ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות קרית גת
|
1286-07
18/02/2008
|
בפני השופט:
אלון אינפלד
|
| - נגד - |
התובע:
טרי אולגה
|
הנתבע:
ג'אמפ אופנה בע"מ
|
| פסק-דין |
ביום 7.12.06 נכנסה התובעת לסניף של הנתבעת במרכז סילבר שבאשקלון.
כאשר התובעת יצאה מהחנות, מבלי לקנות דבר, ניגשה אליה מנהלת החנות ועוררה את החשד כי התובעת גנבה דבר מה מחנות הנתבעת. זאת עשתה כאשר היא אוחזת בידה בזמזם, מהסוג שבד"כ מחובר לבגדים בחנות. נערך חיפוש בתיקה של התובעת בו במקום ולא נמצא דבר.
לדברי התובעת פניית המנהלת נעשתה בצורה גסה ותקיפה, כאשר היא גורמת לנתבעת השפלה רבה בעיני חברתה וקהל הלקוחות הנמצא בחנות. התובעת אף ציינה כי היא דמות מוכרת בהיותה עובדת סופר פארם וכי אנשים בקהל הכירו אותה ובכך נגרמה לה השפלה קשה.
טענת הנתבעת היא כי הפניה נעשתה נוכח חשד סביר שהתובעת גנבה דבר מה והפניה נעשתה בצורה מנומסת ובדרכים שהן מקובלות בנסיבות העניין. עוד טוענת הנתבעת, כי אין מנוס מפניות כאלה וזאת נוכח "מכת הגניבות" בחנויות הרשת.
מלבד התובעת, העידה עדה נוספת, גב' מכלוף, אשר נכחה במקום בעת האירוע. עדה זו סיפרה כי היתה בחנות וראתה את התובעת עם חברה נוספת, כאשר התובעת מודדת בגדים וחברתה נמצאת מחוץ למלתחה. התובעת אמרה לה שלא מצאה דבר ופנתה לצאת.
העדה מספרת כי המנהלת הופיעה כאשר היא מחזיקה בידה חולצה וזמזם והטיחה בתובעת כי "יש לך זמזם" ודרשה ממנה "תפתחי את התיק אני רוצה לדעת מה לקחת", העדה מספרת שיחסה של המנהלת היה כל כך גס שהיא התערבה בעצמה והעירה למנהלת על התנהגותה. לא זו אף זו גב' מכלוף החזיקה דברים שהיא התכוונה לשלם עליהם בקופה, וכשראתה את התנהגות המנהלת, השאירה את הדברים בקופה ויצאה מהחנות בכעס.
מנהלת החנות העידה, כאשר ראתה את התובעת עם חברתה בחנות ביקשה מ"אחת הבנות" שתעזור להן. אך הן אמרו שהן לא צריכות עזרה "והבנתי כבר מה הולך לקרות שם". המנהלת החשדנית ביקשה מאחת העובדות "לשים עין" על התובעת וחברתה. אלה נכנסו לתא המדידה ולאחר שיצאו נמצא בתא המדידה זמזם. התעורר חשדה של המנהלת שהזמזם הוצא מבגד אשר התובעת גונבת באותה עת ולפיכך הגיעה לפתח החנות וביקשה מהתובעת להיכנס פנימה חזרה אל תוך החנות. לדבריה, התובעת החלה "להשתולל" ופתחה את התיק לבדיקה, לאחר שלא נמצא דבר בתיק המנהלת, לדבריה, התנצלה.
נראה שנוכח הגניבות הרבות, המנהלת מתנהגת בחשדות יתרה. הדבר בא לידי ביטוי בכך שחשדה בכוונות גניבה, בעצם העובדה שביקשה מעובדות לשים עין על קונות, זאת אך בשל כך שלא ביקשו עזרה, כאשר היא מאמינה שבכוונתן לגנוב ובמהלך עדותה ניכר היה שהיא עדין מאמינה שהתובעת גנבה ואף ציינה שהיא לא ערכה חיפוש על גופה של התובעת, אך בשל כך שהיא השתוללה. המנהלת אף הטיחה בגב' מכלוף את הטענה כי שילמו לה להגיע לבית המשפט להעיד עדות שקר, לדברי גב' מכלוף.
נוכח עדותה של גב' מכלוף, יש לקבוע שהפניה של המנהלת אל התובעת, נעשתה בצורה לא ראויה ומשפילה. זאת אף אם אצא מנקודת הנחה שמותר למנהלת לפנות למי שחשודה בעיניה, להעלות חשד ולבקש לברר את הדבר. פניה כזו חייבת להיעשות בצורה דיסקרטית ואם לא, הרי משהופרך החשד נמצא כי נגרם נזק של ממש למי שחשדו בו קבל עם ועדה.
יחד עם זאת, התרשמתי שתגובת התובעת מוגזמת בנסיבות העניין. בדיון בביהמ"ש לא הצליחה התובעת לשמור על שלוותה, התפרצה לדברים של אחרים והייתה נרגשת באופן בלתי פרופורציונאלי. הדבר מלמד שהיא אכן נפגעה באופן אמיתי, אך עם זאת אני סבור שתביעתה לפיצוי בסך 5,000 ש"ח מוגזמת מכל בחינה.
אני מעריך את נזקה של הנתבעת מבחינה רגשית, נוכח הפגיעה בשמה הטוב, פרטיותה וכבודה בסך של 1,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה ועד לתשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת הוצאות משפט בסך 400 ש"ח סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות הגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית משפט המחוזי בבאר שבע מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום י"ב ב אדר א, תשס"ח (18 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים