כללי
1. זוהי תביעת נזיקין בעילה של רשלנות בטיפול שיניים.
2. לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") רשת של מרפאות שיניים ברחבי הארץ. הנתבעים (להלן: "דר' שנצר"; "דר' אשכנזי") הם רופאי שיניים אשר טיפלו בתובע בעיקר במהלך שנת 2004. בכתב התביעה טוען התובע לטיפול רשלני ולהשתלשלות אירועים קשה מבחינתו, שעה שכל מבוקשו היה להחליף גשר ישן בפיו.
הנתבעים טוענים לטיפול סביר ומקצועי, וכן תולים כל נזק, אם נגרם, בהתנהגותו של התובע עצמו.
שאלת האחריות
3. התובע הסביר במילותיו שלו את תחילת "מערכת היחסים" עם הנתבעים: "הגשר שעשיתי ברוסיה היה בסדר, רק שן אחת, האחרונה התחילה לזוז כי הדבק לא החזיק אותה. ד"ר אשכנזי אמר לי שיש סיכון שייכנס שם אוכל, אבל עדיין הכל בסדר. אז חשבתי והחלטתי שאחליף את הגשר. הוא סיפר לי שעושים איכותי. חשבתי שיעשו לי טוב מאוד כי זה הרבה יותר טוב ממה שעושים ברוסיה. חשבתי שהרמה בארץ הרבה יותר טובה. בחיים לא הייתי עושה את זה אם הייתי יודע מה התוצאה" (עמ' 21 לפרוטוקול). דר' שנצר מאשר (עמ' 28 לפרוטוקול), כי "הגשר היה משוחרר ולא ישב טוב על השיניים". התובע קובל על כך, שהגיע לדר' אשכנזי עם גשר טוב, אשר שן אחת בו היתה משוחררת, גשר שעשה זמן לא רב קודם לכן ברוסיה. במקום לטפל באותה שן, שיכנע הרופא את התובע כי הגשר הישן אינו איכותי.
4. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של דר' שלמה ברק, שנערכה ביום 6.3.06. דר' ברק מחווה דעתו כדלקמן: "מר אדוארד בללוב טופל במרפאות שיניים של מכבי דנט בבני ברק ובתכנית ל' בתל אביב. הגיע לטיפול בשנת 2004 עקב ניידות בגשר עליון ישן 25 - 17 שבוצע שש שנים קודם לכן ברוסיה. במרפאת בני ברק הוסר הגשר הישן ובוצעו סתימות שורש ומבנה וכן בוצע גשר חרסינה חדש. גשר זה בוצע בצורה לקויה וברמה דנטלית ירודה ביותר וכתוצאה מכך סבל המתרפא מכאבים בשיניים ובחניכיים שהקרינו לפרקי הלסת ולראש. הגשר לא נבנה בצורה מורפולוגית נכונה, החרסינה נשברה לעיתים והגשר נשלח לתיקון. הגשר לחץ על השיניים ובוצע בסגר לקוי לחלוטין. עקב הביצוע הלקוי ביותר של הגשר סבל המתרפא מכאבים חזקים בשיניים ובראש ולמרות תלונותיו החוזרות והנישנות דר' אשכנזי הרופא המטפל לא האזין לתלונותיו ופטר את עצמו באמרו כי על מר בללוב להסתגל לגשר. רק לאחר שהמתרפא הופנה לבדיקתו של פרופ' בן עמר במרפאת מכבי בתכנית ל', מצא פרופ' בן עמר את הסיבות לביצוע הלקוי ביותר של הגשר ושל ההכנות של השיניים שתמכו את הגשר. בבדיקתו ב - 5.12.04 כותב פרופ' בן עמר בעדינות מרובה כי ארבע שיניים מתוך שבע שיניים שאחזו את הגשר (26 25 14 17) הושחזו בצורה לקויה ביותר: 'הכתרים קלינית קצרים יחסית'. משמעות הערתו זו של פרופ' בן עמר הכותרות הושחזו בצורה לקויה ביותר לכן הגשר לא מתאים ולחץ על השיניים והחניכיים. כמו כן מוסיף פרופ' בן עמר וכותב כי כתוצאה מהכותרות הקליניות הקצרות עלול לקרות Washout, דהיינו שטיפת הדבק ואכן התפתחה עששת משנית בשיניים 14 13 וצורך בהחלפת מבנה 26. יתרה מזו פרופ' בן עמר המיומן בשיקום הפה
המליץ לבצע גשר חדש על בסיס זהב תוך הדגשה כי יש לבצע בגשר זה
'שטח סגרי צר ככל שניתן' ופרופ' בן עמר מזהיר כי
'בביצוע גשר חרסינה עלולים לקבל סדקים ופיצוצים בחרסינה עקב עומסים'. למרות הוראותיו אלה של פרופ' בן עמר לא בצע דר' שנצר שהינו רופא שיניים כללי ואינו מומחה לשיקום הפה, את הוראותיו של פרופ' בן עמר. דר' שנצר משיקולים לא מקצועיים לחלוטין בחר לבצע גשר חרסינה ובצע גשר זה בצורה לקויה בדומה לגשר הלקוי שבצע דר' אשכנזי בבני ברק. גשר זה נבנה בסגר בינליסתי לקוי לחלוטין ולחץ על השיניים. הגשר לא מתאים לשיניים המאחזות ולכן למתרפא ריח רע מהפה. המתרפא התלונן על כך אך לא זכה לאוזן קשבת במהלך כל תלונותיו הן במרפאת בני ברק והן במרפאת תכנית ל'... כתוצאה מביצוע של גשרים בסגר בינליסתי לקוי לחלוטין, ביצוע גשרים שלא לפי העקרונות הבסיסיים ברפואת שיניים, ברמה דנטלית ירודה ביותר, הועברו כוחות הלעיסה מהמשנן לפרקי הלסת ולשרירי הלעיסה וגרמו למתרפא להפרעות תפקודיות קשות ביותר. כאבים בפרקי הלסת ושרירי הלעיסה המקרינים לראש ומלווים בחוסר י כולת ללעוס מזון. הפרעה תפקודית קשה זו נגרמה עקב הטפול הלקוי ביותר בביצוע הגשרים... הפרעות תפקודיות של פרקי הלסת ושרירי הלעיסה תיוותרנה לצמיתות ואין כל טפול שיוכל לשפר את מצבו... " (ההדגשות במקור - א.ז.).
5. חוות דעתו המקצועית של דר' ברק לא נתערערה בחקירה נגדית. לדבריו, "באפריל 2006 בדקתי אותו פעם נוספת אחרי שהוסר הגשר, הרופא המטפל מצא עששת, כפי שפרופ' בן עמר ציפה שיקרה, ולכן נאלצו לעקור לו את השיניים... הליקוי של הטיפול הוא בביצוע כתרים בסדר לקוי. הכתרים האלה גרמו למטופל סבל ניכר ונכות בולטת. אין קשר לשיניים המאחזות... כתר צריך להיות אחוז בשן בזכות חיכוך ולא בזכות דבק, דהיינו שטח מגע. שנית, השן צריכה להיות מושחזת בצורה מקבילית ולא בצורה חרוטית. אני רואה גם כתרים קצרים מאוד וגם מושחזים בצורה קונית לקויה" (עמ' 14 - 15 לפרוטוקול).
למעשה, מהחומר עולה כי המרפאה פעלה בניגוד להמלצת היועץ מטעמה, פרופ' בן עמר. הציפייה הסבירה הייתה, כי דר' שנצר, שהפנה את התובע למומחה לשיקום הפה לייעוץ פרוטטי, יקבל המלצותיו של פרופ' בן עמר ויפעל לפיהן; לא כך נעשה ובכרטיס הטיפולים גם לא הובהר מדוע. אין גם חולק כי הנתבעים אינם מומחים בשיקום הפה.
6. הנתבעים הציגו חוות דעת נגדית, של דר' אלי סימון. בחוות דעתו מיום 30.10.06 הוא מסכם וקובע: "מתואר מצב לאחר התקנה של גשר עשוי חרסינה על מתכת, בן 13 יחידות, בלסת העליונה לתובע הסובל מסגר פתולוגי בגלל הרגל של הידוק שיניים... שבא לידי ביטוי בשרירי מסטר מפותחים, כל זאת ללא קשר לטיפול השיניים שעבר במרפאות קופ"ח מכבי. עדות לסגר הפתולוגי נמצאת בגשרים ישנים שבלסת התחתונה בהם נשבר ציפוי החרסינה... גשר ראשון שבוצע ע"י ד"ר אשכנזי היה בפי התובע ימים ספורים והוסר, לפי דרישת התובע, לפני שהיה סיפק בידי הרופא לבצע את התאמות מקובלות של הגשר. גשר זה לא גרם לתובע נזק מכל סוג שהוא... הגשר השני בוצע ע"י ד"ר שנצר בהתאם לכללים מקובלים. איזון הסגר בוצע כהלכה ולא נוצרו חסרים כל שהם בגשר. התובע לא חזר למרפאה לשם הדבקת הגשר בדבק קבוע למרות פניות טלפוניות אליו. הוא ממשיך, עד עצם היום הזה, להשתמש בגשר כאשר הוא מודבק בדבק זמני. כתוצאה מכך נשטף הדבק הזמני משתי שיניים והתפתחה בהן עששת ואין לתובע אלא להלין על עצמו בשל כך... בגלל הרגל של הידוק שיניים נוצר סגר שיניים פתלוגי אשר גרם, במהלך השנים, להופעת חריקות בפרק הלסת השמאלי כל זאת ללא קשר לטיפול אותו עבר התובע במרפאות קופ"ח מכבי... התובע בחר שלא להביא את תלונותיו, על הגשר של ד"ר שנצר, בפני הרופא המומחה של הקופה (פרופ' בן עמר) וכמו כן בחר שלא לסיים את הטיפול דהיינו, להשאיר את הגשר בהדבקה זמנית על כל המשתמע מכך... ".
דר' סימון לא נותן מענה מספק לאי ביצועה של המלצת פרופ' בן עמר להתקין גשר על בסיס זהב. באשר לטענתו כי התובע הוא מהדק שיניים כרוני, זאת בהתבסס על העובדה כי החרסינה נשברה, תמוה כי שני הרופאים המטפלים ומומחה הקופה לא איתרו בעיה זו, ככל שקיימת; אם אכן כך, יש בעובדה זו, כשלעצמה, התרשלות מצדם. גם הנחתו של דר' סימון, שלפיה חששו של פרופ' בן עמר כאילו אם יבוצע גשר על בסיס חרסינה עלולים להיווצר סדקים ופיצוצים בחרסינה עקב עומסים לא התאמת, התבררה, מאוחר יותר אומנם, כלא נכונה; התובע החליף לבסוף בפועל את הגשר, והדבר אומר דרשני. כדבריו: "ש. הורדת עכשיו את הגשר הזמני? ת. כן, לפני כמה חודשים. אצל ד"ר גורדין, שהוא מומחה לשיקום הפה, באופן פרטי. הוא לא יכול עכשיו לעשות לי טיפול מלא, כי אני לא יכול לשלם לו. מה שיכולתי לעשות זה שהוא הוריד לי את הגשר של ד"ר שנצר ושם לי גשר זמני, אחרי שעשה לי השתלות, כדי שהשיניים שלי לא ימשיכו להתקלקל" (עמ' 27 לפרוטוקול).
7. לפיכך, והגם שדר' סימון לא נחקר בנגדית, אני מקבל את חוות דעתו של דר' ברק, העולה, במקרה זה, בקנה אחד עם תיאור השתלשלות האירועים מפי התובע ועם תלונותיו. שני הנתבעים לא נתנו תשובות מניחות את הדעת בהקשרים הרלוונטיים. דומה כי אין חולק שהתובע לא "מדמיין" ולא "ממציא" את תלונותיו וכאביו; הוא החל בטיפול אצל הנתבעים כשפיו במצב סביר, וסיים אותו (ליתר דיוק - עזב אותו), כשפיו במצב גרוע יותר (לאחר שלא מולאו כל המלצות יועץ הקופה) וכשהוא נזקק לטיפולים משלימים מקיפים. מצב דברים זה מדבר בעד עצמו.
אשם תורם?
8. האם התובע "תרם" בהתנהגותו להתפתחות מצבו ולסבלו, בין היתר בגלל שלא שב וחזר אל הנתבעים?
התובע העיד (עמ' 22 לפרוטוקול), כי: "אמרו לי שאני חייב לבוא ושיתקנו לי את הגשר ויתקינו אותו שוב. את זה כבר לא רציתי, כי לא סמכתי עליהם יותר. היה לי למה להשוות. כשעשו לי את הגשר ברוסיה השחיזו והכל היה בסדר, ומה היה פה?" ובהמשך (עמ' 24): "אחרי שהתחילו הבעיות גם עם העבודה של דר' שנצר אני באתי ואמרתי לו שיש בעיות. הוא קיבל את זה בכעס ובמקום לבדוק את זה ולהתייחס לזה, הוא התייחס לזה כאילו סתם, כאילו אני מבלבל לו את המוח. גם חוץ מהגשר הכל התחיל להתנדנד והיא עשתה לי גם בחניכיים....הבנתי שהוא לא עושה טוב. הוא אמר שצריך לשנות את הגשר. שיש תוספת. אני לא רציתי, אלא משהו מדויק וטוב, אז הפסקתי לבוא".
הסברו של התובע מקובל עליי. השתלשלות האירועים והתמשכותם לאורך חודשים ארוכים, סביר שתרפה את ידיו של התובע. לאחר שמיצה את כל שניתן היה אצל הנתבעת המשיך ללכת לרופאים ולמצוא את הדרך כדי לשקם את פיו. לאחרונה, כאשר החל להשתכר מעט יותר, כשעבד בשתי משרות, בשמירה ובניקיון משרדים, במקביל להשלמת פרויקט במסגרת לימודיו (עמ' 25 לפרוטוקול), הוא פנה לדר' גורדין, אשר עשה השתלות ושם גשר זמני בינתיים, בהתחשב ביכולותיו הכספיות של התובע (עמ' 27 לפרוטוקול).
פירוט הנזק
9.
"נזק מיידי" - על פי חוות הדעת של דר' ברק + התוספת לה (נספח טו') עלות הטיפול המיידי הנדרשת היא 55,800 ש"ח. התובע קיבל אמנם הצעות מחיר גבוהות יותר, אך יש לתת משקל רב יותר לחוות הדעת מטעמו. הייתי מעמיד את הסכום על סך מעוגל להיום של
57,000 ש"ח.
10.
נזק לעתיד - דר' ברק הבהיר (עמ' 16 לפרוטוקול), כי: "התובע איבד שתי שיניים טבעיות שנגרמה כתוצאה מעששת בשל ליקוי בגשר. אני מניח שעשו לו שתלים. זו התכנית. הוא איבד שיניים עקב טיפול לקוי. במקום השיניים יש שתלים. שתלים צריך להחליף כל 17 שנה והוא זכאי לפיצוי. לא כתבתי בחוות הדעת שהוא צריך להחליף את הגשר בעתיד. מפנה לכתוב בתוספת. אם הגשרים במכבי היו מבוצעים כהלכה גם היה צריך להחליף אותם בעתיד". בתוספת לחוות הדעת (נספח טו') נרשם כי התובע יזקק להחליף עוד שלוש פעמים למשך חייו את השתלים והמבנים. התוספת לחוות הדעת (נספח טו') עמדה לנגד עיני דר' סימון טרם עריכת חוות דעתו והוא לא התנגד לאמור בה. על פי התוספת לחוות הדעת של דר' ברק (נספח טו') עלותן של שיניים 13 ו-14 היא 9,000 ש"ח וסכום זה יש להכפיל בשלוש עד לתוחלת חייו של התובע, בסה"כ - 27,000 ש"ח. התובע מבקש בסיכומיו להכפיל סכום זה, הואיל ונגרם נזק לארבע שיניים, לא רק לשתיים. טענה זו חורגת מחוות הדעת ואיני מקבלה (אלך במקצת לטובת התובע ולא אערוך היוון של הסכום הנ"ל). אני מעמיד, על כן, את הנזק לעתיד על סך של
27,000 ש"ח.