הכנ"ר אינו חייב לקיים לחייב חקירת יכולת בטרם מתן צו כינוס

האם קיימת חובה על כונס הנכסים הרשמי לקיים לחייב שימוע, ולאפשר לו לטעון בפניו על גובה התשלום החודשי, בטרם ימליץ לבית המשפט על קביעת הסכום שייקבע בצו כינוס הנכסים בהליך פשיטת רגל? זו השאלה הנחוצה הכרעה בבקשה זו.

הרקע לבקשה

1.         ביום 23.9.07 הגישה המבקשת לכונס הנכסים הרשמי בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה כפושטת רגל. הבקשה הוגשה על גבי טופס 4 (תקנה 6) כשהיא מאומתת בתצהיר. כן  צורפה לבקשה רשימת תיקי ההוצאה לפועל, דפי החשבון, מסמכים על כספים בקרנות השתלמות ואחרות, מסמכים על חשבונות, וחשבונות לענין הוצאותיה (חשמל, טלפון וכיוצא באלה). הכנ"ר בדק את הבקשה, והגיב כי אינו מתנגד למתן צו כינוס, תוך הצבת תנאים.

בתנאי הראשון, הוא נשוא בקשה זו, מבקש הכנ"ר לחייב את המבקשת בתשלום סך של 2,500 ש"ח לחודש, לטובת קופת הכינוס.

בבקשתה, טוענת המבקשת ראשית כי טעה הכנ"ר בכך שלא ערך לה חקירת יכולת, והתבסס על החומר שהוגש על ידה, אולם לא פירש נכון את הדו"ח שהגישה ובלא שהתחשב בנתונים שבה. כן טוענת המבקשת כי חל שינוי במצבה, והסכום שמבקש הכנ"ר להשית במקרה זה  הינו גבוה באופן חריג וללא יחס הולם לאפשרויותיה הכלכליות שכן זו משתכרת כ-2,700 ש"ח, ובעלה משתכר כ-4,500 ש"ח לחודש.

טיעוני המבקשת

2.         למבקשת תיקי הוצאה לפועל רבים. התקיימה חקירת יכולת במסגרת ההוצאה לפועל, והיא חויבה בסך 100 ש"ח לחודש. המבקשת מציעה להעמיד את הסכום החודשי על סך 500 ש"ח. עתה המבקשת בהליכי גירושין, ויש לה חוב לגמ"ח. חקירת יכולת אצל הכנ"ר יכולה היתה להבהיר את מצבה נכון ליום הגשת הבקשה לבית המשפט, שהוגשה ביום 10.2.08.

תשובת הכונס הרשמי

3.         אין חובה לפי הפקודה לזמן את החייבת. דרך המלך הינה מתן צו כינוס, לאור הנתונים שבבקשת המבקש על נספחיה, ואחר כך אם החייב אינו יכול  לעמוד בסכום שנקבע, כי אז יכול הוא לפנות בבקשה להפחתה.

אף לגוף העניין, לאור הנתונים שהציגה, עליה לצמצם את הוצאותיה הגבוהות שכוללות הוצאות כלכלה בסך 4,000 ש"ח, בהיותה בת 29 ללא ילדים, העובדת רק במחצית משרה.

דיון

4.         השאלה מה קודם למה, מתעוררת בהליך שלפני, האם מן הראוי לבדוק את יעילות הליך פשיטת הרגל קודם למתן צו כינוס, זאת על ידי דרישה וחקירה של כונס הנכסים הרשמי? או שמא יש ליתן הצו ולאחר מכן להעמיק חקר. השאלה מעלה ראשית את מהות תפקידו של הכנ"ר בסוגיה זו.

5.         סעיף 6 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה"), קובע כי משעשה חייב מעשה פשיטת רגל, רשאי בית המשפט, בכפוף לתנאים המפורטים בפקודה, ליתן צו להגנת נכסי החייב ("צו כינוס"). הפקודה אף מבחינה בין בקשת החייב לבקשת נושה.

כך גם רשאי בית המשפט לדרוש מן המבקש הצגת ראיות לעניין מעשה פשיטת הרגל, וכן להורות לזמן את החייב לחקירה, ולברר מה היתה התמורה לחוב הפסוק, לברר האם היתה קנוניה, וכן בידו סמכויות נוספות בדרך למסקנה האם יש מקום ליתן הצו המבוקש (סעיפים 11 עד 14 לפקודה).

6.         לענייננו - נתמקד בהוראות סעיף 18 לפקודה הקובע:

"צו כינוס נכסים לבקשת חייב בית המשפט רשאי ליתן צו כינוס כמשמעותו בסעיף 6, בבקשת פשיטת רגל שהגיש חייב, אם צורף לה אישור מאת הכונס הרשמי כי מולאו התנאים הקבועים בסעיף 17; במקרים מיוחדים ומטעמים שיירשמו, רשאי בית המשפט, לאחר שמיעת עמדת הכונס הרשמי, ליתן צו כינוס לבקשת חייב אף ללא אישור הכונס הרשמי כאמור, ובלבד ששוכנע כי החייב פנה תחילה לכונס הרשמי."

הנה כי כן סעיף 17, אליו מפנה סעיף 18 הנ"ל לפקודה, מעניק לכנ"ר סמכויות לערוך חקירה, ועל החייב להמציא לכנ"ר כתב ויתור על סודיות על מנת לאפשר לו ביצוע חקירה מקיפה (סעיף 17(א)(3) לפקודה).

עתה משמדלגים לסעיף 18א לפקודה, תפקידו של הכנ"ר לא מסתיים בשלב מתן צו הכינוס, והוא אמור ליתן חוות דעת לקראת הדיון בהכרזת החייב כפשוט רגל.

אין מחלוקת כי ההחלטה אם להעתר לבקשה למתן צו כינוס הינה בידי בית המשפט, אולם תפקידו וסמכויותיו הנרחבות של הכנ"ר מצויות  גם בהוראות נוספות בפקודה, כמו גם בחיקוקים נוספים.