חגירת חגורת בטיחות מתחת לבית השחי - עבירה של אי חגירה

כללי

1.         נגד המשיב, אדיב שעבי, הוגש כתב אישום בבית משפט לתעבורה, ויוחסה לו עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות, בניגוד לתקנה 83ב לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. המדובר באירוע מתאריך 2.7.04, ובית המשפט קבע כי הנאשם, שנהג ברכב פרטי מסוג "מזדה", חגר את החגורה מתחת לבית השחי. לאור קביעתו העובדתית, דן בין המשפט בשאלה המשפטית, האם חגירת החגורה מתחת לבית השחי מהווה עבירה, והגיע למסקנה שלילית. לפיכך זוכה הנאשם. כנגד פסק הדין הוגש ערעור המדינה. תחילה טענה המערערת כי ראוי היה לקבוע שהנאשם לא היה חגור כלל (אף לא מתחת לבית השחי) ואולם מטענה עובדתית זו חזרה בה המערערת, ונותר לדון בשאלה המשפטית בלבד. קוימו שני דיונים בערעור, והמערערת הגישה גם מסמך "השלמת טיעונים".

2.         תחילה יובאו עיקריה של הכרעת הדין המזכה, לאור החיקוקים הרלוונטיים. לאחר מכן ייסקרו טיעוני הצדדים, ואז אדון בשאלה המשפטית.

החיקוקים

3.         תקנה 83א לתקנות התעבורה עוסקת ב"חובת חגירת ילדים ברכב". תקנה 83ב עוסקת ב"חובת חגירה של חגורת בטיחות". ס"ק (א) לתקנה 83ב קובע כדלקמן:

לא ינהג אדם ולא יסע ברכב מן הסוגים האמורים בתקנה 364א או בכל רכב שבו מותקנות חגורות בטיחות אלא אם כן הנוהג והנוסעים בו חגורים בחגורת בטיחות או רתומים במושב בטיחות או במושב מגביה כאמור בתקנה 83א, לפי הענין.

            פרט 23 לתוספת השנייה לתקנות, המצוי בחלק ג' לתוספת זו, מונה את סוגי חגורות הבטיחות. החגורה האחת היא "חגורת מתניים", היינו חגורה "החובקת את חלקו הקדמי של אגן הירכיים של החוגר". החגורה השנייה היא "חגורה אלכסונית", כלומר " חגורה החובקת באלכסון את חזהו של החוגר מן הירך לכתף שמנגד". החגורה השלישית היא "חגורת שלוש נקודות". המדובר במערכת חגורות המעוגנת בשלוש נקודות עיגון "והמהווה שילוב של חגורת מתניים וחגורה אלכסונית". הסוג האחרון הוא "חגורה נצמדת". חגורה זו יכולה להיות חגורת מתניים או חגורת שלוש נקודות (המאפיין אותה הוא "סליל קפיצי לקליטת רצועת החגורה שאינו מגביל את תנועותיו של החוגר בתנאי נהיגה רגילים").

            הווה אומר: חגורה אלכסונית וחגורת שלוש נקודות, מכוח הגדרתן, חובקות את חזהו של החוגר "מן הירך לכתף שמנגד". הוא הדין לחגורת שלוש נקודות נצמדת. לעומת זאת, חגורת מתניים חובקת רק את אגן הירכיים של החוגר (וכיוצא בזה חגורת מתניים נצמדת).

            תקנה 364א, שכותרתה "נקודות עיגון וחגורת בטיחות" קובעת, כי לא יירשם רכב "כמפורט בטבלה שלהלן", אלא אם כן מותקנות בו נקודות עיגון "וחגורות בטיחות מן הסוג האמור בחלק ג' לתוספת השניה,  הכל כמפורט בטבלה שלהלן".

            אין חולק, כי במושבים הקדמיים של רכב נוסעים פרטי צריכה להיות חגורה אלכסונית בת שלוש נקודות עיגון או חגורת שלוש נקודות נצמדות (שגם היא אלכסונית). אין חולק גם, כי במקרה שלפנינו מדובר במי שנהג, היינו ישב במושב הקדמי של כלי רכב פרטי, והותקנה במושבו חגורת בטיחות אלכסונית. 

4.         בימ"ש קמא - פסק הדין

            הציר שסביבו סובב פסק הדין הוא השקפת השופט קמא, שלפיה לא נאמר בתקנה 83ב כיצד על הנהג או הנוסעים לחגור את החגורה. אכן, בפרט 23 לתוספת השנייה לתקנות - מציין השופט - מפורטות סוגי החגורות (שהוזכרו לעיל). ואולם, לדעת השופט, אין ניתן ללמוד מחיקוק זה על "אופן" חגירת חגורת הבטיחות, ועל כן חגירת החגורה האלכסונית מתחת לבית השחי ולא מעל הכתף, אינה מהווה עבירה פלילית.

            יסוד נוסף בהכרעת הדין הוא הסברה שלא כל ההוראות בפקודת התעבורה ותקנות התעבורה הן כללי התנהגות שסטייה מהם מהווה איסור פלילי. כך, תקנה 364א היא הוראה לרשות הרישוי שלא לרשום רכב, אלא אם כן הותקנו בו חגורות בטיחות. מתקנה זו שעניינה רישום הרכב, אין ניתן להסיק על הדרך המחייבת של חגירת החגורה. מדובר כאן באישום פלילי. הוראת חוק פלילית איננה יכולה להיות עמומה. אילו אכן דרש "המחוקק" כי החגורה תיחגר מעל הכתף, היה עליו לציין זאת במפורש בתקנה 83ב, כפי שעשה בתקנה 83א לגבי מושב בטיחות או מושב מגביה, בכל הנוגע לילדים. הרשעתו של המשיב תפגע אפוא בעיקרון החוקיות. כמו כן, אין בתקנה 83ב הפנייה לקיומה של התוספת השנייה לתקנות ולפרט 23 באותה תוספת.

לאור כל זאת, זוכה המשיב.

טיעוני הצדדים

5.         לדעת המערערת, שילובן של תקנה 83ב ותקנה 364א לתקנות התעבורה מחייב את הנוהג (או הנוסע) ברכב פרטי לחגור חגורת בטיחות.  לפי תקנה 364א החובה היא לנהוג בחגורה אלכסונית, היינו - כלשון פרט 23 לתקנות - חגורה החובקת באלכסון את חזהו של החוגר מן הירך לכתף שמנגד. אין כאן הוראה "עמומה". כל נהג סביר יודע כיצד עליו לחגור את החגורה. כאשר חגורה אלכסונית נחגרת מתחת לבית השחי, אין מושגת התכלית הבטיחותית של חגירת החגורה. כל ניסוח נתון לפרשנות, וכאן הפרשנות היא ברורה לחלוטין - לאור לשון התקנות ותכליתן.

6.         הסניגור ביקש לאמץ את נימוקיו של השופט קמא, ובמרכזן את ההבחנה בין תקנה שעניינה רישומי לבין תקנה שעניינה בטיחותי. החיקוק בדבר חגורה אלכסונית מציין "את תכונותיה של החגורה הנדרשת ברכב לצורך רישומי בלבד".

            כמו כן טען הסניגור, כי לא הוכח בבית המשפט קמא, שחגירת החגורה מתחת לבית השחי איננה בטיחותית. בקשר לכך ביקש הסניגור להפנות למקרים מסוימים שבהם חגירת החגורה האלכסונית עלולה להיות מסוכנת, כגון לגבי ילדים או נמוכי קומה. בדיון השני היפנה הסניגור להנחיות של מחלקת התנועה במטרה הארצי משנת 2004 (ובמיוחד לגבי חגירתו של ילד בין גיל 6 ל-8).

7.         כאמור ביקשה המדינה להשלים את טיעוניה במסמך עקרוני. להלן עיקרי הדברים האמורים במסמך זה: