1. 1. ערעור זה מתמקד בסוגייה משפטית הנוגעת לדבר פרשנות הוראת סעיף 40 (א) לחוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ"א - 1980 (להלן: "החוק"), שמכוחו החליטה המשיבה על ביטולם בדיעבד של כתבי האישור נשוא הערעור דנן.
2. 2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
המערער הינו חקלאי, בעל רפת המייצר ומשווק חלב במשק חקלאי הנמצא במושב גבעתי. המשיבה, מנהלת ההשקעות בחקלאות, שבמשרד החקלאות, יזמה ופרסמה בשנת 1998, תוכנית לרפורמה במשק החלב בישראל, במגמה לתמרץ את יצרני החלב להפנים יתרונות לגודל בענף הרפת, לעודד את החקלאים, יצרני החלב, להתייעל ולבצע השקעות ניכרות ברפתות, להרחיבן, להתאימם לתהליכי ייצור מודרני ובפרט לדרישות המשרד לאיכות הסביבה והכל באמצעות עידוד השקעות ברפתות.
על פי עקרונות הרפורמה, הובטח לחקלאים כי תוכנית השקעות ברפת, אשר תקבל את אישור המשיבה, תזכה את החקלאי במענקים גובה של 30% מההשקעה המאושרת בנוגע להגדלה ו/או איחוד רפתות וב-50% מההשקעה המאושרת בנושאי איכות הסביבה ברפת.
בהתאם לדרישות הרפורמה הגיש המערער למשיבה, בשנים 99-2000, בקשה ותוכניות לביצוע השקעות ברפת. התוכנית נבחנה ואושרה על ידי המשיבה ביום 14.8.00 כאשר ביום 16.8.00 הנפיקה המשיבה למערער שני כתבי אישור כדלקמן:
א. א. כתב אישור לתוכנית מספר 01-0010-10-2000-06, לפיה אישרה המשיבה את התוכנית להקמת רפת חדשה בהשקעה כוללת של 2,775,632 ש"ח באופן אשר יזכה את המערער במענק בשיעור של 30% מההשקעות, שהם 832,690 ש"ח.
ב. ב. כתב אישור לתוכנית מספר 02-0010-10-2000-06, לפיה אישרה המשיבה את התוכנית להשקעות בנושאי איכות הסביבה ברפת, בהשקעה כוללת של 1,270,210 ש"ח באופן אשר יזכה את המערער במענק בשיעור של 50% מהיקף ההשקעות, המגיע לסכום של 635,105 ש"ח.
מאוחר יותר נפתחה נגד המערער חקירה במע"מ, בעניין חשדות הנוגעים למספר חשבוניות מס, אותן הגיש למשיבה, אשר על פי החשדות "נופחו", על מנת להגדיל את המענק לו יזכה המערער. במילים אחרות, התעורר חשד כי המערער הגיש חשבוניות פיקטיביות על מנת לזכות בשיעור המענק המירבי של התוכנית. המידע הועבר מרשויות מע"מ למשיבה.
לנוכח החשדות האמורים הוזמן המערער על ידי המשיבה לשימוע אשר התקיים ביום 14.11.02 ובו הוצגו לו הטענות האמורות. המערער הודה בכך ש"ניפח" את החשבוניות בשיעורים שבין 25% ל-30% ועל כך אין חולק. (ראה ע"ש 163/01 - שם הודה המערער בהגשת חשבוניות פיקטיביות).
בתום השימוע החליטה המשיבה לבטל למערער את האישור ודרשה ממנו להחזיר את המענק שקיבל, לאחר שהשתכנעה כי יש בסיס לחשד כי דבק בחשבוניות אשר הגיש המערער למשיבה פגם.
ביום 10.2.03 שלחה המשיבה למערער מכתב המורה על ביטול כתבי האישור למפרע, מכח סעיף 40 (א) לחוק. אין חולק כי ביטול כתבי האישור מתייחס לשני כתבי האישור המפורטים לעיל ואינו נוגע לכתב אישור שלישי, אשר ניתן למערער בגין קניית פרות למשק וגם לא בוטל מאחר ולא הוגשו חשבוניות החשודות כפיקטיביות לצורך עניין זה.
3. 3. טוען המערער כי לא נתקיימו בנסיבות דנן תנאי הוראת סעיף 40 (א) לחוק, מאחר וסמכות המשיבה לבטל אישור למפרע מותנה בכך שהמידע הכוזב או המטעה שהוצג בפני המשיבה היה מצג שהוצג
עובר
למתן האישור לתוכנית ולא לאחריו.
טוען המערער כי במקרה דנן ההחלטה על מתן האישורים נתקבלה על יסוד הבקשה והתוכנית ולא על יסוד החשבוניות ה"מנופחות", אשר הוגשו למשיבה רק לאחר קבלת האישורים.
לטענתו התוכנית שהגיש התבססה על הנחיות הרפורמה ועל מפתחות השקעה שנקבעו על ידי המשיבה עצמה בקובץ ההנחיות, אשר פורסם בעניין הרפורמה בענף החלב.
במילים אחרות, טען המערער, כי עובר למתן האישור לא היה כל מצג מטעה או כוזב וכי האישורים שניתנו לא היו כתוצאה ממידע כוזב או מטעה מאחר ואישורים אלה לא ניתנו על בסיס אותן חשבוניות "מנופחות", שהופקו רק בשלב מאוחר יותר.
לפיכך, טען, כי לא חלה הוראת סעיף 40 (ב) לחוק, והמשיבה לא היתה מוסמכת לבטל את המענקים כפי שעשתה בפועל.
4. 4. השאלה העומדת במחלוקת הינה אם כן, האם רשאית היתה המשיבה לבטל את המענק שניתן למערער מכח הוראת סעיף 40 (א) לחוק.
לשאלה זו פן עובדתי כמו גם פן משפטי.
5. 5. הפן העובדתי נוגע לשאלה האם ערב מתן האישורים הוצגו החשבוניות בפני הוועדה שאז אם היה מצג כוזב ומטעה ערב מתן האישור אין חולק שקמה למשיבה הסמכות לבטל את המענק מכח סעיף 40 (א) לחוק.