קביעת יחסי עובד מעביד בין סרסור לנערת ליווי וחיוב הסרסור בפיצויים

1.         בפנינו תביעה לתשלום שכר עבודה עבור שלושה חודשים ופיצוי בגין עוגמת נפש. התובעת היינה ילידת קירג'יסטאן שבאוקראינה, הועסקה כנערת ליווי שסיפקה שירותי מין בתחילה בתל אביב ואחר כך בירושלים. תביעה זו מתייחסת לתקופה בת השלושה חודשים שהנתבעת עבדה בירושלים. לטענת התובעת הנתבע הוא מעסיקה שכן הוא קנה אותה ממעסיקיה בתל אביב, שהביאו אותה במרמה ובאופן בלתי חוקי לישראל. הנתבע שיכן את התובעת  בדירה בירושלים, שממנה אסור היה לה לצאת אלא לצרכי עבודה בלבד. התובעת לא ראתה את הנתבע והקשר בניהם היה טלפוני בלבד. כאשר התקבלה הזמנה מלקוח, התקשר הנתבע לתובעת וידע אותה להיכן היא אמורה לנסוע. נהג בשם איגור שעבד מטעם התובע, לקח אותה לכתובת שבה חיכה לה הלקוח. אחת לכמה ימים נאלצה התובעת להניח את האתנן שקיבלה עבור עבודתה, במקום שסוכם מראש עם התובע, לרוב תחת גלגלי מכונית שניצבה בסמוך למגורי התובע. מאתנן זה קיבלה התובעת חלק קטן מאוד.

הנתבע טוען שבינו ובין התובעת לא התקיימו יחסי עובד מעביד שכן הוא היה רק שכיר ברשת שהעסיקה את התובעת, והוא לא היה זה שגבה מהתובעת את הכספים שקיבלה מלקחותיה.

2.         ביום 2.6.05 הורשע הנתבע בבית המשפט המחוזי (פ"ח 749/04 מיום 2.6.05)  בעבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשה זנות והפרת חובה חקוקה. בהכרעת הדין צוין שמה של התובעת כאחת הנשים שעסקו בזנות בהתאם להנחיותיו ותחת ניהולו של הנתבע.

3.         ביום 25.7.05 נגזר דינו של הנתבע בתיק הפלילי ובמסגרת גזר הדין נגזרו עליו 9 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר ופיצוי לתובעת בסך של 20,000 ש"ח. נציין כי הנתבע הגיש ערעור על הכרעת דינו בבית המשפט העליון. טרם ניתן פסק דין בערעור זה.

4.         התביעה הוגשה בתחילה לבית הדין האזורי בתל אביב. שם נתנה התובעת  עדות מוקדמת ביום 18.11.04 לפני הרשמת שלי ולך. ביום 15.12.05 נתן בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב החלטה לפיה אין לו סמכות מקומית לדון בתביעה היות והעבודה בוצעה בירושלים. משכך הועבר התיק לבית דין זה. לפנינו העיד הנתבע בלבד וכן היה בפנינו את עדותה המוקדמת של התובעת בפני הרשמת שלי ולך.

טענות הצדדים

5.         התובעת טוענת כאמור  שהנתבע "רכש אותה" והוא שימש כמעסיקה. את טענתה זו היא מבססת בעיקר על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהכרעת  דינו ובגזר דינו של הנתבע (הנאשם באותו הליך)  בעניין תפקידו הבכיר של הנתבע  בכל העניינים שהיו קשורים להעסקתה.

בהכרעת הדין  נאמרו הדברים הבאים:

" שונים הם פני הדברים ביחס לנטליה (התובעת .א.א.) ביחס אליה הובאו ראיות מספיקות כי הנאשם הסביר לה את נוהלי העבודה , שילם עבור הדירה בה התגוררה וטיפל בכל העניינים השוטפים שהיו קשורים בהעסקתה.. הראיה המכרעת , אשר יש כדי לשמש אינדיקציה חד-ערכית לזכויות ה"קניניות שהיו לנאשם (הנתבע כאן, א.א.) במתלוננת זו (התובעת כאן,א.א.) הנה אמירתו לה עת בקשה לחדול מלעסוק בזנות... או שאת צריכה לשלם לי 10000 $ על השולחן או שאת צריכה לזכור מי יש לך שם

נראה כי אמרה מעין זו מתאימה אך לאדם שרכש במועד מוקדם יותר מימד של בעלות ביחס לנטליה , שהרי אין לצפות ממי שתפקידו נושא אופי פקידותי- ניהולי גרידא שידרוש סכום כסף בעבור פדיון העובד, (עמ' 39 להכרעת  הדין ).

בגזר הדין נקבע כי :

הנאשם (הנתבע א.א) שלפנינו הקדיש את כל כולו לעסקי הזנות ומשך תקופה בלתי מבוטלת היווה את הרוח החיה בעסק למתן שירותי זנות.. לענייננו, דיינו בכך שהנאשם עמד בראש מערך מתוחכם של אספקת שירותי מין לכל דורש כדי ללמדנו כי תפקידו לא היה כלל ועיקר זוטר.. אין לחלוק על כך שהנאשם גילה מעורבות ודומיננטיות בעסק הזנות, למצער באזור ירושלים, (עמ' 6 לגזר הדין).

6.         התובעת תובעת מהנתבע לאור האמור לעיל  לשלם לה הפרשי שכר בסך 129,150 שכן כאמור,  את רובו של האתנן שקיבלה מלקחותיה, לקח הנתבע. סכום זה חושב בהתחשב בגובה האתנן שקיבלה מכל לקוח עבור שירותיה וכן בהתאם לכמות הלקוחות שקיבלה ביום עבודה. כן טוענת התובעת כי על הנתבע לשלם לה  סך של 129,150 פיצויים עבור עוגמת נפש שכן הנתבע סגר אותה בדירה ואסר עליה לצאת, היא הייתה נתונה לאיומים, ואולצה לקיים יחסי מין בכפיה, וחירותה האישית המינית והפיזית נשללה.

7.         הנתבע בעדותו בבית הדין אישר כי דיבר בטלפון לעיתים קרובות עם התובעת כדי לארגן לה את יום העבודה. כן הודה הנתבע  כי קראו לו בשם "אולג במשרד הליווי", ומתי שהתובעת ציינה בעדותה את השם "אולג" הכוונה אליו. אולם הנתבע שב והדגיש לאורך כל עדותו כי הוא לא היה  מעסיקה של התובעת, שכן הוא קיבל את הוראות מאדם אחר בארגון -  אדיק - שהיה בכיר ממנו בהיררכיה הניהולית של "העסק". 

דיון והכרעה

8.         ראוי להקדים דברים אחדים, בפתח דברינו, שהרי אין מדובר במקרה רגיל של עובדת במקום עבודה שבו היא תובעת זכויות שלא שולמו לה. מדובר במקרה קשה וחמור בו התובעת נוצלה באופן מחפיר תוך פגיעה אנושה בכבודה כאדם. עת גופה נרמס וכבודה חולל. הנתבע הורשע בעבירה של סחר בבני אדם לצורך העסקתם בזנות שהיא מין העבירות הבזויות והנתעבות ביותר, כפי שאומר כב' השופט י. טירקל (בש"פ 927/01 מד"י נ' ישיש חק על 57 (4) 2001). מדובר בניצול גופה של אשה צעירה כדי לספק את יצריהם של בעלי תאוות. התובעת שייכת לקבוצה חלשה שיש להגן עליה. מציאות קשה הביאה את התובעת לעבוד כנערת ליווי- כדי לאפשר לה לקיים את ביתה שנשארה בנכר. התיחס לתופעה גם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר (במאמר א. רובינשטיין סחר בבני אדם לעיסוק בזנות - עד קצווי הבושה עד שורשי החרפה  קרית המשפט ב' תשס"ב עמ' 15-19. ד"ר אביעד הכהן, ברשימה המתיחסת לפרשת כי תבוא, בגליון מס' 179 כותב דברים יפים על עמדת המשפט העברי ביחס לאיסור על הסחר בבני אדם ובפרט באיסור לעשות כן לצורך ניצול מיני והדברים יפים ונכונים, במקרה דנן.

לדברינו דלעיל תהיה השלכה על  המשך הדברים כפי שנראה להלן. אך ראוי לדון בשאלות המשפטיות לפי סדרן ברשימת הפלוגתאות והמוסכמות.

האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין נערת הליווי לסרסור.

9.         בבסיס המחלוקת ניצבת השאלה האם בין התובעת לנתבע נתקיימו יחסי עובד ומעביד מכוחם זכאית היא לקבלת הזכויות הנתבעות על ידה, אם לאו.
נציין כי קיימות בפסיקה שתי דעות מרכזיות באשר לסוגיה האם יש לאפשר החלת חוקי העבודה על העסקה בזנות ולהכיר בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין סרסור לזונה. האחת - גורסת כי הכרה ביחסי עובד ומעביד בנסיבות אלה תעניק לגיטימציה לעיסוק בזנות ותוביל בהכרח למיסוד התופעה מוסרית הבלתי חוקית.
השניה - גורסת כי הכרה זו נדרשת על מנת להעניק הגנה ופיצוי לנשים הסובלות מניצול קשה, מתנאי עבודה מחפירים ושאינן זוכות לכל הגנה אחרת.