השאלה והתשובה בקליפת אגוז - האם הופלו התובע ורעייתו בכניסה בניגוד לחוק?
(והתשובה, הופלו גם הופלו)
1. התובע שלפנינו טוען כי הוא ורעייתו הופלו ולא הוכנסו למועדון "אייזן" בירושלים. זאת בניגוד לחוק "איסור אפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000" (להלן: "החוק"). הנתבעת באמצעות נציגיה טענה כי לא היו דברים מעולם, וכי אין היא נוהגת להפלות בין מבקריה.
2. לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם לפני, ולאור החזקות שבחוק הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח את תביעתו. על פי החוק, יכול התובע לבקש פיצויים בסך של 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. אולם לאור סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, תשלם הנתבעת לתובע פיצויים בסך של 17,800 ש"ח שהם גבול הסמכות.
3. ונסביר כעת את המסקנה שהגענו אליה. לצורך כך נתאר בקצרה את המצב שהיה קיים והבעייתיות שבו, את החוק שביקש לפתור זאת, ואת הדרך בה צריכים בעלי המועדונים לנהוג על פי החוק. לאחר מכן, נבדוק את המקרה שלפנינו ונסיבותיו.
המצב שהחוק ביקש לפתור - אפלייה שרירותית ובעיקר על פי מראה חיצוני
4. התופעה שהחוק ביקש להתייחס אליה קשורה למקומות בילוי לצעירים, ובעיקר לאלו המשלבים מוסיקה עם שתיית אלכוהול, בארים, פאבים, מועדונים, דיסקוטקים וכו' ונתארה בקצרה.
5. המקובל הוא שבפתח המועדון ניצבת לה בחורה הקרויה "מארחת" (או "הסלקטורית" בלשון העם). יחד עימה ניצב מאבטח אחד או יותר, כולם גדולים ורחבים ובנויים לתלפיות (המכונים "גורילות" ו/או "דורמנים"). הסלקטורית קובעת מי ייכנס ומי לא ייכנס, מי יתקבל בברכה ומי יידחה על הסף, מי ימתין קלות ומי ימתין עד בוש. הכל בעיקר על פי טביעת עינה והחלטתה שאין עליה כל ערעור. לצמד זה יש לעיתים להוסיף את בעל/י המועדון היוצאים אל העם לעיתים ובתנועת עין או יד מאותתים לסלקטורית את מי ברצונם לראות בפנים ומי ראוי לו כי ייעלם.
6. ונעיר שכיום לאחר החוק, אין האפליה גלויה וחד-משמעית. לעיתים מבקשת הסלקטורית לראות ת.ז. לצורך גיל ומייד אחר כך טוענת כי המבקש להיכנס הוא צעיר מדי, לעיתים נטען כי יש להזמין מקומות מראש, לעיתים נמסר כי מדובר במסיבה סגורה, לעיתים סתם נטען כי אין מקום והמבקש ממתין ועיניו כלות ורואות כיצד ברי מזל אחרים נכנסים לפניו, ועוד תירוצים רבים אחרים כיד הדמיון הטובה על הסלקטורית ושולחיה. נעיר רק שהבעיה היא בעיקר כלפי גברים שכן נשים נכנסות ביתר קלות וסינונן שולי יחסית.
7. סינון ואפליה אלו נובעים משני טעמים עיקריים. הראשון והמוצדק חלקית הוא ניסיונם של הבעלים לסנן בליינים שיוכלו אחר כך לגרום לבעיות. כאלו שיש חשש שיתנהגו באלימות, ישתכרו, ויפגעו, ויבריחו מבלים אחרים. שיקול זה לפחות בחלקו הוא הגיוני. השיקול השני והבעייתי יותר הוא ניסיון ליצור מעין "אופי איכותי" למועדון. בחלק מהמקומות מגיעים צעירים בני שני המינים על מנת להכיר אנשים חדשים. ממילא טוען כל מועדון כי קהלו הוא המשובח והאיכותי מקהל המבלים. עצם הסינון והאפליה מהווים מעין אות כבוד למועדון המבקש לומר כי לא כל אחד בא בשעריו, אלא רק מבלים מעולים ומובחרים. המשותף להם הוא פעמים רבות היותם יפי הבלורית והתואר, המשתייכים לקהל הנכון ובעלי צבע העור המתאים והארנק המלא. לכל הפחות זוהי התדמית שמנסה כל מועדון לייצר.
8. אלא שאפלייה זו פוגעת קשות ורבות ברבים שלא נולדו עם צבע העור המתאים, ולא חוננו במראה הנכון. אדם איננו בוחר לו את הוריו, את גובהו, את צבעו, את מראה פניו, ועוד גורמים אחרים מעין אלו. עצם הסינון והסלקציה עוררו בעיות קשות. במיוחד כאשר צעירים גילו שהסיבה היחידה לכניסתם/אי כניסתם קשורה למראם החיצוני. במיוחד התחזקו טענות כנגד שיטה זו לאור העובדה שצעירים בעלי מראה מזרחי נדחו הרבה יותר מאשר צעירים בעלי מראה מערבי-אשכנזי.
9. בדיוק כדי למנוע תופעה זו של סינון חוקק החוק הרלוונטי לענייננו, חוק "איסור הפליה במוצרים" ונדון בו בקצרה.
החוק, מטרותיו, החזקות שבו, והפסיקה שבעקבותיו
10. הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 3(א) לחוק, קובע איסור הפליה:
"3. (א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".