החוק למניעת אלימות במשפחה וחוק בתי המשפט לענייני משפחה לא חלים על הומוסקסואלים

בהמשך להחלטתי מיום 3.4.08, ניתן בזה פסק הדין.

לפני בקשה לצו הגנה שהוגשה לפי סעיף 3 לחוק  למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 (להלן: החוק).

העובדות והבקשה

בהתאם לבקשה, המבקש הוא גרוש ואילו המשיב הוא רווק, והצדדים חיו יחדיו וניהלו משק בית משותף במשך שנתיים וחודשיים.

המשיב, אכן, הסכים שהוא גר בבית המבקש  וכי הם ניהלו יחסי מין אלא שהוא טוען שהם לא היו ידועים בציבור, שכן הוא לא שינה את כתובתו במשרד הפנים. הוא אכל על שולחנו של המבקש בעת שגר בביתו, אבל הוא עצמו לא השקיע מאומה בחיים המשותפים שכן הוא השתמש במשכורתו לצרכיו.

ההטרדה אודותיה הצהיר המבקש החלה לאחר שהמבקש הודיע למשיב שהוא נפרד ממנו. ההטרדה התבטאה במשלוח הודעות אס.אם.אס. והתקשרות של המשיב למבקש ולבני משפחתו, לרבות בן זוגו החדש  ובתו של המבקש.

האיומים התבטאו בכך שהמשיב הפיץ את העובדה שהוא והמבקש היו בני זוג וכי במהלך הקשר המבקש אנס אותו יחד עם אחרים. המשיב יצר קשר עם עיתונאי ופרסם כתבת ענק שחושפת את המבקש. כן שלח המשיב פקס לכל עובדי ה--- על אודות הכתבה.

המבקש רואה בכך התעללות נפשית תוך עירוב חייו האישיים והמקצועיים, דבר שפוגע במעמדו במקום  בו הוא עובד וכי  הדבר פוגע גם בילדיו של המבקש ובבן זוגו הנוכחי.

הפנייה לעובדי ה--- צורפה לבקשה. כל שנאמר בפנייה הוא שעובדי ה--- מופנים לכתבה שפורסמה בעיתון ---- על אודות היחסים של ---- ---- עם ---- ב------ וכי המבקש פגע בו מינית, תוך ציון שמו  ומקום חדר עבודתו של המבקש.

לא ראיתי ליתן צו הגנה במעמד צד אחד, אפילו הייתי סבור שביחסים שבין הצדדים חל החוק, שכן על פי העובדות המתוארות כל אשר יכול היה להעשות כבר נעשה.

לא היה בתצהיר שצורף לבקשה הבעה  של חשש מפני  פגיעה פיזית או מפני הטרדה מאיימת.

בפתיחת הדיון ביקשתי מהצדדים להתייחס לשאלת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון ביחסים שביניהם וליתן סעד על פי החוק.

ניסיתי להציע לצדדים הסדר מסויים אך המשיב, לאחר שהתייעץ עם עורך דינו (שלא התייצב  בבית המשפט), ייעץ לו שלא להסכים.

המשיב הגיש ביום הדיון תגובה לבקשה. על פי התגובה (סעיף 2) היה המשיב בן זוגו של המבקש  "לחיי מין הומוסקסואלי", כאשר מוסבת תשומת לב בית המשפט להפרשי הגיל הגדולים בין הצדדים, כשגיל המשיב  מקביל לגילו של בנו של המבקש. המבקש הוא בן -- והמשיב הוא בן --.

האמת ניתנת להאמר, שכמעט ולא ניטענו טיעונים לשאלת הסמכות, הן לשאלת סמכותו של בית משפט זה  בכלל והן לעניין מתן צו הגנה בהתאם לחוק, ביחסים שבין הצדדים.

הצדדים היו ידועים בציבור, האמנם?

א.         הצדדים אינם זוג נשוי ואף לא היו זוג נשוי כדין.

ב.         הפתח דרכו מבקש המבקש לבוא בשעריו של בית משפט זה ולהיות ראוי לסעד על פי החוק הוא היותם של הצדדים ידועים בציבור, בהתאם לסעיף 1 (2)(א) (הגדרת "בן משפחתו") לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 (להלן: החוק לענייני משפחה), ובהתאם לסעיף 1(1), בהגדרת "בן זוג" ו-"בן משפחה".

            בחוק לענייני משפחה  מוגדר "בן משפחתו" כדלקמן: