השופטת ד' ברלינר:
בתאריך 9.10.99 נרצח מרטין זערור ז"ל, צעיר בן 21 תושב רמלה (להלן: המנוח). המנוח נורה מקרוב מספר יריות שגרמו למותו, וגופתו הושלכה לאחר מכן לבאר בפרדס על יד המושב ישרש.
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בת"א טענה המדינה כי המערער הוא הרוצח. לאחר שמיעת הראיות - הורשע המערער בעבירת הרצח. עקב התפתחויות שטיבן יובהר בהמשך, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי למתן הכרעת דין משלימה. גם בהכרעת דין זו הורשע המערער ועל כך הערעור בפנינו.
במוקד הערעור העמידה הסנגוריה את שאלת מעמדו של העד המרכזי בתיק זה לירן אלביליה (להלן: לירן) כאשר הטענה היא כי יש לראותו כעד מדינה. אגב כך, נפרשה הסוגיה המשפטית שעניינה תיחומו של מעמד עד המדינה.
בסוגיה זו ובכל הסוגיות הנלוות - עובדתיות ומשפטיות - יעסוק הדיון שלהלן.
רקע
1. במוצאי שבת 9.10.1999 בשעה 20:00 או סמוך לכך, יצא המנוח מבית הוריו, כשפניו מועדות למפגש עם ארוסתו, שירין גנימה (להלן: שירין). המנוח לא הגיע לפגישה עם שירין, וכל הניסיונות לאתרו באמצעות הטלפון הנייד אשר נשא עימו דרך קבע, עלו בתוהו. בבוקרו של יום המחרת פתחה המשפחה המודאגת בחיפושים נרחבים, בהם השתתפו רבים מבני העיר רמלה, שהכירו היטב את המנוח ואת משפחתו.
לירן שהיה בתקופה הרלוונטית חברו הטוב של המנוח, נטל חלק פעיל בחיפושים ונחזה להיות מודאג ומדוכדך. לירן מסר כי המנוח, אשר אמור היה להיפגש עימו קודם לפגישה עם שירין, לא הופיע לפגישה. במקביל לפעולות החיפוש של המשפחה פתחה המשטרה בחקירת המקרה. במסגרת החקירה המשטרתית נחקרו מספר חשודים - וביניהם לירן, שאף נעצר במעצר בית ל-5 ימים. יחד עם זאת, במשך שלושה חודשים ארוכים נותר סימן שאלה גדול סביב סיבת היעדרותו של המנוח.
2. שלושה חודשים לאחר ההעלמות החליטה המשטרה למקד את מאמצי החקירה בלירן כחשוד עיקרי, עקב חשדות כבדים שהעלתה משפחת המנוח ביחס לגרסתו. בדיעבד, נראה כי ההחלטה הייתה מושכלת, שכן חקירה זו הובילה לנקודת המפנה. החקירה העלתה כי לירן חב למנוח חוב של 9,000 ש"ח אשר לא שולם, וכן כי שיחות הטלפון האחרונות שבוצעו ממכשיר הטלפון הנייד של המנוח בוצעו למכשיר הטלפון הנייד של לירן. לפיכך הוזמן לירן ביום 11.1.00 לחקירה נוספת, שלישית במספר, אולם גם בה דבק בגרסתו. לירן נעצר ולתאו הוכנס מדובב, אשר התחזה לעציר המואשם בשוד ובדקירה. המדובב פעל לרכישת אמונו של לירן תוך מתן מגוון עצות המבוססות על "ניסיונו הרב". בין היתר התייחס המדובב לאפשרותו של לירן לזכות במעמד של עד מדינה. לירן הוזהר כי כל התמהמהות מצידו עשויה להסתיים בהלשנה מצד שותפו למעשה. כך יזכה השותף למעמד הנוח של עד מדינה, בעוד לירן יבלה את מיטב שנותיו מאחורי סורג ובריח. נראה כי דברי המדובב פעלו באופן המקווה, לירן נשבר, וגולל בפני המדובב את קורותיו של המנוח עובר למותו.
3. לירן סיפר למדובב כי היה נתון לאיומים מתמשכים מצד המנוח וחבריו בשל קיומו של החוב, וכי המערער, עימו היה מיודד, ביקש לסייע לו לשים קץ לאיום ולחששותיו. כך רקמו המערער ולירן תוכנית, לפיה יביא לירן את המערער לפינה מבודדת בפרדס המצוי סמוך למושב ישרש, תוך הבטחה (כוזבת) שבמקום זה יימסר לו נשק בתמורה לחוב (רעיון הנשק כתחליף לחוב עלה כאפשרות במהלך השיחות בין לירן למנוח בנושא פירעון החוב). בשלב הבא, לפי התכנון, יפגוש המנוח במערער שימתין לו במקום ויאיים עליו שיניח ללירן לנפשו.
אלא שהתוכנית לא עלתה כמתוכנן. בהביאו את המנוח למקום המפגש בפרדס, נדהם לירן לגלות את המערער כשבידו אקדח שלוף המכוון לעבר המנוח. בהמשך ירה המערער בגופו של המנוח מספר רב של יריות. בשלב הבא, לדברי לירן, השליך המערער את גופת המנוח, יחד עם מכשירי הטלפון הסלולארי ומכשיר הקשר שנשא עליו, לבאר שהייתה ממוקמת במרכזו של המבנה הנטוש בפרדס. לאחר מכן טשטש המערער את כתמי הדם שהיו על החול בסמוך למקום במטרה להסתירם, והטמין את האקדח ואת הכפפות במקום מסתור בשטח.
4. משהשלים לירן את ווידויו בפני המדובב, הציע לו האחרון לקרוא לחוקר על מנת שלירן יוכל למסור הודאתו, ואולי אף לזכות במעמד של עד מדינה. לירן הסכים ואכן בו במקום נמסרה הודאתו בפני החוקר אלי קורלנד (להלן: החוקר קורלנד). באותו ערב נערך שחזור, בו הוביל לירן את חוקרי המשטרה אל הבאר שבתוכה, לטענתו, מצויה גופת המנוח. למחרת (12.1.2000) אכן נמצאה גופתו של המנוח כדברי לירן, בבאר שבפרדס המדובר, כשהיא מוטלת בעומק של 40 מטרים, ובמצב של ריקבון מתקדם. ביום 13.1.2000 נעצר המערער אשר שלל לחלוטין את ההאשמות נגדו והכחיש כל מעורבות בהיעלמו של המנוח.
עיקרי גרסתו של לירן
5. כאמור לירן הוא הציר המרכזי וסביבו נעות כל הראיות. לפיכך, יובאו להלן עיקרי גרסתו בנפרד, ועוד לפני ההתייחסות לממצאיו של בית המשפט קמא.
לדברי לירן קשרו הוא והמנוח קשרי חברות אמיצה אשר על אף שידעו עליות ומורדות, לא דעכו גם בתקופה האחרונה לחייו של המנוח. באחד מן הימים הציע המנוח ללירן רכב שיש לתקנו, ואף הלווה לו סכום של 10,000 ש"ח לצורך זה. מאוחר יותר השיב לירן למנוח כ-1,000 ש"ח, והשניים הסכימו להעמיד את החוב על סך של 9,000 ש"ח, אותם ישלם לירן לכשיצליח לגייס את הסכום הדרוש.
כחלוף זמן מה התקשר המנוח ללירן וביקש לדעת מתי ישלם את חובו. לירן השיב לו כי אין בידיו את הסכום הדרוש כעת, וגם לכשיהיה בידו - יופנה לחובות קודמים. איסמעיל מילאד (להלן: מילאד), חברו של המנוח אשר נכח לצידו, התערב בשיחה ודרש מלירן לשוב באופן מיידי לרמלה על מנת שיוכלו לשוחח. לירן, אשר בשיחתו עם המנוח הפגין לכאורה ביטחון, הגיע למקום המפגש. עם הגיעו שאל אותו מילאד בטון מאיים היכן הכסף. לירן בתגובה פרץ בבכי, והסביר לו כי מצבו הכלכלי עגום. מילאד שיער כי מקור בטחונו הרב של לירן בעת שיחתם הטלפונית ביחסיו עם המערער ומשפחתו. משכך, איים על לירן לבל יתערבו המערער ומשפחתו בעניין זה. החשד הראשוני של מילאד כי למערער קשר להשפעה על דרך התנהלותו של לירן, וכי יתכן שהמערער נטל את העניינים לידיו ועל כן חש לירן ביטחון, משתלבת בדיעבד בגרסתו של לירן והדברים יובהרו בהמשך. לאחר דין ודברים העלה המנוח רעיון, לפיו יהיה על לירן להשיג נשק בתמורה לחיסול החוב. יחד עם זאת, השיחה נסתיימה בלחיצת ידיים ובהסכמה שלירן יפרע את חובו לכשיתאפשר לו. לירן סיפר למערער את קורות המפגש אולם משהוברר כי הכול הסתיים בכי טוב, לא הציע המערער בשלב זה כל הצעות.
כעבור שבוע נפגשו שוב המנוח לירן ומילאד. הפעם נכחו במפגש גם המערער ובן דודו, ג'יהאד אבו-קרינת (להלן: ג'יהאד). במפגש זה פרץ ויכוח בשפה הערבית בין המנוח ומילאד מחד גיסא, לבין המערער מאידך גיסא, לירן לא הבין את תוכן השיחה אולם הניח כי דעתו של המערער לא הייתה נוחה מאיומיו של מילאד לבל יתערבו הוא ומשפחתו בעניינו של לירן. בהמשך הבחין לירן כי המערער מבצע תנועה כלשהי שגרמה להפלת הטלפון הנייד מידיו של המנוח.
בימים הבאים הגביר המנוח את הלחץ על לירן על מנת שישיב את חובו. כשבוע לאחר המפגש האחרון, טלפן המנוח ללירן וביקש להיפגש עימו שוב. כאשר הגיע לירן אל מקום המפגש, המתינו לו המנוח וקבוצת אנשים נוספים, אותם לא הכיר. מאוים ונפחד נלקח לירן הצידה, תוך שהוא מבחין כי אחד מבני החבורה נושא אלה מתקפלת בידו. בתשובה לשאלה מדוע מתעכב מועד פירעון החוב, הסביר לירן כי הוסכם שישלם לכשיעלה בידו. הסבריו של לירן לא הניחו את דעתם, והם דרשו כי ישלם את החוב לאלתר, או שינקוב במועד להשבת החוב. מששב לירן והסביר כי אין באפשרותו לעשות כן, נקבו הם בתאריך יעד של שבועיים לחיסול החוב, תוך שהם מבהירים לו כי אם לא יעמוד בכך, ייפגע.
עם תום הפגישה מיהר לירן לביתו של המערער, על מנת לשתפו בקורותיו. המערער הרגיע את לירן ורקם עימו תוכנית לפיתרון התסבוכת. השניים הסכימו כי לירן יתקשר למנוח וימסור לו שהשיג בעבורו את כלי הנשק בו חפץ. על המנוח להגיע לנקודת מפגש מסוימת, שבה, לפי התכנון, יפגוש במערער אשר ינסה לדבר על ליבו להניח ללירן, לרבות שימוש באיומים במקרה הצורך. לירן שקט והעניינים שבו למסלולם.