אתר אינטרנט הפר זכויות יוצרים בתמונות שצולמו בפסטיבל הבירה

מבוא

1.                   התובע הוא עיתונאי. לפי הנטען בכתב התביעה היה התובע אחד ממארגני פסטיבל הבירה שהתקיים בעין הוד ביום 7.10.06, נכח באירוע וצילם מספר תמונות סטילס. התמונות שצולמו על ידי התובע הועלו לאחר מכן באתר האינטרנט 'בקבוק'                 ( www.bakbuk.co.il) במסגרת כתבה אודות האירוע.

2.                   הנתבעת מס' 1, המנוהלת על ידי הנתבעים מס' 3-4, מחזיקה אתר אינטרנט אחר, המרכז לבירה ביתית ( www.homebrewing.co.il). את האתר מפעיל הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע").

3.                   התובע טוען כי הנתבעים פרסמו באת האינטרנט המופעל על ידם כתבה אודות פסטיבל הבירה ובמסגרת הכתבה פרסמו ארבע תמונות מתוך התמונות שצולמו על ידו והועתקו מתוך אתר בקבוק. תמונות אלה פורסמו ללא הסכמת התובע וללא שצוין 'קרדיט' לתובע כמי שצילם את התמונות. לטענת התובע הופרה זכות היוצרים שלו וכן הופרה זכותו המוסרית והוא מבקש שייפסק לו פיצוי עבור ארבע הפרות בהתאם לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 3א' לפקודות זכות יוצרים (להלן: "הפקודה") וכן פיצוי עבור הפרת הזכות המוסרית. סכום התביעה הועמד על סך של 105,000 ש"ח (20,000 ש"ח עבור כל אחת מהתמונות ופיצוי בסכום של 25,000 ש"ח עבור הפרת הזכות המוסרית).

4.                   ביום 13.3.07 הגיע התובע להסדר עם הנתבעים מס' 1, 3 ו- 4 לפיו מבלי להודות בחבותם או באחריות כל שהיא ומבלי שהדבר יהווה הסכמה לאמור בכתב התביעה שילמה הנתבעת מס' 1 לתובע סכום של 7,500 ש"ח. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין חלקי.

5.                   נוכח הסכמה זו נותר להכריע בתביעה כלפי הנתבע. הנתבע אינו חולק כי הוא מפעיל אתר האינטרנט של המרכז לבירה ביתית (סעיף 1 לכתב ההגנה). הנתבע אף אינו חולק ועל כך שאכן התמונות צולמו על ידי התובע והועתקו מתוך אתר בקבוק לאתר המרכז לבירה ביתית. את כתב ההגנה הוא פותח במילים 'על חטא שחטאנו לפניך - שלא ביודעין...' ומבהיר כי הציע לתובע לשלם לו את הפיצוי הסטטוטורי עבור הפרה אחת אך התובע סירב לכך.  עוד הוא טוען כי האירוע שבו צולמו התמונות תוכנן והתקיים בשיתוף פעולה מלא בין התובע לבין הנתבע ולכן סבר שהתמונות הן קניין משותף. בסיכומיו מעלה הנתבע טענות נוספות.

6.                   בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 16.9.07 הסכימו הצדדים על כך שלא יישמעו ראיות והצדדים יגישו את סיכומי טענותיהם בכתב על בסיס כתבי הטענות והצירופים.

זכות יוצרים  בתמונות

7.                   כאמור, אין חולק על כך שארבע תמונות שצילם התובע והועלו על ידו לאתר בקבוק הועתקו והועלו לאתר המרכז לבירה ביתית.

8.                   עיון בתמונות בהן מדובר מעלה כי מדובר בארבע תמונות המתעדות את פסטיבל הבירה ובהן מצולמים אנשים שונים המשתתפים בפסטיבל, עומדים ליד הדוכנים ומשתתפים בו.

9.                   מתוך כתבי הטענות עולה כי אין למעשה מחלוקת גם על כך שהתמונות שצילם התובע נהנות מהגנה ומוקנית לו זכות יוצרים עליהן. בעניין זה מקובלות עלי טענות התובע כי הצילומים עומדים בדרישת המקוריות כמפורט בסיכומיו ובהפניות המופיעות שם.

10.               כפי שנקבע, היצירה הזכאית להגנה היא יצירה שהיא:

"הגשמה בכל דרך שהיא של פרי מאמץ, כשרון והשקעה של מחבר, שיקנו לה אופי שונה משל מרכיביה. הכוונה לתוצר המוגמר של העבודה (WORK), שמתבטא בדרך מוחשית כלשהי... השאלה שנשאלת היא מה מידת המאמץ, הכשרון וההשקעה הדרושים, כדי שעבודה תהיה יצירה מוגנת."

(ד"ר שרה פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, כרך א', תל אביב, 2000, עמ' 243; (להלן: "פרזנטי")

11.               בהקשר לצילומים מסבירה ד"ר פרזנטי כי 'ביצירה זו יכול היוצר להפגין את כישרונו בבחינת נשוא הצילום, זווית הצילום, הצבעים, אור וצל ובחירת העיתוי המושלם להנצחת נשוא הצילום. יצירה זו היא יצירה אומנותית שראויה להגנה גם אם נשוא הצילום הוא בנאלי כמו נוף, בעלי חיים או אנשים. הייחוד והמקוריות בבחירת האלמנטים שהוזכרו לעיל, העמדתם בצורה מיוחדת או צירופים מיוחדים הופכת את היצירה לאומנות' (פרזנטי, עמ' 377; ר' גם ע"א 136/71 מ"י נ' אחימן, פ"ד כו (1) 259 (1972); המ' (ת"א) 4648/87 , ת"א (ת"א) 1128/87 ק.ס. בע"מ נגד אופק מוצרי נייר ירושלים בע"מ, פס"מ, תשמ"ח א' 455, 457 (1998)).

12.               לפיכך, כאמור, מקובלת עלי עמדתו של התובע כי לצורך השגת התוצאה היה עליו לצלם מספר תמונות,לבחור את הטובות מביניהן, לבצע פעולות של חיתוך , עיבוד ועריכה (השווה ת.א. (י"ם) 8107/01 זום 77 בע"מ נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ           (2002)).

האם מדובר בהפרה אחת או בארבע הפרות

13.               התובע טוען כי כל אחת מארבע התמונות אשר צולמה על ידו היא יצירה בפני עצמה. הוא למד זאת מכך שמדובר בתמונות שונות, לכל תמונה הוצמד קישור עצמאי המאפשר, כאשר לוחצים על אותו קישור, את הצגת התמונה לבדה באופן מוגדל. לפיכך, סבור התובע כי העתקת כל תמונה ותמונה בנפרד מהווה הפרה בפני עצמה.

14.               התובע נסמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה בע"מ נ' חשב היחידה בין קיבוצית, פ"ד נא (5) 337 (1997) (להלן: "דקל") שם נקבע כי כל אחת מהחוברות שהועתקו הוא יצירה בפני עצמה.

15.               הנתבע סבור כי יש לראות את ארבע התמונות כהפרה אחת וזאת על פי מבחן הזכות המופרת ולא על ידי מספר האקטים המפרים. בעניין זה מפנה הנתבע לע"א 592/88 שמשון שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו (2) 254 (1992) (להלן: "ניניו") הנ"ל וכן לת.א. (י"ם)  6182/04 לייבדיאנאס נ' קומפיוווב (2005) (להלן: "לייבדאנס").

16.               גם במחלוקת זו מצאתי כי יש לקבל את עמדת התובע. עיון בעמדת הנשיא שמגר בפרשת ניניו מצביע על כך כי הדברים עליהם נסמך הנתבע מתייחסים למספר אקטים של הפרה של זכות יוצרים אחת ולא למספר הפרות:

""הפרה", אשר בה דן הסעיף ואשר בגינה ניתן לבקש פיצוי סטטוטורי, מוסבת, בדרך כלל, על זכות יוצרים אחת שהופרה על-ידי הנתבע, ואין זה משנה, מהו מספרם של האקטים המפרים ששימשו בהפרתה של אותה הזכות. את הביטוי "כל הפרה" יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה; הווי אומר, אפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים."