עירית פתח תקווה וחברת עורכי דין יפצו אשה שנרשם לה דו"ח חניה שגוי

התביעה

1.              בפרשה זו הושחתו מלים לרוב בכתבי טענות וניתן לסכמה במלים ספורות: למכוניתה של התובעת נרשם דו"ח חניה בפתח תקוה. נפתחו נגדה הליכי הוצאה לפועל, בהם הסתבכה גם אמה, לאחר הפעולות המשפטיות שהנתבעת מס' 1 (להלן העיריה) נקטה נגד התובעת בעזרת הנתבעת מס' 2 (להלן החברה הגובה), חברת עורכי דין הגובה חובות בעבור עירית פתח תקוה.

2.              עד מהרה נתברר, כי מדובר בדו"ח שגוי, שנבע מרישום לא נכון של מספר המכונית, שלגביה הוטל הקנס.

3.              התובעות שטחו בבית המשפט, הן בכתב התביעה והן בדיון בעל פה, את ההטרדות של הנתבעות כלפיהן, את מצוקתן הנפשית במרוצת הטיפול, את מחדליהן בגילוי הטעות בשלב מוקדם יותר, את הליכי ההוצאה לפועל נגדן ולמעשה את חוסר הקשב וההתייחסות האנושית כלפיהן לאחר שהתובעת חזרה והיפנתה את תשומת לבן לטעות שלהן ברישום הדו"ח.

4.              תחילת הפרשה עוד בספטמבר 2000, כשנרשם דו"ח למכונית בגין חניה שלא כדין ברחוב סלומון בפתח תקוה. עקב טעות ברישומה של ספרה אחת בדו"ח הפקח, נרשם הדו"ח למכוניתה של התובעת, במקום למכונית שחנתה שם שלא כדין.

5.              בספטמבר 2005 נדרשה התובעת לשלם קנס של 199.50 ש"ח בגין חניה שלא כדין ב-21.9.2000. למרות שבשיחה בעל פה הובטח לתובעת, כי טענתה שמדובר בטעות תיבדק, קיבלה התראה נוספת ב-6.11.2005 ובה כבר גדל הקנס ל-203 ש"ח.

6.              הקנס המקורי שנרשם בשנת 2000 היה 108.50 ש"ח.

7.              ב-23.3.2006 הודיעה החברה הגובה לתובעת, כי הקנס נסק ל-311.50 ש"ח ובהודעה התראה, כי אם הקנס לא ישולם תוך שבעה ימים, יעוקלו מטלטליה של התובעת.

8.              ב-11.4.2006 הודיעה התובעת לחברה הגובה במכתב מפורט וברור, שמעולם לא קיבלה את הדו"ח המקורי וכי אין כלום בין מכוניתה לבין הרישום השגוי של הקנס. במכתבה ביקשה התובעת לבטל את הדו"ח.

9.              ב-17.7.2006 התכבדה החברה הגובה והשיבה לתובעת בכתב על השגותיה בחודש אפריל.

10.          במכתב זה לא התייחסה החברה הגובה אף במלה אחת לגופן של טענות התובעת. יש במכתבה של החברה הגובה הלכות משפטיות ודברי עורכי דין מלומדים, שראו לנגד עיניהם סעיפים יבשים ולא בני אדם חיים ונושמים, שמצוקתם רבה על שום התנהגות ביורוקרטית עיקשת של רשות שלטונית.

11.          ב-30.8.2006 חזרה התובעת וכתבה לחברה הגובה ושיננה באזניה את השגותיה.

12.          ב-28.9.2006 התכבדה החברה הגובה והודיעה לתובעת, כי בקשותיה לקבל אישורים על משלוח הדו"ח בשנת 2000, הועברו לעיריה.

13.          התובעת לא הצליחה לקבל את האישור על משלוח הדו"ח במסגרת מאמציה בחודשיים שלאחר קבלת מכתב זה.

14.          ב-8.11.2006 פקעה מן הסתם סבלנותן של הנתבעות: המעקל שמעון רביבו הגיע לביתן של התובעות והשאיר על הדלת הודעה בדבר "ביצוע פעולה בכוח ודו"ח על עיקול מטלטלין" ובו נרשם בכתב יד שיש לשלם את החוב תוך שבעה ימים.

15.          פניותיה של התובעת לחברה הגובה בנדון לא נענו.

16.          ב-5.12.2006 הודיעה החברה הגובה לתובעת כי החוב כבר הגיע
ל-493.50 ש"ח וכי אם החוב לא יסולק "מיד", יופעל נגד התובעת צו פריצה ללא הודעה נוספת.

17.          נוכח מצוקתה פנתה עתה התובעת למנהל רשות החניה של עירית פתח תקוה וגוללה לפניו בכתב את כל הפרשה.