה, הגישו המשיבים תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נגד העותרת בשל סיום העסקתם בחוג לתיאטרון, בה עתרו בין היתר להחזירם לעבודה בחוג (עב' 2521/04). במסגרת ההליכים המקדמיים שהתקיימו באותה התביעה שבו המשיבים ועתרו לכך שבית הדין יורה לעותרת לגלות ולמסור לעיונם את מלוא החומר שהיה בפני ועדת הבדיקה וכן את כל הפרוטוקולים של ישיבותיה. בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (כב' השופט מ' שפיצר) בהחלטתו מיום 29.3.2005, בקובעו כי המסמכים הרבים שנמסרו למשיבים טרם הגשת התביעה וכן הציטוטים הרבים מדברי העדים המופיעים בדו"ח הוועדה די בהם כדי לאפשר למשיבים להתייחס כראוי לתלונות נגדם. בית הדין הוסיף וציין כי המקרה דנן שונה מן המקרה אשר נדון בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר-אילן נ' קיסר (טרם פורסם, 24.3.2005) (להלן: פרשת קיסר)) בו הורה בית הדין הארצי לעבודה לאוניברסיטת בר אילן לחשוף פרוטוקולים של דיוני ועדת מינויים במסגרת הליך משפטי שניהלו שני חברי סגל נגד החלטות האוניברסיטה שלא להעלותם בדרגה. בית הדין עמד על ההבדלים הקיימים לשיטתו בין שני המקרים ובהם, בין היתר, העובדה כי פרשת קיסר עסקה בוועדת מינויים ואילו בענייננו מדובר בוועדת בדיקה שהינה גורם ממליץ בלבד. למען שלמות התמונה מן הראוי לציין כי בפרשת קיסר תלויה ועומדת בבית משפט זה עתירה (בג"ץ 7793/05) שהגישה אוניברסיטת בר אילן וכן מוסדות אקדמיים נוספים שהתייצבו להליך בפני בית הדין הארצי לעבודה בפרשת קיסר.
5. המשיבים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה על החלטת ביניים זו של בית הדין האזורי לעבודה, לאחר קבלת רשות, וזה קיבל את ערעורם והורה בפסק דינו מיום 19.12.2005 (ע"ע 371/05 - הנשיא ס' אדלר, השופטים ע' רבינוביץ, נ' ארד, נציג העובדים מר ש' גוברמן ונציג המעבידים מר צ' עמית) כי על העותרת למסור לעיון המשיבים את כל הפרוטוקולים מישיבותיה של ועדת הבדיקה, אך איפשר לעותרת להשמיט מתוכם את שמות העדים ופרטים מזהים לגביהם. אשר לחומר הנוסף שעמד בפני ועדת הבדיקה אך לא נמסר לעיון המשיבים (מכתב של שלושה מורים בחוג ותשובת הדיקן לאחד מהם, ארבעה מכתבי תלונה נגד מורים בחוג, מכתב של מורה בחוג ביחס למכתב תלונה של סטודנט ודו"ח שהגיש מורה בחוג), קבע בית הדין הארצי כי במסמכים אלה עלול להימצא מידע הנוגע לצדדים שלישיים או שגילויו עלול לפגוע בצנעת הפרט של אחרים ועל כן הם יובאו לעיונו של בית הדין האזורי, אשר יחליט על "מחיקת פרטים שפגיעתם רעה במי שאינם נוגעים לעניין, ועל האפשרות להביא את המסמכים לעיון [המשיבים] מבלי שגילויים יגרום נזק לאינטרס של צד שלישי". בית הדין הארצי סמך את קביעותיו אלה על פסק הדין בפרשת קיסר, בהדגישו כי ככל שמדובר בפעילותה כמעסיקה העותרת היא גוף דו מהותי וכי בהיבט זה חלים עליה כלפי כל מי שעלול להיפגע מהחלטותיה הכללים המחייבים רשות מינהלית, לרבות החובה לגלות את המסמכים הרלוונטיים ולאפשר עיון בהם. נוכח העובדה שבדו"ח הוועדה עצמו צוין כי העדויות שנמסרו לוועדה הן שעמדו בבסיס מסקנותיה והמלצותיה, הוסיף בית הדין הארצי וקבע כי החומר שבו מבקשים המשיבים לעיין, הכולל בין היתר את הפרוטוקולים אשר במסגרתם נמסרו עדויות אלה, הינו רלוונטי לעניינם. בית הדין הארצי דחה את טענת העותרת כי חל על המסמכים שלא נמסרו לעיון המשיבים חיסיון מתוקף הבטחת הסודיות שניתנה על ידי הוועדה לעדים וכן דחה את הטענה כי הפרתה של הבטחה זו מהווה הפרה של חובת סודיות כמשמעותה בסעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות). בית הדין הארצי ציין בהקשר זה כי "ועדת הבדיקה עטתה על דיוניה את גלימת הסודיות מרצונה" וכי לא חלה עליה חובת סודיות המתחייבת ממקור נורמטיבי כלשהו. כמו כן קבע בית הדין הארצי כי התחייבות מסוג זה סותרת את תקנת הציבור "ואף נגועה היא בסממנים של אי חוקיות, לנוכח הפגיעה בפרטיותם של [המשיבים], ביכולתם להשמיע טענותיהם נוכח האשמות שהוטחו כלפיהם בדיוני הוועדה, ובאפשרות להתמודד עם מסקנות הוועדה במסגרת הליך משפטי. בנסיבות המקרה שלפנינו אף ניתן לראות את הבטחת הסודיות לעדים כנוגדת את חובת תום הלב שחבה האוניברסיטה כלפי עובדיה, הנפגעים הישירים מהמלצות הוועדה...".
יחד עם זאת ואף שלגישתו לא הצליחה העותרת להצביע על מקור נורמטיבי לחיסיון המסמכים, סבר בית הדין הארצי כי יש מקום לערוך איזון בין האינטרסים המתנגשים בענייננו. בהקשר זה נסמך בית הדין הארצי כאמור על פסק הדין שניתן על ידו בפרשת קיסר וביקש לאזן את האינטרס האישי והישיר שיש למשיבים בגילוי המסמכים עם הפגיעה המסתברת בעדים שהופיעו בפני הוועדה דנן וכן עם הפגיעה שתיגרם לאינטרס הציבורי ככל שעדים יירתעו מלמסור אינפורמציה לוועדות בדיקה בשל החשש כי הבטחת סודיות שניתנה להם לא תכובד. בעקבות איזונים אלה סייג בית הדין הארצי את מסירת הפרוטוקולים והחומר הנוסף בסייגים ובתנאים אשר פורטו לעיל.
מכאן העתירה שבפנינו.
טענות הצדדים