הודעות דוא"ל שהושגו תוך פגיעה בפרטיות עובד לא יהיו חלק מחומר הראיות

1.       המבקש הוא הנתבע בתיק עב' 1158/06 והתובע בתיק עב' 1027/06 והמשיבות הן התובעות בתיק עב' 1158/06 והנתבעות בתיק עב' 1027/06.

2.       בבקשה שבפני עתר המבקש להוציא מספר הודעות דואר אלקטרוני שצורפו לתצהיר שהוגש מטעם המשיבות.

לטענת המבקש, הטעם העיקרי לכך שיש להיעתר לבקשתו, הוא שלצורך השגת הודעות אלו אגב הכניסה לתיבת הדואר האלקטרונית שלו במקום העבודה, נעשתה פגיעה בפרטיותו.

3.       בתגובתן לבקשה טענו המשיבות כי הבקשה נגועה בשיהוי ניכר. בנוסף, נטען כי המשיבות מעולם לא חדרו לתיבת הדואר האלקטרוני הפרטית של המבקש בלי רשותו (לא נטען אם הוא נתן רשות), אלא שבחלק מהמקרים - המבקש הותיר אחריו בפחי האשפה, מסמכים מודפסים המתעדים תכתובות שלו. בחלק אחר מהמקרים - התכתובת נשמרה על המחשב של המשיבות, שהוא רכוש שלהן ואשר הן היו רשאיות לעשות בו שימוש. אין מדובר בחומר פרטי של המבקש, אלא בחומר המצוי על מחשב של המשיבות, שהמבקש היה אמור לעשות בו שימוש לצרכי עבודה בלבד.

הזכות לפרטיות

4.       במקורותינו הוכרה הזכות לפרטיות כערך מוגן. סודיות איגרותיו של אדם זכתה להגנה מיוחדת בתקנה המטילה סנקציה עונשית, היינו החרם המיוחס לרבנו גרשם מאור הגולה. עיון בתוכן האיגרת עלול לגלות פרטים הנוגעים לאדם בתחום העסקי ולא רק בתחום האישי-משפחתי, וייתכן שמשום כך, חכמים לא הסתפקו באיסור כללי על גילוי סודו של הזולת ומצאו לנכון לאכפו בצעד מרתיע, הטלת חרם על כל מי שקורא באיגרתו של הזולת בלא ליטול ממנו רשות. (ראו בעניין זה בספרו של פרופ' נחום רקובר, ההגנה על צנעת הפרט, הוצאת ספריית המשפט העברי, התשס"ו). 

5.       באחת התקנות המובאות בסוף שו"ת המהר"ם מרוטנבורג נאמר:

"חרם שלא לראות בכתב חברו ששולח לחברו בלא ידיעתו. ואם זרקו מותר".

במרוצת הדורות נהגו לכתוב על גבי האיגרות " בחדר"ג" (בחרם דרבינו גרשם). בראשי התיבות הללו, מודיע בעל האיגרת למי שמנסה לפתחה שהדבר אסור בחרם דרבנו גרשם.

          חכמים נחלקו בעניין "ואם זרקו מותר". האם מותר לאדם לקרוא איגרת שנזרקה ברחוב, או במקום שאינה משתמרת בו?

          רבי יעקב חגיז, בשו"ת הלכות קטנות, חלק א סימן נ"ט, אוסר לקרוא את האיגרת, משום חשש שמא השולח לא ירצה שייחשפו עסקיו, אולם הוא אינו מחייב להחזירה. כך באיגרת פתוחה אך לא כן באיגרת חתומה.

          רבי משה בן חביב, בשו"ת קול גדול, חלק א סימן ק"ב, מתיר לקרוא איגרת פתוחה שנמצאה בשוק וזאת הוא למד מלשון התקנה "ואם זרקו, מותר". לשיטתו, אם האיגרת פתוחה חזקה על מקבלה שקרא אותה וזרקה מכיוון שסבר שאין בה דבר שאין לגלותו.

          ומה דינה של איגרת שנמצאה בפח אשפה בימינו?

          לדעת ר' שמאי קהת הכהן בשו"ת שבט הקהתי, חלק א סימן שט"ו, אסור לקרוא גם איגרת שנזרקה לפח האשפה משום שאין דרך בני האדם לחטט באשפות.

6.       גם המשפט הישראלי אימץ את הנובע מהמקורות. המחוקק מכיר בזכות לפרטיות כזכות חוקתית ואף מעגן זכות זו בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. כך נקבע בו:

"(א)   כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

(ב)      אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.