בני ליס ורשות השידור פגעו בפרטיות זוג המתגורר בחוות מעון

מבוא

1.                   התובעים, זוג נשוי, מתגוררים בחוות מעון.

2.                   לפי הנטען בכתב התביעה שידר הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), כתב בערוץ הראשון של  הטלוויזיה הישראלית, המשודר על ידי הנתבעת מס' 3, ביום 25.6.06 כתבה במסגרת המגזין 'מבט'. (הנתבעים מס' 1 ו- 3 ייקראו להלן: "הנתבעים").

3.                   כתבה זו היא עומדת ביסודה של התביעה. התובעים טוענים כי בכתבה נראה הנתבע כשהוא דופק על דלת ביתם וכאשר לא נענה פתח את דלת הבית והראה את תוכו ואת תוכנו קבל עם ועולם.  במעשה זה הסיג הנתבע את גבולם, חדר חדירה בוטה לצנעת הפרט ולרשות היחיד שלהם ללא כל רשות וסמכות. עוד נטען כי הנתבע דאג להציג בכתבה שלט עם שם משפחתם של התובעים אשר נמצא משמאל לדלת כדי שצופי הכתבה יוכלו לדעת למי פלשו הכתב וצוות הצילום ואת ביתו של מי הציגו לראווה.

4.                   פרט לפגיעה בפרטיותם טוענים התובעים כי תוכן הדברים שנאמרו בכתבה מהוה לשון הרע כלפיהם.

5.                   עילות התביעה של התובעים הן: פגיעה בפרטיות - עוולה לפי חוק  הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"  או "החוק"), פרסום לשון הרע - עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשמ"א - 1981, (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), פגיעה בכבודם, פרטיותם וצנעתם האישית - הפרה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו; הסגת גבול והפרת חובה חקוקה -  עוולות לפי פקודת הנזיקין.

6.                   הנתבעים כופרים בטענות התובעים. לפי הנטען בכתב ההגנה לא היה כל פרט מזהה על התובעים בכתבה הקושר אותם עם הצילומים. עוד נטען כי מדובר במאחז בלתי חוקי ובמבנים בלתי חוקיים אותם יש לפנות. הנתבע מסביר כי בנסותו למצוא מישהו מאנשי המקום ולבדוק אם הוא מאויש הוא נקש על דלת בלתי נעולה של אוהל וכאשר לא קיבל תשובה פתח מעט את הדלת ולא נכנס פנימה. הצלם שעמד מבחוץ צילם במצלמה שהראתה למשך שניות אחדות 'תמונת פנים'. עוד נטען כי יריעות האוהל היו מופשלות ולכן תכולתו נתגלה לעיני כולי עלמא בכל מקרה.

7.                   הנתבעים מוסיפים כי תמונות פנים האוהל של התובעים מתנוססת לעיני כל באינטרנט באתר www.hebron.org.il (להלן: "אתר חברון"). לאחר שהוגש כתב ההגנה הוסיף הנתבע בתצהירו ובעדותו טענה נוספת והיא כי סבר כי בית התובעים הוא בית כנסת וזאת בשל קיומה של מדבקה בה נכתב 'בנה ביתך כבתחילה' (נ/1).

8.                   לפיכך טוענים הנתבעים להיעדר חבות כלפי התובעים ולקיום ההגנות המוקנות להם מכוח החיקוקים השונים.

הכתבה והעדויות

9.                   ראיות הצדדים הצטמצמו לתקליטור המתעד את הכתבה ששודרה; עדות התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") ועדות הנתבע. כן הוסכם כי גם העמודים הרלוונטים באתר חברון ישמשו כראיה.

10.               מתוך הצפיה בתקליטור וכן מתוך המלל שנשמע בכתבה כפי שתומלל בתמליל שצורף לסיכומי הנתבעים עולים הדברים הבאים:

א.      בטרם שידור הכתבה נאמרים דברי פתיחה על ידי מגיש מהדורת החדשות בהם מציין המגיש כי מהכתבה עולה כי החווה אינה מאויישת וכי אנשיה נטשו אותה בשל הוצאת צוי ההרחקה. המגיש אומר כי צוי ההרחקה הבריחו את כל המועמדים לפינוי, 'הם פשוט נעלמו, ירדו למחתרת'.

ב.      בהמשך הנתבע מתחיל בדיווח מחוות מעון. בתחילת הדיווח נראה מבנה הכולל דלת. מצדה השמאלי של הדלת מצוי שלט שלטענת התובעים נכתב בו שם משפחתם. השם שמופיע על השלט כפי שנצפה בכתבה אינו ניתן לזיהוי.

ג.        הנתבע דופק על הדלת, אך אינו נענה ואז פותח אותה בזהירות כאשר המצלמה מצלמת את פתיחת הדלת.

ד.      מייד לאחר מכן יש תצלום מקרוב של תכולת הבית לרבות המטבח, ציוד המטבח, שולחן, ספה ועוד.

ה.      בהמשך נראה אוהל שיריעותיו מופשלות והוא מצולם מבחוץ תוך התקרבות והצגת תוכנו וכך גם ביחס לאוטובוס הנמצא במקום.

11.               כאמור, מטעם התובעים הוגש תצהיר של התובעת בו חזרה על הדברים שנכתבו בכתב התביעה ביחס לתצלום פנים ביתם של התובעים. בחקירתה הנגדית אמרה התובעת כי היא גרה בחוות מעון אף שכתובתה הרשומה בתעודת הזהות היא מעון (עמ' 3). התובעת אישרה כי בצדו הימני של הבית נראה הסטיקר 'בנה ביתך כבתחילה'.

12.               במהלך החקירה נתבקשה התובעת להסביר מדוע התירה לאתר חברון להציג את חלקיו הפנימיים של ביתה באתר האינטרנט. היא הסבירה כי צילום הבית לאתר היה בהסכמתה ומתוך כוונה שמי שיראה אותו יהיה אנשים המבקרים באותו אתר שכוונתם טובה (עמ' 6).