משכל, חדשות 10 וזמורה ביתן הפרו זכויות של צלם בתמונות שצלם במלחמת יום הכיפורים

45.    עם זאת, יש לשים לב שבהסכם קיים סעיף המתייחס במפורש ובנפרד לתמונות שימסור כפיר למשכל, עם חתימת החוזה, לצורך יחסי ציבור (סעיף 18 להסכם). לכן, אף ללא עדות כלשהי מטעם הנתבעת 1, קשה מעט לקבל את פרשנותו של כפיר. מדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, ובעדות יחידה שאינה הודית בעל דין, של אדם שהינו בעל דין ( סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971), ועל כן, כאמור, אני מתקשה לקבלה, אף שהנתבעת 1 נמנעה מהבאת עדים רלבנטים לגבי נקודה זו, ודבר זה פועל לחובתה. לפיכך, אני קובעת שכפיר אכן עשה מצג כלפי משכל, כעולה מההסכם ביניהם, לפיו בידיו כל זכויות היוצרים ביצירה.

46.    למרות זאת, כפי שציינתי לעיל, האחריות לבדיקת קיומן של זכויות יוצרים היתה מוטלת בראש וראשונה על משכל, כמוציא לאור, והפסיקה - כפי שהובאה לעיל - מטילה עליה נטל כבד מאוד. לכן, לא די היה בהסתפקות באישורו של הדיוט בתחום ככפיר, על מנת לחלץ את משכל מחובתה לבדוק באופן עצמאי את שאלת קיומה של זכות יוצרים בצילום. לעניין זה ניתן לראות בע"פ 71763/02, 71775/02 מ"י נ' שור (ניתן ביום 12.1.04 בבית המשפט המחוזי בת"א) את ההבחנה שנעשתה בין מי שעבד ככורך בבית הדפוס, לבין בעלי תפקידים מרכזיים יותר, וממנה ללמוד לגבי השוני בהתייחסות כלפי מי שתפקידו ומקצוענותו מחייבים התמצאות טובה בנושא, לבין מי שלא.

"למרות ההתייחסות הברורה של המחוקק לחובותיו של המדפיס, אין בנמצא חוק ספציפי המייחד את תפקיד הכורך, או עיסוק הכריכה משאר העיסוקים. כך גם אין חקיקה ספציפית המתייחסת לחובותיו של הכורך. המדיניות המשתקפת מהאמור לעיל היא שהמחוקק לא גזר גזירה שווה בין מדפיס לבין כורך. בהיעדר הוראת חוק המטילה חובת זהירות מיוחדת על הכורך, אין לדרוש ממנו, כענין שבמדיניות, אותה דרגת חשד שנדרשת ממדפיס".

47.    אלמלא התקשר כפיר עם מוציא לאור, האמון על בדיקת זכויות יוצרים, חייב היה כפיר עצמו לבדוק האם זכותו לפרסם את הצילום שמסר לו ערד. אך משהתקשר עם גוף מומחה, וסמך עליו, הרי שאחריותו בעניין זה מופחתת בצורה ניכרת. לפיכך, עיקר האחריות לבדיקת השאלה האם אכן זכויות היוצרים ביצירה של כפיר, כמכלול, הכולל גם את תמונת כפיר, הן של כפיר במלואן, היה של משכל. משכל לא נפטרה מחובתה זו ותרומתו של כפיר בהכשלתה בבדיקה היתה קלה יחסית. משכל לא היתה רשאית להסתפק במצג שעשה כלפיה כפיר, שאינו איש מקצוע בתחום, ואני מעמידה את תרומתו להפרה של משכל בשיעור של 20%. בסופו של יום, תתקבל הודעת צד ג נגדו בשיעור האמור מתוך כלל הפיצוי שאפסוק ואותו אטיל על הנתבעת 1, בגין הפרת זכות היוצרים.

מן האמור לעיל עולה, שגם אם אקבל את טענת אנשי משכל שלא ראו את חותמתו של ערד בגב התמונה, הם הפרו את זכות היוצרים של ערד ב תמונת כפיר.

ב.      הזכות המוסרית:

48.    ההוראות המתייחסות לזכות המוסרית מצויות ב סעיף 4א לפקודה. סעיף זה קובע:

"(1)  מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים.

(2) מחבר זכאי שלא יעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה.

(3) פגיעה בזכות לפי סעיף זה, היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה.

(4) זכותו של מחבר לפי סעיף זה, לא תהיה תלויה בזכותו החומרית באותה יצירה, והיא תעמוד לו אף לאחר שזכות זו, כולה או מקצתה, הועברה לאחר.

(5) בתביעה לפי סעיף זה זכאי המחבר לפיצויים בסכום שיקבע בית המשפט לפי נסיבות המקרה, אף אם לא הוכיח נזק ממון; הוראה זו לא תגרע מסמכות אחרת של בית המשפט לפי פרק ה' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

הזכות המוסרית נקלטה בדין שלנו, וכך קבע הש' טירקל בע"א 2790/93 אייזנמן נ' קימרון, פ"ד נד(3) 817, 842 (להלן - ענין קימרון בעליון):

"מלבד הזכויות הכלכליות שבידי בעל זכות היוצרים עומדת לו גם זכות אישית-מוסרית (ראו י' ויסמן 'הזכות האישית (Droit Moral) בדיני זכות יוצרים, בעמ' 55)...

אדם זכאי ששמו ייקרא על 'ילדי רוחו'. זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה יקרא עליה 'בהיקף ובמידה המקובלים' הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר. שורשיו של עיקרון חשוב זה שלוחים גם במקורות המשפט העברי, שעמדו על גודל עוונו של מי שאינו אומר דבר בשם אומרו".

כדברי הש' מארק-הורנצ'יק ב ענין ויינברג:

"הפסיקה הכירה במעמדה של הזכות המוסרית כזכות יסוד - הביטוי האמנותי הוא חלק מכבוד האדם המוגן בחוק היסוד שהוא חלק מזכות האדם להגשמה עצמית, ומכאן שההכרה בזכות המוסרית היא היבט של ההכרה בכבוד היוצר והיצירה".

ראה בעניין זה גם דברי הש' מימון-שעשוע ב ענין רוטבליט:

"הזכות המוסרית מבטאת את זיקתו של היוצר ליצירתו. היא אינה זכות כלכלית כי אם זכות רגשית, הייחודית ליוצר וליצירתו, חלק מ'כבוד האדם' שלו כיוצר. מהמשך הסעיף עולה כי הזכות המוסרית אינה תלויה בזכות היוצרים, והיא מוקנית ליוצר גם אם זכותו הגשמית הועברה לאחר. הזכות המוסרית היא זכות היוצר להכרה בפירותיו האמנותיים ולשמירה על צביונם".